This is probably the right time and place to admit I never "dress-up" purposely to shoot blog "productions". Not that I consider it to be so horrible, but I personally prefer to capture the everyday, the real decisions I make about clothes, hectic and irrational as they may. With that being said, not every outfit deserves a blog post (although a blog that blindly follows literally every-day dressing is not the worst idea). And why the interlude? Because this time I've decided to step out of my rules and make a little home-production happen. Having fun with a tripod is a more realistic way to call it.
אולי זה המקום והזמן להגיד שאני לא נוטה להתלבש במיוחד ל"ימי צילום" לבלוג שלי. לא שאני חושבת שזה החטא השמיני, פשוט בעיני יותר כיף לשדר את היומיום, את ההחלטות האמיתיות שלי בנוגע ללבוש, מיידיות וחסרות בסיס ככל שיהיו. אם זאת, כמובן, לא כל אוטפיט שווה עניין (למרות שרעיון לבלוג שמתעד באופן עיוור את הלבוש היומיומי ממש באדיקות הוא לא כזה גרוע). וההקדמה למה? כי ביום שישי האחרון החלטתי לחרוג מהכלל ולבצע את זממי במיני-הפקה ביתית. "הפקה" זו מילה גדולה, כן? השתעשעות עם חצובה, במקרה הטוב (ובמובן והתמים של המילה).
Dress - Enky by V.V
Tights - Honigman
Boots - Aldo
I'll tell you how it went down - to welcome the winter, I decided to pull my old and beloved flannel attire on my bed. Now, this set was bought for me when I was in junior high, and even then provoked reactions of admiration - just one more proof I always had sort of a kitschy taste. When I was done, I though - they remind me something, don't they? And the answer was - the velvet dress that's being thrown around my room for ages, waiting to be fitted, shortened , or anything else that would make it more wearable. It was bought ages ago, too - sure the print is cute, but something about the cut just won't cut it.
Next I thought about my white boots, bought recently nice fantasy, really, but we all know they would become miserable grey very soon, and so they await replacing fora more reasonable version. Put them in your blog, suggested my friend Nina (which has the cutest ever blog Braids and Bows), and so it all came together - I gave all those poor things a chance to participate in this oh-so-colorful shoot, celebrating the almighty Christmas spirit I love so dealry. As props, I used my collection of December Vogues, which I leaf throw for a while now for this article I'm working on. Happy Holidays! Hanukkah included, naturally.
אני אספר לכם איך זה התחיל - לכבוד החורף, שלפתי את מצעי הפלנל הישנים והטובים שלי, שנקנו לי עוד כשהייתי בחטיבת הביניים, אם לא מוקדם יותר. בזמנו, מצעי הפלנל האלה, עם ההדפס ה"מלכותי" שלהם, עוררו מצידי התפעלות אין קץ, וזו רק הוכחה נוספת שתמיד היה לי טעם קיטשי משהו. אחרי שסיימתי להלביש את הפלא המפואר הזה על המיטה, חשבתי שהמצעים האלה מזכירים לי.... את שמלת הקטיפה שזרוקה כבר שבועות על הכיסא, מחכה לקיצור, תיקון, או כל דבר אחר שיהפוך אותה ליותר לבישה. גם היא נקנתה מזמן, ונלבשה אולי פעמיים - אין ספר שההדפס חמוד, אבל משהו בגזרה פשוט לא עובד.
ואז חשבתי על המגפי הזמש הלבנות שקניתי ב"אלדו" באילת לכבוד החורף. פנטזיה יפה, אבל כולנו הרי יודעות שתוך שבוע הן יהפכו לבליל אפור ומסכן - ולכן עתידן להיות מוחלפות בגרסה שפויה יותר. תעדי אותם בבלוג, ייעצה לי חברתי נינה (שאוחזת בבלוג החמוד רצח Braids and bows), וכך הכל התחבר- שיתפתי את כל הפריטים השנויים במחלוקת האלה בצילומים מה-זה צבעוניים שהגוון שלהם מזכיר לי את חגיגות הקריסמס המקושקשות והכה-אהובות. כפרופס, שלפתי את כל גליונות ה - Vogue שחוגגים את אותו הדבר, בהם אני מדפדפת כבר זמן מה לקראת כתבה שאני עובדת עליה. חג שמח לכולם! חנוכה גם, כמובן.