Tuesday, November 29, 2011

It's Fashion Week: Part 2


So, after Tel Aviv Fashion Week was over (that pot was in Hebrew, sorry guys), the most important thing left is the archives of people in their best clothes, being right on trend or failing miserably. I, personally, had a few thoughts about getting dressed for the occasion. At first I though I must stand out. Then I fled to black. Then I thought - at least I must have killer shoes.

אז אחרי שכל הנאומים נרגעו, וכל הסיכומים סוכמו, מה שבאמת חשוב זה התמונות המסוגננות שנשארו בארכיונים - מי לבש מה, מי פספס ומי קלע. לא ככה? אני , אישית, חוויתי התלבטויות רבות לגבי מלתחת שבוע האופנה. בהתחלה חשבתי - לבלוט בשטח!! אחר כך נבהלתי - להצטנע!! חשבתי צבע, חשבתי שחור, חשבתי הדפסים וחשבתי פרווה סינטנית, אבל דבר אחד היה ברור לי מעל הכל - נעליים מגניבות. ואלה התוצאות:

Photobucket
Photobucket
Photobucket
Photobucket

Day 1: Rhus Ovata Dress, Antylope shoes
Day 2: Iluchka dress, Lanvin for H&M jacket, Zara shoes
Day 3: Zara skirt, Primark jacket, Ido Recanati top, O-shan jewellery

So I think overall, I did pretty good. Although the crazy prints mix was kept for a better occasion, I tried not to be boring and at least amused myself with some color and those sweet metallic shoes. Till' next fashion week...

הנעליים של זארה, בוורוד מטאלי, ללא ספק הפכו את יתר ההחלטות לקלות יותר. זה הלך בערך ככה: ביום הראשון הלכתי על לוק "מתוחכם", עם שמלת המשי הנפלאה הזו ומגפיים קצת גבריות. ביום השני והשלישי חזרתי לעצמי עם נפחים, תחרה, זריקת צבע וג'קטים יעילים וכיפיים. הצבתי לעצמי מטרה לא להתלבש משעמם, ונראה לי שעמדתי בה, ועם זאת גם לא ערבבתי הדפסים בטירוף ובטח שלא דגמתי דיור וינטג' או משהו בסגנון. בכך הכל אני מרוצה. נתראה ב"פאשן וויק" הבא..... 

Saturday, November 26, 2011

It's Fashion Week: Part 1


שבוע האופנה. שמעתי את צירוף המילים הזה פעמים כה רבות בזמן האחרון (לפעמים בגרסה הבינלאומית - "פאשן וויק"), שלכתוב אותו עכשיו מרגיש אוברדוז. ובכל זאת - הוא מאחורינו, שבוע שהיה למעשה שלושה ימים עמוסים בתצוגות, אוהל טיפה קטן מדי, מגוון שפות שנשמעו במתחם התחנה ואווירה שמחה ומרגשת.

זה הזמן לומר שהנטייה הישראלית להכות על הברך ולזעוק "גוועלד! פרובינציאליות!" תמיד עצבנה אותי, כי בה, ולא בשום דבר אחר נעוצה הסיבה לפרובינציאליות הזו שהזועקים כה אוהבים להתלונן עליה. גם אם קם לו אירוע שמנסה, לפחות על הנייר, להתעלות מעל הבנאליות, הישראלי תמיד ימצא בו פגמים, תפקודים לקויים ואישוש לכך שאנחנו עדיין (ובעצם לעולם לא) פריז, רומא או ניו יורק. העקביות הזו בה כל דבר נפסל על הסף והחרדה בה אנחנו מחפשים את הפאקים הקטנים הם סממני הפרובינציאליות הגדולים מכולם בעיני, ואת המחנה ההזה עזבתי מזמן. לחייך, להתלהב ולבנות במו ידינו את המיתוס המזיע סביב שבוע האופנה (מבלי לאבד פרופורציות או את חוש ההומור) - יותר משתלם. מה גם ששבוע האופנה הזה היה מקצועי יחסית, ואם לא סופרים את היסטריית קוואלי, גם די מתורבת.

כך, בלי ציניות, התייצבתי למתחם התחנה לעבוד בשורות Xnet במיטב בגדי, עם הרבה סקרנות ורצון טוב. באופן לא מפתיע, המעצבים שהכי אהבתי היו אלה שהשאירו מאחור את הפחד המזרח-תיכוני והציגו קולקציות קוהרנטיות, נאמנות לעצמם ומלאות בפאן ואמירה.

שלושת התצוגות הכי טובות: דורית בר אור, ששון קדם, שוגרדדי. כן כן - שלוש תצוגות מהנות, מלאות השראה, כל אחת בנישה שלה.

Photobucket
Photobucket
Photobucket

דורית בר אור, שאני לא נמנית עם עדת מעריצי הפרסונה שלה, גרמה לי לאכול את הכובע עם תצוגה מרהיבה, מוקפדת ויוקרתית למראה, על טהרת השחור והזהב (שילוב שאני סאקרית גמורה שלו). ששון קדם, מעצב שאני אישית לא התעמקתי ביצירתו קודם לשבוע האופנה באמונה שמדובר בגרסת אובר-סייז של אלמביקה, ריגש עם תצוגה אישית, אמיצה ומלאת דמיון (והכתבים היפנים התעלפו מהנפחים ומתיקי הענק). ושוגרדדי, תצוגה שרבים אהבו לשנוא, פשוט הצעידו שורה של דגמים ייחודיים וספציפיים מאוד, כאילו אומרים - זה אנחנו, עם הטריקו והקרעים. תתמודדו. אני התמודדתי יפה מאוד.

ההצלחה הכי גדולה: ההחלטה למקם את שבוע האופנה במתחם התחנה היפה, הנעים והאירופאי להפליא. והמינוס: הפחים והחתולים סביב :)

השיר הכי מוצלח: Ooops, I did it again בגרסת הקברט המקסימה של מקס ראבה שגרמה לי לחייך במהלך כל התצוגה של טובל'ה, ולא חיוך מזוייף כמו של הדוגמניות שצעדו על המסלול.

הדוגמנית הכי טובה: דפנה גה גרוט החמודה, שאהובה עלי עוד מימי ה"רווק" הכלה כמעט בכל התצוגות עם נוכחות צנועה אך מרשימה, הליכה מלאת עידון ולוק מקסים ואסתטי.

ההפתעה הכי גדולה: המלתחות המושקעות שנשלפו מארונות כולם, שהפיקו תמונות שלא היו מביישות את הבלוגים, שששש.... בפריז. באמת. היתר - בחלק ב'.

Thursday, November 17, 2011

I remember the summer


אין מאושרת ממני שהחורף כבר כאן רשמית. ברקים ורעמים הם המוזיקה המוצלחת ביותר שהופכת אותי ליעילה מהרגיל, גשם מוציא ממני כישורי סטייל שהיו רדומים בקיץ, והקור מדרבן אותי לאקשן. כן, ככה זה - אוהבי החורף מעטים אך נחושים הם. הדבר היחיד שמעציב אותי קצת שעונת המעבר החמקמקה כמעט ולא היתה לפני שנעלמה, ומה שמשמח שווקא הצלחתי לתפוס אותה.

Photobucket
Photobucket

Dress - Springfield

עכשיו, כשבחוץ גשם, הלוק הזה נראה רחוק בערך כמו הטיול האחרון שלי לתאילנד, אבל אין מה להתייאש - החורף כבר כאן, מזמן אתגרי אופנה חדשים, ובקרוב ממש אעדכן אתכם על שבוע האופנה התל אביבי. יש למה לצפות, ואולי כדאי לזכור שלפעמים "עונת מעבר" היא רק שם קוד.

Friday, November 4, 2011

Something for the soul


The winter is almost here, and meanwhile the weather is surprising, suddenly rainy or sunny. This is the time for experiments, brave statements and unique items. Such an item is the motivation behind this post - the maxi dress with the desert print.

החורף עוד שנייה כאן, ובינתיים השמיים מפתיעים ומרפים, סגריריים או שמשיים. זוהי ללא ספק "עונת המעבר" החמקמקה שמצריכה פתרונות יצירתיים, ניסיונות נרגשים ופריטים מיוחדים. הפעם, במקום קשקושים על מלון בראשית (שאולי יגיעו ביום אחר) אני רוצה להציג פריט כזה, פריט שאני צריכה להפעיל את כל הכוח הנפשי כדי לא ללבוש אותו גם בבית (זה שקר, כי אני לובשת אותו כעת) - שמלת המקסי עם ההדפס המדברי.

Photobucket
Photobucket

Dress - Insight
Sweatshirt - דליתי



I fell in love with this dress and soon after bought it - it just screams Australian nonchalance and cool, just barely sweeping the floor, fit for a girl who likes her extreme minis as much as her mild maxis. The top featured here I wore at the very first post here - just to show I do have clothes that last more then one season.

התאהבתי בשמלה הזו שכחלפתי על פניה בשנקין, ואז נתקלתי בה שוב בסניף דיזנגוף. נכון, אינסייט זה מותג לבחורות שאוהבות יותר חורים מבגדים (כך חשבתי) אבל השמלה הזו, כולה כותנה ונונשלנט אוסטרלי, היא בגדר גאונות גם עבורי, בחורה שאוהבת לגוון בין מיני קיצוני למקסי טבעוני. כאן היא מופיעה ברוח העונה, עם עליונית (מילה קסומה) שלבשתי בפוסט הראשון אי פעם בבלוג, אי שם במאי 2009. זה סתם להראות שאני מחזיקה בארון בגדים וותיקים יותר מלפני עונה. עונת מעבר משולבת, נוסטלגית ומאוהבת שתהיה לנו.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...