Sunday Fun: Terry Richardson obsession

אני מניחה שאחרי כל ההטרדות בחדרי חדרים (לצלילי מוזיקת קאנטרי, כך אני מדמיינת), הפרסומות השנויות במחלוקת והבאזז שהמאיס אותו על כל מי שהוקסם קודם, אני היחידה שעדיין מטורפת על הצלם הטראשי טרי ריצ'רדסון.

ריצ'רדסון, האיש שנראה כאילו יצא זה עתה מטריילר-פארק שמלא בדיירים ללא שיניים, הוא כמובן צלם עם מקדם סקס-אפיל גבוה, וגם עם טיפת הומור אחת או שתיים שהוא מוהל בוויסקי שלו בבוקר. בשנה-שנתיים האחרונות הוא מטפח תחביב אגוצנטרי משהו במסגרתו הוא מלביש סלבריטאים, מיני סלבריטאים (כמו בראד גודצקי הסטייליסט) ואפילו ילדות בדמותו. כצפוי ממעריצה חסרת פרופורציות, האקטים האלה משעשעים אותי מאוד. קלואי סוויני על השער של Candy זה בכלל גאוני. האמת שדמותו הממושקפת מלווה אותי זה זמן רב, בערך מאז שהבנתי שאני מאוהבת ברעיון הווייט-טראש ועוד יותר - בלוק המתלווה למעמד, שריצ'רדסון מדגמן בהצלחה כה רבה. ב-2003, בברלין, יצא לי גם לראות את עבודותיו, בגלריה קטנה, כשברקע "מתנגנות" אנחות סקס.

שם, בין החזיר לבחור המתלקק, הבנתי שחוץ מהטראשיות המוצהרת יש בריצ'רדסון עוד קסם - ה-PASSION שלו לחיים, על כל נגזרותיהם המלוכלכות. זה דיבר אלי בגיל 20, זה מדבר אלי גם היום. משבצות, מישהו?

I've got the blues

When I was little, or even a teenager on a younger scale, I could swear my favorite color was blue. Ironically enough, I did not own a single blue item of clothing, so my love for the color was purely theoretical, ideological even. I loved blue as a symbol of balance and believed my choice of the color marks me a sane, balanced person. Since then, of course, many things changed.

כשהייתי קטנה, ואפילו מתבגרת מתחילה, יכולתי להישבע שהצבע האהוב עלי הוא כחול. באופן מפתיע, לא היה בארון שלי ולא פריט כחול אחד, ולכן האהבה שלי לצבע הזה היתה רעיונית יותר, תיאורטית אפשר לומר. אהבתי את הכחול כסמל של איזון והאמנתי שהבחירה בו כצבע אהוב מעידה על היותי אדם שפוי ושקול. מאז, כמובן, השתנו לא מעט דברים.

Top - Rhus Ovata, skirt - Lee Cooper, shoes - Office

The first pictures were taken at H&M summer collection preview, which is going to be quite blue. Not the aggressive  "electric" blue (they like to call blue dresses on the red carpet that), but blue in a modest, suggestive way. Meanwhile, my blue silky shirt was right in the mood, but when summer comes, although my values are not that simplified anymore, I think I'll buy a truly blue dress. What could happen?

התמונות העליונות צולמו בהצגת קולקציית הקיץ של H&M, שנדמה כי היא תהיה כחולה עד מאוד. כחולה לא במובן מתריס ו"מחשמל", כמו שאוהבים לכנות שמלות כחולות על השטיח האדום, אלא צנועה ורק מציעה את עצמה כאופציה, בתיבול הומוריסטי של הדפסי חיות קטנות. לבשתי, במפתיע, טוניקת משי כחולה-כהה שנשלפה מההריסות של המותג המוצלח רוס אובאטה, חצאית דמוי-עור של מותג מנוגד לחלוטין, שזוכה למחמאות, ואת הנעליים המנומרות שהובאו מלונדון לפני שנתיים והקדימו את זמנן. ובינתיים, הכחול שלי בינתיים נוטה לאפור, והערכים שלי כבר פחות חד-משמעיים, אבל ההימור הוא שבקיץ הקרוב אתגבר על המחסום המרחף עלי וארכוש לעצמי שמלה כחולה מאוד. מה כבר יכול לקרות.

Brick Lane

When the sun shines during the day, if you wear black you risk looking like someone who went out last night, fell asleep in the club (or other scenario). For this kind of days, welcome the color-jeans.

בימים בהם השמש זורחת, כל מי שלובש שחור בצהריים נראה כאילו יצא אתמול, נרדם במועדון ושוב יצא לרחובות בבוקר (או עוד אופציה מביכה כזו או אחרת), או במילים אחרות - גם בחורף חובה עלינו לגוון עם צבעים. בדיוק לימים כאלה יש ג'ינסים צבעוניים.

Jeans - Derdenim (at The Brunch), top - random

I'm not a big fan of colorful jeans, but once in a while I get tempted and buy a pair - this brick color is perfect for sunny winter days.

אני לא חסידה גדולה של ג'ינס צבעוני, אבל מדי פעם בורח לי ואני רוכשת אחד, בעיקר ממשפחת האדמדמים, כמו גוון ה-brick המגניב הזה. ככה יצאתי בשבת לטייל בשמש, ונמצא גם קיר שעושה חשק לקצת צבע.

Winter essentials

2012 opened with buckets of rain, a broken laptop and numerous decisions. All fine by me, except for the decisions, but they will have to be made one way or another anyhow. Meanwhile, Forever21 set foot here, we celebrated New Years and got back to normality (if losing our voice and whispering through 1.1.2012, in my case).In between I managed to buy some things without which, quite frankly and retrospectively, I couldn't live without.

2012 נפתחה בגשם אפרורי, בלפטופ מקולקל ובלא מעט החלטות חשובות. הכל מתאים לי דווקא, חוץ מהחלטות, אבל גם הן יצטרכו בסופו של דבר להתקבל כך או אחרת. הרבה דברים קרו בקו התפר שבין סוף דצמבר לעכשיו - הרשת Forever21 נפתחה עם לוק של אולם אירועים, הפאייטים השתלטו לנו על החיים, חגגנו (או שלא) וחזרנו לשגרה. בין לבין הספקתי לרכוש כמה פריטים שבכנות, אני לא יודעת איך הסתדרתי בלעדיהם קודם.

Parka - Forver21, Knit - Zara, Skirt - Promode

I think the parka, the ultimate too-cool-to-be-true coat, was always in the corners of my mind, together with this type of knit - comfy, 90s-reminiscent, so casual. These new items, together with the dreamy layered skirt I bought in Portugal, create this look which feels so right right now. And seconds after I finished posing the rain started pouring.

אני חושבת שמעיל ה - Parka, הקלאסיקה הירקרקה הזו שמיד גורמת לך להיראות פי 100 יותר מגניבה ממה שאת באמת, תמיד התחבא בשולי התודעה שלי - אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שביא הדוחק של פתיחת הרשת חטפתי אותו במהירות שיא? גם את הסריג הרך הזה, שיכל באותה מידה להיות גם של American Vintage אך עלה רק 200 שקל, רציתי מזמן - סריג לכל מצבי החיים, מהסוג שכוכבות מדוכאות בסרטים מהניינטיז נזרקות איתו בסלון. שני הפריטים האלה יחד עם חצאית הטקסטורות הרכה שהבאתי מפורטוגל יוצרים איזה לוק שעושה תחושת בול-קליעה לחורף, שילוב של צמריריות עם קשיחות, פלוס מטריה. רגע אחרי שסיימתי לצלם, אגב, התחיל לרדת גשם גשם.

I