Christmas dress-up

This is probably the right time and place to admit I never "dress-up" purposely to shoot blog "productions". Not that I consider it to be so horrible, but I personally prefer to capture the everyday, the real decisions I make about clothes, hectic and irrational as they may. With that being said, not every outfit deserves a blog post (although a blog that blindly follows literally every-day dressing is not the worst idea). And why the interlude? Because this time I've decided to step out of my rules and make a little home-production happen. Having fun with a tripod is a more realistic way to call it.

אולי זה המקום והזמן להגיד שאני לא נוטה להתלבש במיוחד ל"ימי צילום" לבלוג שלי. לא שאני חושבת שזה החטא השמיני, פשוט בעיני יותר כיף לשדר את היומיום, את ההחלטות האמיתיות שלי בנוגע ללבוש, מיידיות וחסרות בסיס ככל שיהיו. אם זאת, כמובן, לא כל אוטפיט שווה עניין (למרות שרעיון לבלוג שמתעד באופן עיוור את הלבוש היומיומי ממש באדיקות הוא לא כזה גרוע). וההקדמה למה? כי ביום שישי האחרון החלטתי לחרוג מהכלל ולבצע את זממי במיני-הפקה ביתית. "הפקה" זו מילה גדולה, כן? השתעשעות עם חצובה, במקרה הטוב (ובמובן והתמים של המילה).

Dress - Enky by V.V

Tights - Honigman

Boots - Aldo

I'll tell you how it went down - to welcome the winter, I decided to pull my old and beloved flannel attire on my bed. Now, this set was bought for me when I was in junior high, and even then provoked reactions of admiration - just one more proof I always had sort of a kitschy taste. When I was done, I though - they remind me something, don't they? And the answer was - the velvet dress that's being thrown around my room for ages, waiting to be fitted, shortened , or anything else that would make it more wearable. It was bought ages ago, too - sure the print is cute, but something about the cut just won't cut it. 

Next I thought about my white boots, bought recently nice fantasy, really, but we all know they would become miserable grey very soon, and so they await replacing fora more reasonable version. Put them in your blog, suggested my friend Nina (which has the cutest ever blog Braids and Bows), and so it all came together - I gave all those poor things a chance to participate in this oh-so-colorful shoot, celebrating the almighty Christmas spirit I love so dealry. As props, I used my collection of December Vogues, which I leaf throw for a while now for this article I'm working on. Happy Holidays! Hanukkah included, naturally.

אני אספר לכם איך זה התחיל - לכבוד החורף, שלפתי את מצעי הפלנל הישנים והטובים שלי, שנקנו לי עוד כשהייתי בחטיבת הביניים, אם לא מוקדם יותר. בזמנו, מצעי הפלנל האלה, עם ההדפס ה"מלכותי" שלהם, עוררו מצידי התפעלות אין קץ, וזו רק הוכחה נוספת שתמיד היה לי טעם קיטשי משהו. אחרי שסיימתי להלביש את הפלא המפואר הזה על המיטה, חשבתי שהמצעים האלה מזכירים לי.... את שמלת הקטיפה שזרוקה כבר שבועות על הכיסא, מחכה לקיצור, תיקון, או כל דבר אחר שיהפוך אותה ליותר לבישה. גם היא נקנתה מזמן, ונלבשה אולי פעמיים - אין ספר שההדפס חמוד, אבל משהו בגזרה פשוט לא עובד.

ואז חשבתי על המגפי הזמש הלבנות שקניתי ב"אלדו" באילת לכבוד החורף. פנטזיה יפה, אבל כולנו הרי יודעות שתוך שבוע הן יהפכו לבליל אפור ומסכן - ולכן עתידן להיות מוחלפות בגרסה שפויה יותר. תעדי אותם בבלוג, ייעצה לי חברתי נינה (שאוחזת בבלוג החמוד רצח Braids and bows), וכך הכל התחבר- שיתפתי את כל הפריטים השנויים במחלוקת האלה בצילומים מה-זה צבעוניים שהגוון שלהם מזכיר לי את חגיגות הקריסמס המקושקשות והכה-אהובות. כפרופס, שלפתי את כל גליונות ה - Vogue שחוגגים את אותו הדבר, בהם אני מדפדפת כבר זמן מה לקראת כתבה שאני עובדת עליה. חג שמח לכולם! חנוכה גם, כמובן.

High street down south

In glossy magazines, we frequently meet the magnificent combination "high street", which signifies everything, I guess, which is not snotty designer. The mall, the big chains, wide open and inviting - this is how I always feel, and I get a sense that even at Vogue there's a cheery note whenever high street is dealt with. Sure, there's something very liberating about buying a bulk, cheap, and then running into dozen of girls wearing the same thing. Well, maybe not. But lately, due to the saving program and thanks to the gift coupons that landed in the mailbox over the holidays, I'm very much of a high-street girl. And what's more down to earth then going to Eilat, the lame Israeli equivalent of Cancun, and to buy tax free high street treats?

במגאזינים חו"ליים בוהקים מתגורר מושג ששמו high street, כלומר כל מה שהוא לא מעצבים זחוחים. הקניון, הרשתות הגדולות, נגישות ומזמינות - ככה אני תמיד חוויתי את ההיי, ויש לי תחושה שגם ב - Vogue מפציעה חדווה קופצנית וכייפית כשיש עיסוק בנושא. בטח, למה לא? יש משהו משחרר ונטול פוזה בלקנות הרבה, בזול, ואז לפגוש עוד אלף בנות לובשות את אותו הפריט. טוב, אולי לא החלק האחרון. ועדיין, אולי ברוח הצמצומים, ובהחלט בסיוע תלושי השי שנחתו אצלי בתיבת הדואר בחגים, אני ממש היי-סטריט גירל. ומה יותר עממי וחסכוני מלרדת לאילת ולממש את תלושי השי בקניון האלמותי, ללא מע"מ?

Dress - TNT

Knit - Honigman

Shoes - old Topshop

אז קניתי שמלה פרחונית ואת הסריג הכי מדהים, מהקולקציה של מלאני פרס, בהתאם ליעדים אליהם הנחו אותי שוברי המתנה. כשלבשתי אותו מיד אחרי הרכישה (חם באילת, אבל הקניון ממוזג בהגזמה) ובחזרה מהקניות ונשאלתי בנימוס ששמור רק לגברים תמימים "זה לא מה שלבשת כשיצאת מהבית?" הבנתי שאני כנראה מפתחת אובססיה לסריגים בצבע בז'. מה אפשר להגיד? סריגים זה נהדר, סדיגים בצבע קליל שהופכים את החורף לפסטוראלי יותר - עוד יותר טוב. עד כאן "הוניגמן", רשת שלא נותר אלא לחבב, שכן אני תמיד מוצאת שם פריטים שמקורם העממי לא בולט לעין. לגבי TNT, העניין קצת יותר מורכב - קשה לי לומר את זה, אבל כשמדדתי חצאיות מיני וקפוצ'ונים עם פרוות האסקי סיבירי לצד ילדות קטנות וחמודות הרגשתי קצת, מה שנקרא, לא בסצינה שלי.

אבל בכל זאת מצאתי את הפריט הטופשופי המגניב הזה, אם כי צמוד מעט וקצר מאוד. אז מה! אהבתי את השרוולים התפוחים, חיבבתי מאוד את הפרחים. ומה עם אילת עצמה? חוץ מזה שיש שם מתקנים כאלה מצחיקים כמו בתמונה, עומדים באמצע חצרות נטושים, אילת די כייפית. עצם הנסיעה לשם באמצע החודש, באוטובוס (המלא!) וללא סיבה מיוחדת, מהווה הרפתקה סוריאליסטית ומומלצת. חמים שם עכשיו, יש "טופשופ" אמיתי, אווירה קאמפית ובלתי מתאמצת והרבה בחורות פשוטות כמוני שאוהבות קניונים. והכי חשוב - תחושת אנונימיות מרעננת. נסו את זה בשילוב עם מיני תובעני.

The great grey winter is back... and so am I

I must admit that since I'm back from my USA-Mexico-Cuba trip, I'm slightly confused. The jet-lag is done and over with, but the weird mood - not yet. In fact, lots of things were happening, but what I really do all the time is wait for the winter. Yes, winter, the widely available season in many countries, and the one who gets cursed by "summer lovers" here whenever it decided to stop by for half a second. So, as soon as the first rain appeared, I stepped outside to give it a big grey welcome.

אני חייבת להודות שמאז שחזרתי לארץ מהטיול למקסיקו, ארה"ב וקובה, אני קצת מבולבלת. הג'ט לג עבר מזמן, מצב הרוח המשונה עוד לא. בגדול, הרבה דברים מתרחשים אבל כל מה שאני עושה בזמן האחרון זה לחכות לחורף. כן, החורף - העונה הזו שנפוצה במיוחד במדינות אירופאיות באמת אבל זוכה לגידופים מ"אנשי הקיץ" כשהיא מעזה להציץ כאן לחודשיים מסכנים. אז ברגע שהחורף הגיע, יצאתי לעשות לו קבלת פנים אפורה במיוחד.

Jacket - H&M

Shirt - second hand

Bag - from Mexico

Jeans - Diesel

Shoes - Irregular choice

The items in the photos don't know it yet, but I'm going to use them a lot this winter. You included, lovely harts bag I had to walk a lot for, since they don't accept credit cards anywhere in Mexico, not even in a museum store in the capital. Also, before you I present a selection of random but lucky choices - the jacket from H&M I bought mid-summer day on Hollywood Boulevard. Little did I know that grey will become one of the most prominent winter shades? The little suede boots, that tasted mud today for the first time, I purchased even earlier, at the beginning of the summer, and again - royal blue is all over "Topshop" at top prices. And the jacket goes well with one of my favorite shirts and it's all good. But none of that makes me happy. At least the winter is here.

כל הפריטים שבתמונות עוד לא יודעים את זה, אבל אני מתכוונת לחרוש עליהם החורף. כן, גם עליך, תיק לבבות משגע מקולקטיב מעצבים מקסיקני, עבורו נאלצתי ללכת עד הקספומט וחזרה כי בשום מקום, גם לא בחנות של מוזיאון, לא מקבלים כרטיסי אשראי. מה שעוד מוצג כאן, זה מערך של בחירות אקראיות וממוזלות - את הג'קט החמוד נסעתי לקנות בשדרות הוליווד בשיאו של יום קיץ קליפורני, בלי לדעת בכלל שאפור יהפוך לאחד הגוונים השולטים של העונה. כנ"ל לגבי מגפוני הזמש שקיבלו היום תבילת אש ראשונה בבוץ - הם בכלל נקנו בחדר האחורי של "שופרא" בתחילת הקיץ, בסייל בהחלט מטורף. נדמה לי שהם עלו 200 שקל, ולא נורא שצריך לשים ספידה בפנים. שוב, כחול רויאל כבר מככב ב"טופשופ" במחירי תקרה, והכל נהדר. הג'קט (ז'קט או ג'קט?? אני אף פעם לא יודעת) משתלב מצוין עם אחת החולצות האהובות עלי בכל הזמנים. אבל כל זה לא משמח אותי. לפחות החורף כאן... ולסיום, תהייה הרת גורל: עשיתי פוני. שמים לב בתמונה העליונה?

Hiding in the back yard

This summer is very much about renewal, and long dresses is my newest "new" obsession. I always though shorter girls should avoid long shapes, but it just feels so right and smells of freedom. And a bit like hiding, which is sometimes fun to do. Around June, I decided that I would buy a maxi, floor-sweeping dress for sure, then I found this one at a MAMZ presentation, and fell in love. I love the print, I love the hippiness, I even love the fact it sort of makes me look fat! Who cares? I wear it all the time, strapless or not, and add on this gorgeous little vest if I want to feel ultra-boho and "stylish".

ווסט הוא ללא ספק פריט רציני, אי אפשר ללבוש אותו ולהיראות כאילו לא הושקעה כל מחשבה בבחירתו הוא צנוע ועם זאת נועז, ואין ספק שהשילוב הזה הוא התגלמותו של חלום ההיפי-שיק שלי. האביזרים מוסיפים לערבוביה- הנעליים כסופות ועשירות בטקסטורה, השרשרת (שקיבלתי ממעצבת מקסימה, ואני לא משתמשת במילה הזו לעיתים קרובות) כמעט זבהובה, וכל זה מוסתר בחצר האחורית, ממש ליד הבית. קיץ הוא ללא ספק זמן טוב להתחבא, בכל המובנים.

Dress - Mamz

Vest - Rhus Ovata

Necklace - ליהי וולך

Shoes - Zara

I sort of think vests belong to the "effort" side of the closet, you can;'t just put on a vest and look like you're clueless. Anyhow, the accessories here are old and new favs - isn't this necklace amazing? Although this look is very colorful, it's also subtle in a way - the long, the gold, the silver... the beautiful location I found, right behind my house.

הקיץ הזה מאופיין בהרבה התחלות חדשות, ושמלות ארוכות בהחלט קשורות לעניין. פעם חשבתי שבחורות נמוכות (אני 165 ס"מ וכן, אני אוהבת להרגיש נמוכה) לא צריכות ללבוש מלות בולעניות שיעלימו להן את הצורה, אבל הקיץ זה מרגיש כל כך נכון ומשחרר, ויש בזה מן ההתחבאות - גם זה כיף לפעמים. כבר באזור יוני החלטתי שאחפש לי אחת, ואז הגעתי לפרזנטציה של "מאמז"", והתאהבתי בזו. אני אוהבת את ההדפס, אני אוהבת את הקלילות שלה, ואפילו את העובדה שהיא מעט משמינה. למי אכפת? אני ממש "חורשת" עליה (זו לא המילה הכי מדהימה, אבל היא המינוח המדויק במקרה זה), לפעמים סטרפלס - עוד חידוש! - לפעמים לא, ולפעם הזו, להסתובבויות רציניות כמלבישה של סרט הסטודנטים שאני עובדת עליו, הוספתי גם את ווסט הג'ינס החמוד של צוות "רוס אובאטה" המוכשרות. כל העונה רציתי לקנות שם משהו, ולבסוף רכשתי בסייל את הווסט ועוד שמלה, שתככב גם היא בקרוב.

On the Block

Now this is a really funny story I'm dying to tell you but can't.... yet. Last week I participated in a venture which was close to life-changing, in fashion terms. I'll explain ll about it when time is right, all I can say for now - the make up and hair were made by proffesionals, the rest of the styling - well, by me. I was really in a playful bimbo-ish mood and decided to recreate the look I assembled for the premiere of "Bruno" I attended two weeks ago. The "snake" skirt, a recent purchase, mixed well with the ultimate "vacation" shirt I got obsessed with this summer, and the tacky jewellery play along. I must admit, the eighties-vibe earings are heavy, but they're a lovely birthday present from a lovely friend who scored right into my love for all things sparkly and dramatic.

זה סיפור ממש מצחיק שאני מתה לספר אבל... לא ממש ייכולה בינתיים. השתתפתי במשהו שבקרוב תדעו עליו, ובינתיים כל מה שאני יכולה לומר זה שהשיער והאיפור בוצעו בידי מקצוענים, והסטיילינג... ובכן, בידי. הייתי במצב רוח קליל וזנותי מעט (קורה מדי פעם, בעיקר אחרה"צ) והחלטתי לשחזר את ההופעה שלי לפרמיירה של הסרט "ברונו" בה הייתי לפני שבועיים. חצאית ה"נחש", רכישה מסוף העונה, השתלבה היטב עם חולצת החופשה האולטימטיבית, שנמצאת אצלי שנים בארון והקיץ הפכה ללהיט קופתי. האביזרים הכביכול "המוניים" משתלבים באופן טבעי - העגילים, יש להודות, כבדים, אבל הם מתנה נהדרת מחברה נהדרת שקלעה בול לטעם שלי, המחבק כל דבר נוצץ וגדול. למרות הסבל הכרוך בכך, אני משתמשת בהם המון.

Shirt and skirt - Zara

Shoes - Vintage

Eearings - present from Shira

Headpiece - Kalba by Yael Regev

 The headpiece I begged Yael to give me, and she agreed. A word about the shoes - they cost 50 shekels and to get them, I crawled, along with my friend Nina, in a huge pile of shoes at a very secret shoe-location. All together - a layed-back, ultra-summery look, a sort of parody, if you will, on the French tourists all Tel Avivians love to hate. Enter the super-plastic make up, which makes me smile, and the hairstyle I would never ever think of, and voila! It's my evil alter-ego.

סיכת הרשת השחורה היא מתנה בתחנונים - ביקשתי מיעל יפה יפה, והיא הסכימה לתת לי אחת. מילה על הנעליים - הן עלו 50 שקלים ובשביל להשיג אותן זחלתי, יחד עם חברתי נינה, בלוקיישן נעליים סודי ביותר. אין גבול להשפלה. בבואי למצוא הגדרה טובה למראה הזה, הבנתי שבעיני הוא מאוד סבנטיזי ותיירותי - כמו תיירת צרפתייה עפופה בריח נפטלין! תוסיפו את האיפור הסופר-פלסטיקי ואת סידור השיער שבחיים לא הייתי מעלה על דעתי, ו - Voila! זהו האלטר-אגו הפרנסאווי שלי. A tout alore!

Nature Lovin'

As soon as I spoke the word "freedom" out loud, I got really busy, which led to unfortunate neglecting of the blog. I make up with a bigger-then-ever beach post now! So the story goes like this - a very good friend of mine invited me to a birthday overnight party on the beach. Now, I think the the love of fashion is best measured at extreme times such as this - if you can just appear to a beach party without thorough planning, you're not a true fashion enthusiast! Same goes for travelling - during my trip to Australia, Thailand, Nz, last year, I could not imagine being caught in some plain tracksuit or an old torn t-shirt. I packed 5 pairs of shoes (a fact that marked me for ridicule and suspicion I'm not a "true backpacker.... NOT!:) and bought cool sophisticated trainers and Nike outfits. 

Back to 2009, I wanted really badly to wear torn jeans shorts. Had none. Spotted an old, slightly bigger pair and jumped at it with scissors wide open. This is a good moment to mention I'm as far from "handy-girl" as one can be..... One leg turned out to be shorter then the other, and the longer one looked much better. I, incapable but stubborn, cut a strip from what was left and sewn it back with a needle and a white thread. Horrible? Amateur? I did not care. It holds there and I love it, my own, crooked, funny fashion-disaster. I assemble the look with a embroidered top I adore and an old hoodie, also with a bit folk motif. The party was so-so, but I felt awesome after such escapades and coming up with a beach look that is, I'll whisper, even "cool".

Shorts - cusomized Lee jeans

Shirt - second hand

Hoodie - דליתי

Pendant - בוטיק המעצבים בסנטר

רק אמרתי "חופש" בקול רם, והפכתי לעסוקה ממש, מה שנגמר בהזנחה פושעת של הבלוג. אני מפצה על כך בפוסט-גדול-מאי-פעם כולל תמונות סמי-ערום מפתות כביכול. הסיפור הולך ככה - הוזנמתי על ידי ידיד מאוד טוב שלי למסיבת יום הולדת עם לינה בחוף הים או במילים פשוטות, "מסיבת טבע". זה הזמן לומר - בעיני, אהבה אמיתית לאופנה נמדדת בתנאים קיצוניים בדיוק כמו אלה. אם אתם שוקלים להופיע למסיבת טבע בסמרטוטים סתם ככה בלי לתכנן - אל תקראו לעצמכם חובבי אופנה אסליים! זה נוגע גם לטיולים - במסגרת הטיול שלי באוסטרליה, ניו זילנד ותאילנד שנה שעברה, פשוט לא יכולתי לאפשר מצב בו אני נתפסת בחליפת ספורט כעורה, חולצה עם הדפס ישראלי או נעלי ספורט בבר עירוני. סחבתי על הגב 5 זוגות נעליים (מה שסימן אותי בקרב חברי האקראיים לטיול ללעג ולחשד כי אינני "true backpacker".... ממש לא!) ורכשתי לכבוד הנסיעה ממיטב הטרנינגים המתוחכמים של Nike נעלי ספורט מוזהבות.

אבל בחזרה ל-2009 - נורא התחשק לי להתהלך במסיבת החוף בשורטים גזורים מג'ינס. כאלה אותנטיים, שנראים כאילו עשו אותם בבית, והגשמתי את המשאלה שלי מעל ומעבר. איתרתי זוג ישן וקצת גדול עליי והתנפלתי עליו עם מספריים. זה המקום לציין ששתי ידיים יותר שמאליות משלי קשה למצוא בכל גוש דן ובפעם האחרונה שתפרתי כפתור הסיפור הפך, ברוב התלהבות, לסאגה שכל חברה שמעה עליה פעמיים לפחות. כמובן שחלק אחד יצא ארוך מהשני, והארוך, אבוי, נראה הרבה יותר טוב. לא התייאשתי ותפרתי רצועת הבד חזרה לחלק הקצר, בחוט לבן ומחט ערירית. חובבני? נוראי? לא אכפת לי. הרצועה מחזיקה במקומה ואני אוהבת את יצירת המופת הקלוקלת שלי בכל ליבי. ציוותתי אל השורטים פריטים במראה פולקלור ויצא... אני אלחש, כי זה מפחיד... די "קול".

Swimsuit - פלפל

Top - vintage Nike

I promised an uber-long post, so... this was my "morning after" look and it's here because I wish to portray my love to all white-trash, from the knot on the belly in the previous photos to this white man's top. Isn't it just beyond? I borrowed it from my grandpa ages ago, and never looked back.

הבטחתי פוסט סופר-ארוך והנה אני מקיימת. זה היה מראה ה"בוקר שאחרי" שלי, והוא כאן לא כי אני נורא רוצה שתראו את חמוקיי הלבנבנים, אלא כהצהרת אהבה לכל מה שהוא ווייט-טראש מוצלח. זה התחיל עוד בקשירה בבטן בתמונות הקודמות, וגלש לחולצת הרשת הזו. אין לי מילים לתאר את תחושותיי לגביה, שכן היא זרה לכל הגדרה שקיימת בלקסיקון האופנה שלי. פשוט אגיד שהשאלתי אותה מסבא שלי לפני שנים ומעולם לא הבטתי אחרורה.

Memories....Oh Memories....

I have a small confession to make - in addition to my journalistic action, I used to be an office worker. When my work there was terminated a month ago, I wasn't sure what the heck I'm gonna do with myself in all the free time I now have. Surprisingly enough, I'm having so much fun and I haven't been bored a second. I arrange my time more freely and allow myself to do what I like, and although sometimes it even get's too hectic since I don't have a routine, freedom is predominantly sweet. The picture above were taken about two months ago near my office building, and been waiting, I now realize, for the right time. As I look at them now, they symbolize all the attributes of being employed full-time - a big grayness, some neatness, tidiness, order, and the leftovers of the sun call for something different, a vacation. The combination of the clothes are somewhat contradictory - the white shirt flirty, the skirt prim, and cardigan detailed yet "officy". Next time, I'll post something devoted to my new life, and this.. this is a bye-bye to the old one. It's now officially summer.

Skirt - Topshop

Blouse - Castro

Cardigan - דליתי

יש לי ווידוי קטן - בנוסף לפעילות העיתונאית שלי, עד לפני חודש הייתי עובדת משרד. כשעבודתי תמה, בניסוח עדין, הייתי מבולבלת קצת - מה אני אמורה לעשות עם כל הזמן הפנוי הזה עכשיו, שאלתי את עצמי וחששתי, כי אני לא בן אדם של שינויים, בטח לא של כאלה שנכפים עלי. בפועל, אני נהנית נורא ולא משועממת לרגע. אני משחקת עם הזמן שלי יותר בחופשיות, עובדת ונחה, עושה מה שאני אוהבת, וגם כשלפעמים העניינים הופכים כאוטיים, כי אין לי שגרה - החופש הוא בעיקר מתוק. התמונות האלה צולמו לפני כחודשיים ליד העבודה שלי, ועכשיו אני מבינה שהן חיכו רגע הנכון. אני מסתכלת עליהן, והן מסמלות בעיני עכשיו את כל מה שהוא עבודה במשרה מלאה- קצת אפרוריות, סדר נקי, רצינות וביטחון, כאשר שאריות השמש קוראות למשהו בכיוון אחר לגמרי, חופשה!!! גם השילוב של הבגדים טיפה הפכפך - החולצה הלבנה, מ"קסטרו עודפים" הנהדרים, פלרטטנית קצת, החצאית חמורת סבר, הקרדיגן החמוד ועדיין משרדי. בפעם הבאה, מובטח פוסט המוקדש כולו לחיים החדשים שלי, ובינתיים.. בינתיים זו פרידת ביניים מהישנים. הקיץ נפתח רשמית.

Flower Power

In case it wasn't obvious, this post assures - I'm a girly girl! Always been, and even while my taste evolves and expands, the flowery dress will always remain the base and my comfort zone. And as I move, too fast to my opinion, from "girl" to "woman" (oh Britney... where would my catch-phrase vocabulary be without you?), my hems get shorter and shorter. This is the all-girly look I've done on the weekend - this awesome silk dress is a recent purchase, on sale - as soon as I see the 70% off sign in Topshop, I forget everything I know. I thought it's nice to accessorize it with a romantic bow and leather touches. 

Dress - Topshop

Bow - אפרת קסוטו

Belt - Nine West

Bag - vintage

Shoes - from Thailand

במקרה שזה לא היה ברור עד כה, הפוסט הזה מבהיר - אני בחורה של שמלמלות, פרחים ונשיות. תמיד הייתי, וגם בזמן שהטעם שלי מתפתח, מתעבה ומתעוות לפעמים, השמלה הפרחונית נשארת עמוד התווך. יש לי כל כך הרבה "שמלות קטנות" שלפעמים אני מאלצת את עצמי לברוח מהן, אבל תמיד רוכשת עוד ועוד, וככל שאני מתרחקת מה"ילדה" לקראת ה"אישה", הן רק הולכות ומתקצרות. את הלוק הנשי הכזה לבשתי בסופ"ש - שמלת המשי המופלאה היא באמת רכישה חדשה יחסית - כשאני רואה את השלט "70% הנחה" בטופשופ, אני שוכחת את כל מה שאני יודעת על החיים האלה. חשבתי שיהיה נחמד לאבזר אותה עם הקשת הרומנטית ועם נגיעות עור. 

Night Vision

Every once in a while I fall in love with a sporty piece of clothing. Something simple yet complex, something easy but sophisticated. There's an undoubted charm to well-made, cool sporty pieces, and I admit feeling so cool and comfy and relaxed in an outfit like this, which includes my favorite thing in the world - flip flops (shhh.... it's a huge secret). I was on my way to a home movie- screening here and dressed fast, but it turned out to be a huge favorite. The simple mini-dress was the cheapest thing in a beautiful chain-store called "Witchery" in Melbourn, Australia. The hoodie - a recent purchase of passion, the tights... well, one girl I know attempted to kill me if I don't tell her where I got them. So here it is, out. Two secrets in one post.

Dress - Witchery

Hoodie - דליתי

Tights - עירית

Flip flops - Hawaianas

מדי פעם אני מתאהבת בפריט ספורטיבי - משהו פשוט אבל מורכב, קל ועם זאת מתוחכם. לבגדי ספורט עשויים היטב, באהבה ובשאיפה ליותר, יש קסם בלתי מבוטל, ויש גם משהו בטריקו עם טיפת לייקרה שעושה הרגשה ביתית ומוגנת. וכן, אני מודה לתחושה קולית וסופר - נוחה בלבישת משהו כזה, במיוחד עם הפריט האהוב עלי בעולם, כפכפים (ששש..... סוד כמוס!) נמצא בתמונה. כאן, בניגוד לתמונות קודמות שצולמו ביום עבודה, הייתי בדרך להקנה ביתית של סרט והתלבשתי מאוד מהר, אבל הבחירה התבררה כהצלחה. השמלה הפשוטה הזו הייתה הדבר הכי זול ברשת אוסטרלית נפלאה שאילו הייתי תרמילאית (5 זוגות נעלי עקב, ובכל זאת תרמילאית) הייתי קונה בה ה-כ-ל. הסווטשירט המגניב בעל הגזרה הייחודית נקנה ב"דליתי" בסוף עונה, הטייץ... מישהי שאני מכירה כמעט חנקה אותי כשלא הייתי מוכנה לספר לה מאיפה הוא הגיע. אז הנה, התשובה פשוטה מאוד. שני סודות בפוסט אחד.

Gone with the wind

Gone with the wind is the winter! Winter is my favorite time of the year, and here winters are so brief' and it's already sunny and humid. I miss the grey, the rain, the wind... well, maybe not so much wind, but it does make nice photos. All the pieces here are in different shades on nude, which I only discovered and learned how to love recently. You gotta be in a certain state of piece with yourself to wear nude, don't you think?

חלף עם הרוח החורף! חורף זו בהחלט העונה האהובה עלי, והשנה הוא היה מאכזב במיוחד. אני מתגעגעת לאפרוריות, לגשם, לרוח.. אולי פחות לרוח, אבל היא עושה אחלה תמונות. בגלל החוסר באפור, העליתי תמונות מלפני חודשיים - כל הפריטים כאן הם בגוון כזה או אחר של צבע גוף, שהכרתי ולמדתי לאהוב ממש לא מזמן. לדעתי צריך להיות במצב של שלווה מסוימת כדי ללבוש צבע גוף, לא?

Cardigan - Zara

Skirt - belonged to Marina

Boots - גזית

Earrings - Kalba

Anyhow, this cardigan is one of the best things ever - it goes with absolutely everything and immediately upgrades any look. The skirt I bought from Marina, a girl from my office (who also designed the amazing header here!) that period of time we were all in a clothing- sales-in-the-office frenzy. How fun... And last but not the least, the amazing earrings my friend Yael Regev (Kalba) designed - I love big jewelry and let myself go crazy with it sometimes. These mini Lily Allen posters are constantly stared at, I hope in a good way :)

 הקרדיגן הוא אחד הפריטים הכי שימושיים שיש לי - הוא הולך עם הכל ומיד מקנה מראה רב-שכבתי מתוחכם שכזה. החצאית נקנתה ממרינה, בחורה שעובדת איתי (וגם עיצבה את הכותרת המדהימה!) אז כשהיינו בתקופת טירוף של מכירות בגדים במשרד. הנוסטלגיה.. המגפונים הם סיפור סינדרלה - התגלו ב"גזית עודפים" בחיפה, כן כן, והם מהיפים שראיתי בחיי, אם כי הדעות לגבי סוגיה הרת הגורל "עור או לא עור" חלוקות. ואחרונים חביבים - העגילים שעיצבה החברה שלי יעל רגב למותג החמוד שלה "כלבה". אני אוהבת תכשיטים גדולים ולפעמים הולכת עם זה עוד צעד. כל מי שנקלע למרחב האישי שלי בזמן שאני איתם בוהה במיני-פוסטרים האלה של לילי אלן. אני מקווה בצורה חיובית :)

The misfits

This blog had to start with something that calls for seriously good mood! This is a slight drift from how I normally dress - regression to teenagehood, if you will. I got this tank-top from "Plastic Doll" and it was love from first sight. It's a bit revealing at the sides because of the sexy boyish cut, so a cover-up was necessary. The pairing with the monochrome leopard print raised numerous eyebrows, but I believe this partnership brings out the best of both. The shoes are nevertheless fantastic. They have an ugly-pretty dilemma about them, and been bought at a house sale - rejected and adopted again. Happy End!

Skirt - Second hand
Top - דליתי
Tank top - Plastic Doll
Shoes - Shoola

המיזם הקטן הזה - כל מיזם בעצם - היה חייב להתחיל במשהו שמח שעושה מצב רוח. זוהי סטיה קלה מאיך שאני בדרך כלל מתלבשת, תקראו לזה רגרסיה לגיל ההתבגרות, בכיף. הגופייה הזו של "פלסטיק דול" חיכתה לי כשחזרתי מהעבודה ביום מתיש במיוחד ומייד העלתה לי חיוך על הפנים. גזרתה הנערית, מעט בד, הרבה סקס-אפיל, הצריכה השלמת כיסוי וההחלטה נפלה על הפריט המנומר האהוב עלי - שילוב שהרים כמה גבות, אבל התאהבתי בו. בשלב הזה הנעליים פשוט זעקו להצטרף למסיבה - הן נקנו במכירה ביתית, דחויות ושוב מאומצות, יפות - מכוערות, מגוחכות ואמיצות... מושלמות.