Thursday, December 27, 2012

You made my year: Fashion


אחרי סיכום השנה בתרבות, קבלו את מה שיש לי להגיד על 2012 בראי האופנה: כמה דברים בעשו לי את השנה, וכמה שממש לא. חשוב לי לומר בהזדמנות זו, שסיכומי שנה נוטים להיות מוטים - כלומר, מה שנכלל בהם הוא בדרך כלל מה שקרה לקראת סוף השנה. ניסיתי להיות הוגנת ולהזכיר כמה דברים מתחילתה של 2012 המטורפת, כך שהסיכום יהיה ממש סיכום. נהניתי מההכנה, מקווה שגם אתם! שתהיה שנה נפלאה.

Photobucket
רומי נילי מבקרת בישראל, וראיין גוסלינג ואנדרו גארפילד הולכים על חליפות צבעוניות

מוזיאון העיצוב בחולון + מדיטק

הנקודה הישראלית המוצדקת. מי חשב שנסיעה לחולון יכולה לעורר התרגשות ופאניקת "מה ללבוש"? השנה, מישהו שם עבד בחריצות כדי שזה יקרה, והצליח – התערוכה האדומה ועמוסת המבקרים של יאממוטו, מסיבת פתיחת שבוע האופנה הראשון שהכריחה את כולם לעשות שמיניות של סטייל באוויר (וגם השני בעצם – הייתי בחו"ל, אך ראיתי תמונות), ההרצאה הבלתי נשכחת של לי אדלקורט (קשקשים ונוצות יהיו הטרנד החם הבא? מה את אומרת!), ואפילו ערב הקרנת הטריילרים ההזוי שהקשר בינו לבין אופנה (או למוזיאון העיצוב) מקרי בהחלט , לא בהכרח בסדר הזה– כל אלה היו אירועים רלוונטיים, מרעננים וחשובים שגרמו לסצנה המתנמנמת שלנו לשמור על מצב ערני ומשכו קהל טרנדי ויפה במיוחד. כן, לחולון.

בלוגרים בחזית

בלוגרים הם העיתונאים החדשים? למי אכפת מהדיון הכל כך 2010 הזה. השנה, נוכחותם של בלוגרים בזירת האופנה העולמית הלכה והתגבשה לכדי עובדה מוצקה, משמחת וכזו שלאף אחד אין יותר כוח להתווכח איתה. ההוכחה הטובה ביותר? שת"פים למכביר. השת"פ בין ארין קלינג מ – style by kling עם חברת Guess, הסרטונים של לנקום עם מיטב הבלוגריות האירופאיות, תיק המצלמה של קיפלינג בעיצובה של הבלוגרית אנדי טורס מ-Scrapbook, וזה רק קומץ קטן. הדבר המשמח ביותר הוא בסיפור הזה הוא ההתעוררות שחלה בגזרה הזו בארץ – כשבשבוע האופנה הראשון בחורף הסתובבו במתחם התחנה בלוגריות חמודות משוודיה, חמושות במצלמה, התמוגגתי. כשלנקום ישראל פצחו בשת"פ מקומי עם בלוגריות נבחרות, שמחתי ואף סיקרתי. כשכינטיס הזמינו לארץ שתיים מהאהבות המקוונות שלי, רומי נילי מ – fashiontoast ונטלי ג'וס מ – Tales of Endearment, בזמן שאני נמצאת בארה"ב דווקא, כמעט התפגרתי מקנאה. מדובר במגמה מבורכת שאני שמחה להיות חלק ממנה. בלי ציניות.

Madewell

הם היו צריכים לערב את אלכסה צ'אנג כדי שאני אשים לב למותג הלבבי הזה, אותו אני מדמה כ"איקאה" של הבגדים. הכול חמוד? הדפסים שבא ללקק? הפרטים הקטנים מטופלים היטב? הטקסטורות מפתות את היד, הגזרות לא מרגיזות את העין? והחשק לרכוש אמרתי איקאה. הדבר היחיד שפוגם במשוואה זה המחירים של Madewell, בגינם קניתי שם השנה אך ורק כיסוי לאייפון בינתיים. אבל איזה כיסוי.

Photobucket
הדפס שבטי? הכי מגניב. התערוכה של מריו טסטינו? בלתי נשכחת. הלקים הנוצצים? קולעים
הלקים של O.P.I

מי שהמציא את היריבות בין Essie ל- O.P.I בוודאי בנה על תחרות הוגנת, שרק מחמיאה לשני הצדדים. אלא שבפועל Essie נקנו על ידי תאגיד אסתי לאודר והחלו להימכר תחת הניאונים המשמימים של רשתות הפארם, בזמן שמישהו ב-O.P.I לחץ על דוושת הפאן והפיק, בקצב מסחרר מדי לטעמי, קולקציה מדליקה אחר קולקציה מדליקה, עם עושר צבעים, ערימת נצנצים והשראות ושת"פים שנעים מספיידרמן לחבובות, מבלרינות להולנד (מה? מה זה משנה, העיקר שיש לק כתום). והנה הם מכים שוב, עם קולקציה המוקדשת ל- Skyfall, החדש של ג'יימס בונד. הלק הנוצץ The Living Daylights כאילו נרקח בשבילי במיוחד. בלינג, קל לקנות אותי.

תערוכה של מריו טסטינו ב –MFA בוסטון

מזל היא מילת מפתח בנסיעות ומסעות, וזה בדיוק מה שהיה לי כשבבואי לבוסטון בחודש שעבר גיליתי שמוזיאון אחד החליט להרים רטרוספקטיבה של מריו טסטינו, אחד מצלמי האופנה והסלבס החשובים בעולם. באולם חשוך, כשעבודותיו מוגדלות ומוארות בניאון אחורי, הסתובבתי מוקסמת בין קורטני לאב לקייט מוס, בין הפקה אפריקאית לצילום עירום. קלאוס, בן הלוויה האמיץ שלי, ציין בנימוס שזו התערוכה הטוב ביותר שהוא ביקר בה מעולם – כמות הציצים והישבנים החשופים הייתה פנומנאלית. אני איבדתי את העשתונות דווקא בחנות המזכרות שהוקמה במיוחד לכבוד התערוכה, וכמעט קניתי את כולה. מזל שקלאוס היה שם.
Photobucket
דקלים? תודה! H&M עושים את העבודה, שרלוט פרי מתפרסמת בעזרת שיערה הוורוד, ובת' דיטו מהפנטת עם M.A.C
H&M for Water

מכל שיתופי הפעולה המצוינים ש – H&M בחרו לעשות השנה, דווקא זה, לארגון WaterAid, קנה אותי. המטרה הייתה נעלה לשם שינוי (ההכנסות הוקדשו לארגון, המספק מים נקיים לאזורים נידחים),ההדפסים היו חמודים על גבול הגאוניים (דקלים. מי לא אוהב דקלים?), הגזרות מחמיאות וסקסיות בדיוק במידה, השמלה המפורסמת התחבבה על סלבריטאיות ועלי כאחד (חן חן) והמחירים היו כמו רוב המחירים של השוודית המוצלחת – מעולים למדי. אם רק הדלקים היו נודדים לאביזרים – מגבת או תיק איפור היו יכולים להיות נהדרים למטרה זו, החיים היו יפים עוד יותר.

טרנד השבטי-אינדיאני

כמה קיפצתי על הכיסא, מוחאת כפיים ומצפה לחורף! כשעדי בוסיבא, חברתי הטובה ואחת המוחות מאחורי אתר המכירות המתוק Belle&Sue אמרה לי באביב שטרנד ההדפסים השבטיים עוד רגע נוחת כאן, לא ידעתי את נפשי מרוב ציפייה, וכך היה – עם בוא הסתיו, בעצם מה סתיו, כבר בקיץ, הדפסים שבטיים מגניבים כיסו את המדפים. מתיקים וחגורות, דרך חצאיות מיני ועד לסוודרים ענקיים, מזמן לא נהניתי ככה מהדפס. תודה למוחות שמאחוריו ולרשתות שהורידו אותו אל המאסות.

שיער צבעוני

קישטי, טראשי, ילדותי – תגידו מה שתגידו, השיער הצבעוני שמר על רמת בידוק גבוהה במדורי הרכילות הן בארץ והן מעבר לים, וגרם לכולנו (אני יכולה לדבר רק בשם עצמי כמובן) לחלום על פסים וורודים וקצוות כחולים. יש מי שעשתה ממנו קריירה (ניקי מינאז', הדוגמנית שרלוט פרי), יש מי שהתאימה אותו לחליפת הקוטור שלה (קוקו רושה), יש מי ששידרה באמצעותו את מצבה הנפשי (קייטי פרי, אם הצלחתם לקרוא את הסימנים) – ואז הוא פשוט נעלם כלא היה. בדיוק מה שטרנד לוהט אמור לעשות בשלב כלשהו.

Photobucket
רוני מארה מדהימה בלבן ובשחור, והשיער? שווה העתקה

ה- press tour של רוני מארה ל"נערה עם קעקוע הדרקון"

אני שונאת את צמד המילים "עוצר נשימה" בטקסטים, אבל בהקשר של רוני מארה, אלמונית בלונדינית שבין רגע הפכה לרוח רפאים סקסית עם הפוני הכי נחשק בהוליווד ועשתה חתיכת עבודה בתפקיד ליסבט, פשוט אין ברירה. מילא הסרט, שהיה ככה ככה, אבל סבב הקידומים וכל עונת הפרסים סביבו, במסגרתם הלכה מארה על שחור ולבן, ולבסוף על אדום (!), היה מופת של תכנון, תפירת תדמית (תפירה עילית, יש לציין) וחוש אופנתי רגיש לפרטים ואדיש לטרנדים וחוקי סקס-אפיל קונבנציונליים. אה, וג'יבנשי – קסם שכולו בד.

החליפה הצבעונית

בדמיוני, אני רואה את אנה וינטור מעלה את ג'ורג'יו ארמאני ואת הסטייליסט של ראיין גוסלינג לשיחת וועידה ואומרת – אז מה, מכירות החליפות בירידה? בואו ניתן לשוטים האלה חליפות צבעוניות! מקטיפה!! ואכן, השנה אי אפשר היה להימלט מהחליפה החדשה, ומי בכלל רוצה להימלט כשכיף כל כך. גוסלינג בנה את תדמית הפאשניסט שלו על חליפות חומות, כחולות-בהירות וחיות אחרות השנה, אחר כך אנדרו גארפילד, ספיידרמן בשבילכם, המשיך את המגמה – ב-press tour שלו לסרט החדש לא היה רגע אפור אחד. ועוד לא הזכרנו את המקטורן שתואם את נעליה של בת הלוויה שלך. שרק השטיח יהיה אדום?
Photobucket
פאן בינגבינג, אליזבת' בנקס, מליסה מקארטי ואוקטביה ספנסר

כל היתר: פאן בינגבינג, בנות זוג אופנתיות, אליזבת בנקס חורכת את ה-press tour של משחקי הרעב, בת' דיטו ל- M.A.C, נשים גדולות וסקסיות.

Photobucket
סגול - לא תודה, וגם ניקי מינאז' התעייפה. וסניקרס עם פלטפורמה זה רעיון רע

דברים שעצבנו: סניקרס על פלטפורמה (ניסיתי, זה פשוט לא הולך), שובו של הסגול לחיינו (תצוגות סתיו-חורף 2012 ארורות!), הטריקים של ניקי מינאז' (כולל בקבוק הבושם החדש והמפלצתי), טורבנים (מי צריך את זה, מי) מדבקות לק ולקים שמחזיקים "שלושה שבועות". ממש.

Sunday, December 16, 2012

You made my year: Culture


I couldn't resist but to sum this crazy, interesting, varied year with my own summary. The next part: Fashion, but today we focus on my personal cultural highs (and some lows). Enjoy!

Photobucket

אליזבת אולסן
Elizabeth Olsen

הקראש המאסיבי שלי על שרליז ת'רון השנה הצליח להפתיע אותי – פתאום, קולה המעושן, הופעתה החיצונית המושלמת והפגיעות הכובשת ב – Young Adult התנפלו עלי והכתירו את ת'רון כשחקנית האהובה עלי נכון לעכשיו. ועם זאת, מי שעשתה לי את השנה באמת, ובאופן אחר לגמרי, הייתה האולסנית הקטנה. עם פנים מתוקות כמו אפרסק, בחירות אופנתיות מבלבלות שלא תמיד קולעות, ותפקיד מצמרר אחד ב – Martha Macy May Marlene, שאתם פשוט חייבים לעצמכם, היא הגירל-קראש האולטימטיבי של 2012. ושרליז, היא תמיד תהיה שרליז.

 My massive Charlize Theron obsession this year came as a surprised – out of nowhere, her husky voice, her flawless looks and her unbelievable vulnerability in Yong Adult came together fell into place, and I realized she's my current "favorite actress". But it was the youngest Olsen who truly made my year, in a totally different way. Her face sweet as a peach, her red carpet choices ripe and random, and her performance in Martha Macy May Marlene as haunting and fresh as a newcomer can get, she portrays the ultimate, earthy-yet-fabulous, girl crush. And Charlize, she'll always be Charlize.

האולימפיאדה, אלא מה
The Olympics, of course

האולימפיאדה "באה טוב" השנה. קיץ, שיממון פוליטי ותרבותי, מה עוד נשאר מלבד לבהות באצנים בטייץ ושחייניות עם ציפורניים בצבע הדגל? אולי בגלל שכל כך התאמצנו לבהות, או אולי בגלל הלוקיישן המעולה – לונדון, האולימפיאדה סיפקה את הסחורה מעל ומעבר, עם כוכבים סקסיים, טרנדים אופנתיים, רמזים להומו-ארוטיקה ובדיחות זקפה, מייקל פלפס, ניצחונות מדהימים וטקסי פתיחה ונעילה שאשכרה הצליחו להפוך לשיחת היום. לא הבאנו מדליות? אולי זה בגלל שלא היו לנו נציגים עם שפם הורס או צמות מגניבות. משהו לחשוב עליו.

It was the timing –flat, boring, zero-happening summer, which made the Olympics so desirable. Or was it the cool location – London, the place where Spice Girls come to die? As long as we got to stare, adoringly and passively, at the runners, the swimmers and the athletes, it didn't really matter. 2012 Olympics delivered the goods, including sexy stars, homo-erotic memes, erection jokes, surprising triumphs and some great hair and makeup trends, not to mention the over-the-top opening and closing ceremonies, and rightfully became my prime summer entertainment.
Photobucket
עלייתו של הגבר הדוחה
The rise of the obnoxious man

ממה להתחיל? וולטר ווייט הפך לקינקי ובלתי נסבל בעונה האחרונה של "שובר שורות", והנמסיס שלו מייק היה חתיכת דמות. דון החל לאבד את זה ב"מד מן". וויליאם ה. מייסי החמוד בדרך כלל הפך לפרנק השיכור מהתחת ב"חסרי בושה" האמריקאית, מייקל פאסבנדר המופלא הזדיין ללא הכרה ב"בושה", הכלב החרמן ווילפרד שיגע את השכונה, והדמות הסליזית של החשפן המזדקן ב"מג'יק מייק", באדיבות מתיו מקונהי, הגעילה וריגשה בו זמנית – זו הייתה, ללא ספק, השנה של הגבר הדוחה, השוחה בביבים, זה שהולך לאיבוד דרך המרפסת ולא מביט לאחור. לא סתם הלוח הפעיל ביותר בחשבון ה-Pinterest שלי מוקדש לגברים סקסיים באופן קשה מנשוא, שלא בדיוק עונים על ההגדרה "בחור טוב".

Where to begin? Walter White got kinky and ruthless, and his nemesis Mike was one shady character. Don started losing it on Mad Men. The normally cuddly William H. Macy turned into drunk-ass Frank on Shameless, Wilfred, the horniest dog alive, disturbed the neighborhood peace, the incredible Michael Fassbender fucked and lied his was through Shame and the sleazy, soon-to-be-irrelevant stripper in Magic Mike, courtesy of the sweaty, ripped Mathew Mcconaghey, disgusted and charmed us. It was, undoubtedly, the year of men gone bad, so bad it was a pleasure to watch. No wonder my most active Pinterest board is all about that.

מגזין קינפולק
Kinfolk magazine
כמו תמיד, גיליתי את המגזין המושלם הזה באיחור אופנתי – הבלוגרית ליסה וורינגר מפורטלנד, עמה נפגשתי לקפה, סיפרה לי עליו בעיניים נוצצות, וכמובן שלקח לי יותר מחודש לרכוש את אחת המהדורות (מתוך 8 עד כה, סה"כ). מדובר, חברים, בדור הבא של המגזינים, לא פחות, ובמוצר נפלא שמספק לכל האמריקאים המצטיינים שמעורבים בו סיבה להיות גאים. הקונספט גאוני (לא אגלה לכם), הצילומים מרהיבים והטקסטים רגישים והיסטריים בדיוק במידה הנכונה. חפשו אותו באמזון, הוא יעשה לכם את 2013.

As always, I discovered this amazing publication fashionably late – the street fashion blogger Lisa Waringer from Portland told me about it over coffee, and it took me a month to buy an issue (there are 8 so far). Kinfolk, folks, is the future of print magazines – expensive and sleek, it has a genius concept (you'll have to find out yourself), state of the art photography, just the right amount of hipster, and an overall aura of quality and excitement. Look it up on Amazon and let it make your 2013.

הבחורה החדשה
New Girl
מודה ומתוודה, קומדיות מעולם לא היו הז'אנר הטלוויזיוני החביב עלי. רוק 30? בסדר, לא נפלתי. מחלקת נוף וגנים? משעשע, מספיק בקושי. אבל כשמצאתי את עצמי צוחקת בקול יותר מפעם אחת בכל פרק נתון של הסדרה החמודה מהמשוחקת היטב הזו, לא נותר אלא להכתיר את ה"בחורה החדשה" כחביבתי הבלתי מעורערת. זואי דשנל מושלמת לתפקיד המורה שמסרבת להתבגר, השותפים שלה – שמיט המוגזם, ניק הרגיש בסתר ווינסטון הקלולסי, קולעים בול, והסיפורים שהחבורה נקלעת אליהם מצליחים להצחיק מבלי להיות מופרכים. הידד, מדובר בסדרה הקומית המושלמת.

I admit comedies never were my favorite TV genre. 30 Rock? Only occasional giggles. Parks and Recreation? Amusing, that's all. But when I found myself laughing, numerous time per episode, while watching New Girl, I had no choice but to declare this quirky show my new best comic friend. Zooey Deschanel is perfect as a teacher with growing up issues, and her roommates – the douchy Schmidt, the secretly sensitive Nick and the clueless Winston, are spot on. Believable yet hilarious plots add to the charm, so as the little nuances and cameos (Jamie Lee Curtis!). Enough said.

קארי מתיסון
Carrie Mathison

הו, הומלנד. כמה צינית הייתי כשגיליתי שאת עתידה להיוולד בעקבות המכירה של "חטופים" לארה"ב. כמה זמן חיכיתי לפני שהתמסרתי גם אני להייפ והתחלתי, בפיגור אחר שני השותפים שלי, לצפות בעונתך הראשונה. במשך חודש שלם הסתובבנו אפופים ועצבניים, עוד רגע עושים "ספויילר" זה לזו, מחכים בקוצר רוח לפרק הבא. כעת, עם הסוף של העונה השנייה, אפשר לומר בבירור מי הכוכב האמיתי של ערבוביית הריגול-אקשן-דרמה המעולה שרקחו ב – Showtime: האישה נושכת השפתיים, מגלגלת העיניים ושוברת החוקים הכי נוגעת ללב בטלוויזיה, קארי מתיסון האחת והיחידה. לפרקים סקסית כמו נמרה, לפרקים אבודה כמו ילדה קטנה, קארי בהחלט עשתה לי את השנה כולה, בקלות.

Oh, Homeland. How cynical I was when I found out you'll be based on the Israeli show "Abducted". How long I waited before joining the ranks of my roommates to enjoy you – for a whole month we'd walk around frazzled and tense, avoiding spoilers and waiting for the next episode to drop. Now, by the end of season 2, it's safe to announce the real star of this spy-politics-drama hot mess: the lip biting, the eyes rolling, the impossibly neurotic and the most touching, ground- breaking female character on TV right now - Carrie Mathison. One moment, sexy as a beast, another-lost like a little girl, Carrie was a brave and challenging year-maker.

Photobucket

קאמבק של בן אפלק
Ben Affleck's comeback

כולנו אוהבים קאמבק טוב. אבל יש קאמבק מהונדס, סינטטי ומאוס (בריטני, מדונה) ויש קאמבק שמרגיש כמו סאגה הוליוודית שבוימה למופת. כזה הוא הקאמבק של בן אפלק, לשעבר שחקן גרוע שהתחתן באגביות עם ג'ניפר לופז, לימים בעלה המסור של ג'ניפר אחרת, גארדנר, אב לשלושה ילדים חמודים, עדיין שחקן די גרוע, אבל, שזה יותר שווה, במאי מוערך שעוד רגע יהיה מועמד לאוסקר. התקשורת האמריקאית כל כך נהנית להגות "בן אפלק" ו"איכות" באותה נשימה, שקשה לא להתמסר לשמחה טובת הלב, המהולה בהפתעה, על כך שאפלק, בחור טוב סה"כ, הצליח להמציא את עצמו בחדש בצורה שלא עושה לאף אחד בחילה. וזה שהוא פתאום כל כך סקסי, עם הזיפים והסוודרים האלה, זה כבר סיפור אחר.

Everyone loves a good comeback. But there are those PR-born, predictable comebacks, and then there are those who seem to be written by visionaries. Such is the comeback of Ben Afflek, not until long ago a shitty actor who mistook Jennifer Lopez for a wife, and now a solid husband of another Jennifer, Gardner, a proud father of 3, still a pretty shitty actor, but –it's even better – also an appraised and soon to be Oscar nominated film director. When the media has so much fun saying "Affleck" and "quality" in the same sentence, it's hard not to join this good-hearted party. And the fact he suddenly turned quite sexy, with those chunky sweaters? Another story completely.

קט פאוור
Cat Power

היא הסתפרה וצבעה לבלונד. ג'ובאני ריביסי עזב אותה כדי להתחתן עם הדוגמנית אג'ניס דיין בחתונת בזק מוזרה. היא התראיינה במרירות ודיברה על שינוי. הקאמבק של קט פאוור, הזמרת בעלת קול הקטיפה המלטף והיחידה שלצליליה אני יכולה לעבוד וללמוד, הושלם השנה עם האלבום החדש והמעולה Sun והיה מרגש במיוחד עבורי, שכן הצלחתי לתפוס אותה בהופעה חיה בארה"ב. מגושמת, מכושפת ונפלאה, היא השלימה את מסע הכיבוש של הלב שלי בשעה וחצי של שיכרון חושים. ו – The Greatest? עדיין האלבום הכי great לדיכאון מתוק.

She cut her hair and colored it blond. Giovanni Ribisi dumped her to secretly marry the model Anegys Deyn. She threw bitter interviews and spoke of change. This year, the re-emergence of Cat Power, the velvety-voiced siren and the only vocalist whose sound goes well with my writing and studying, was marked by a personal experience - I caught her performing live in Boston. Bewitching, adorably clumsy and possessed by her talent, she completed the conquest of my heart within two hours of pure magic. And "The Greatest"? Still ever so great.

חייבים לדבר על קווין
We Need To Talk About Kevin

נהוג לדבר על "סרטי השנה" ולבחור כל מיני דרמות קטנות וחשובות, או בלוקבסטרים שהשפיעו על השיח הציבורי, או משהו כזה. אבל "חייבים לדבר על קווין" בבימויה של לין רמסי, שהוקרן בארץ באדיבות סרטי לב, הוא אף אחד מאלה, אלא סתם סרט מצמרר, סמיך, מופרע ועשוי ביד אמן שגורם לטילדה סווינטון הקפואה בדרך כלל לעורר הזדהות. גם השחקנים האחרים – ג'ון סי ריילי החביב בדרך כל ועזרא מילר, התגלית שהוליווד רוצה לטפח, מתעלים על עצמם ושופכים את נשמתם לסרט שנשאר איתי שבועות ארוכים לאחר ההקרנה.

A good year summary is not complete without a stand-out movie – a well crafted indie or a huge blockbuster that had us all abuzz. We Need To Talk About Kevin, directed by Lynne Ramsay, doesn't fall into any of the categories – it's just a disturbed, highly atmospheric film, that delivers Tilda Swinton in her finest and sticks to you weeks and weeks after viewing. The unconventional and the opposite of politically-correct topic is the biggest bonus here, but so is the growing, beautifully shot feeling that's something really fucked up is about to happen.

כל היתר: Enlightened מחזירה את לורה דרן אל המסך,מג'יק מייק (חפשו את פס הקול המעולה!), Girls, שרליז ת'רון ב – Young Adult, דרו ברימור וג'ניפר אניסטון מוצאות אהבה (ועושות ילדים!), הרטרוספקטיבה המדהימה של סינדי שרמן ב-SFMOMA, קלואי סוויני מחופשת לטרי ריצ'רדסון לעזאזל.

All the rest: Enlightened brings Laura Dern back to our lives, Magic Mike (check out the soundtrack!), Girls, Charlize Therone in Young Adult, Drew Barrymore and Jennifer Aniston find love (and make babies!), Cindy Sherman's retrospective all over America, fuckin' Chloe Sevigny dressed up as Terry Richardson.

Photobucket
דברים שעיצבנו: השיח סביב לנה דל ריי ולנה דל ריי בכלל (די, המשכנו הלאה), פרשת הגירושין של קייטי וטום (לעוסה ובלתי אמינה בדיוק כמו הנישואין שלהם), ג'סיקה ביל (האישה המשעממת בתבל), הסוף המאכזב-מאכזב של Weeds, רב המכר האמריקאי The perks of being a wallflower (תקראו ותבינו), אנה קרנינה גרסת 2012 (המבקרים הקיאו מהקוויאר, קירה נייטלי המשיכה להדק את הלסת), משפחת המלוכה הבריטית, במיוחד וויל וקייט. בואו ננעל אותם במחלקת היולדות ונשכח מהם בבקשה.

Stuff that made 2012 annoying: The discourse around Lana Del Ray and the singer herself, Katie and Tom's divorce saga (as boring and "believable" as their marriage), Jessica Biel (the most unjustified woman on the red carpet), Weeds' poor ending, the bestseller The Perks Of Being a Wall Flower (read it and come on board with me), Anna Karenina – the movie (Keira Knightley? As a passionate Russian? Really?), the Royal Family, especially Will and Kate. Let's tuck them away in Baby Gap and never talk about them again.


Monday, December 10, 2012

Yes, a Gift Guide!


As always around this time of year, we are bombarded with "gift guides" – collages of sweet little nothings and knick-knacks that magazines want you to buy. Do you really need a stuffed bear shaped bottle warmer? Irrelevant. Well, as Christmas-Chanukah-New Year is in full swing already, I decided to come up with my own gift guide. And just to eliminate doubts, I DO need those gifts, people! Maybe you'll find them as adorable as I do.
Photobucket


1. Every girl could use a pretty red dress, especially around this time of year. This גרטרוד creation is somewhat conservative, yet subtly sexy.

2. Madewell ear muffs, to keep me warm during the cold rainy days Northern California can surprise you with. I'd go with the classic beige tone though – nothing pink or flashy. These ones are pretty perfect.

3. A bespoke limited edition powder compact with my zodiac sign on it (there are plenty of other signs to go around, of course) – Estee Lauder somehow managed to read my mind on this one.

4. A cruiser bicycle – sky-blue, light and fast like the wind. I wouldn't mind trading my old scruffy bike for this beauty.

Photobucket
5. Cooking books! One can never have enough. I fell in love with Yotam Ottolenghi's "Plenty" a while ago, as it makes me crave vegetables I've never heard of before. "Edible Selby" is a beautiful, wacky second choice.

6. So what if I've never seen a Bond movie? O.P.I The Living Daylights polish, from the Skyfall collection, is the perfect choice for the holidays – glittery, happy, a little mischievous.

7. A chunky sweater – did I mention it's cold here, people? Neutral color, comforting texture – H&M folks know how to make them.

8. When the weather is grey and gloomy, I turn to color blocking. I saw these, by Coloblock Shop on Etsy, in Instyle's gift guide actually, and fell in love with them on the spot. Sometimes gift guides do come handy.

9. Pickles and jerky – food passions for the rustic girl. When I found out about this clever New York Mouth service, promising you'll get a monthly package of tasters (how awesome is that?), I almost picked up the phone right away. Too bad the delivery is so limited.

Photobucket
10. I wouldn't call myself a Andy Warhol fan. Cute packaging, however? Always a plus. NARS collaboration with the "15 minutes of fame" artists' work it too good to resist, especially when Debbie Harry is gracing the eye shadows box.

11. I love big jewelry as much as I like it colorful. As I'm always annoyed by the slippery qualities of the bracelet, a cuff is a far better choice – this Fiona Paxton bling (waiting for the Israeli readers at Alma botique) is a great candidate.

12. Hell yeah, a Navajo printed umbrella! That's all I have to say on this one.

13. Who could resist a dotty shoe? Those Opening Ceremony booties are fun and quirky enough, but also appear to be comfortable.

14. And finally, something for the soul. I was totally blown away this year by Cindy Sherman's exhibition at SFMOMA – her images are so powerful, and her transformations are spot-on. If I can't have an original piece of art by this amazing woman, a print will do.

Happy holiday season, friends.

Tuesday, December 4, 2012

Sunny in San Francisco


חזרתי לקליפורניה, וסן פרנציסקו קידמה את פני בשמש נדירה. זה כבר שלושה חודשים שאני כאן, והחיים בגזרת Target וחברותיה מתחילים להרגיש כמו הדבר האמיתי. לא הזכרתי את סן פרנציסקו בסיבוב הקודם שלי כאן לפני כחודשיים, אבל כעת, אחרי שהלכתי להסתפר בה והסתובבתי ברחובותיה כמו שצריך, אני חייבת להודות - זוהי עיר לא רעה בכלל, שעשתה לי חשק לצבעים עליזים (no pun intended) ולהדפסים פולקלוריסטיים.

I'm back to California, and San Francisco had welcomed me with rare sunny weather. On my second round here, after dedicating some time to walking, eating, and cutting my hair in the city, I can admit it's not as blah as I thought. It sure made me crave bright colors and folklore prints.

Photobucket
Photobucket

Dress - second hand Zara, scarf, gloves and jacket - H&M, boots - Target

Photobucket

אי אפשר בלי המלצות, אם כבר חזרנו לערים הגדולות. יש לי רק 2 היום, ושתיהן קשורות לאוכל. ללא ספק עוד אחזור לעיר ואמשיך לעדכן.

 1. סן פרנציסקו ידועה באוכל המעולה שלה, והמבחר אינסופי: ראשית, חפשו את המקום הקטנטן שנקרא Yo Yo's - לא רק בגלל מרק האודון הטעים והסושי הטרי, במחירים מצחיקים ביותר, אלא גם כי החיפוש אחריו יביא אתכם לאחד האזורים היפים בעיר - Jackson Square, שכונה שכולה גלריות ובתי עסק חמודים. אם כבר אתם שם, למה שלא תקפצו לבית הספר של Aveda - חברת טיפוח השיער האיכותית שמחזיקה במוסד לימודי בעיר ומציעה תספורת וצבע זולים בחצי (בחצי!!) מכל מקום אחר, הודות לעובדה שסטודנטים עושים את העבודה. אה, ויש גם מסאז'ים ב-40 דולר לשעה, ללא ספק המחיר הזול שראיתי בארה"ב. לא מצאתי תור בזמן, אבל נראה שווה מאוד.

2. מה שלא תעשו, תעצרו ליד ה - Creme Brulee Cart וקנו לכם מיני קרם ברולה ששורפים במקום. זה אדיר. זה מרגש. זה מתוק. זה חדשני. זה זה.

I can't skip some "to do" pointers if we're back to the big city. I got only 2 this time, and both of them have to do with food.

1. I stumbled upon this place, Yo Yo's, and can't help by recommend it. Not only the Udon soup is cheap and the suahi fresh, this tiny place will also bring you to one of the prettiest neighborhoods, around Jackson Square. Plus, it's close to Aveda's beauty school, where you can pamper yourself for a price much cheaper then everything else. Couldn't find an appointment on time, but I'm sure it's worth it.

2. Whatever you do in town, please make sure you eat a mini brulee, burnt on the spot, the Creme Brulee Cart. It's delicious. It's innovative. It's little. It's the thing.

Tuesday, November 27, 2012

Garage Sales Heaven: Part 2 + Video Magic


The photoshoot, albeit blurry and rather dark, did seem to be to your liking, folks. Without delay (not really) - here's part 2, featuring an awesome velvet dress, and a very hot girl in mini. Oh, and don't forget to watch my editing debut, the tell-all garage sales video! 

סדרת הצילומים, אפלה ומטושטשת ככל שתהיה, היתה לטעמכם, כך נראה. אם כן, קבלו ללא דחייה (טוב, לא בדיוק), את חלק ב', ובו שמלת קטיפה מדהימה פוגשת את המטבח וגם בחורה אחת סקסית במיוחד במיני. ואל תשכחי לצפות בווידאו שערכתי בעצמי! כן כן.

Photobucket
Photobucket
Photobucket
Photobucket
Photobucket

So a few words about  the video: capturing the quircky, wonderful world of garage sales is virtually impossible. But I tried my best - and I want to thank here all the cool people who were kind enough not to kick me, and above all - Vera, the queen of garage sales, who drove me around and whose voice and stories you hear out of the frame. She's too shy to be videotaped, but not shy at all when it comes to snatching the best finds!

Monday, November 19, 2012

Garage Sales Heaven


I briefly mentioned garage sales in the California post – but really, words cannot describe the natural high a true fashion-crazy would experience while browsing through piles and racks of someone else's treasures. Granted, there might be some OMG moments – considering someone actually BOUGHT and WORE the hideous piece of fabric you're holding, but also, some moments of pure magic, with vintage finds and high street surprises hiding in those piles.

My garage sales Saturday was pretty amazing, I'd say – one girl had great Forever 21 bits, another – a whole lot of vintage prom dresses and accessories, compiled to a huge pile and sold to me for a funny price of 20$. The lucky hunt, plus the beautiful house in Long Beach I stayed in at the time, led to an inevitable deed – the fashion shoot! I proudly present the first half of the result – shot by Haley in her bohemian hub on Covina Street, the clothes – courtesy of garage-sale wonderland. Ta-Da!!

הזכרתי בקצרה את מכירות החצר המגניבות של קליפורניה בפוסט הזה, אבל בינינו – מילים לא יכולות לתאר את ההתרגשות החייתית מעט שחובבת אופנה אמיתית (שקמה מוקדם ב-6 בבוקר לכבוד האירוע, יש לציין) חווה לנוכח הערימות והמתלים, שעמוסים בכל סוג אפשרי של בגד. לצד הבזקי טעם רע מכאיבים ממש (ולכן מצחיקים כל כך), השבת שלי, שכללה 7 שעות של מכירות בשכונות סביב לונג ביץ', הוכתרה כהצלחה – פריטי וינטג' מפתיעים, בגדים של Forever21 ועוד מותגים שאחר כך הופתעתי לראות בחנויות, בואו נגיד שחזרתי הביתה עם שקית ההפתעות המושלמת.

המציאות, בתוספת הבית המהמם בו גרתי בלונג ביץ', מלא בפיצ'פקס וסבוך באופן בוהמייני למדי, הובילו למעשה המתבקש – הפקת אופנה! מצולמת על ידי היילי במצלמת האייפון שלי (אי לכך, האיכות הלא משהו), ההפקה עושה כבוד לכמה מהפריטים האדירים שנשלפו מכל אותן הערימות והקופסאות, ואני גאה להציג כאן את החלק הראשון.

Photobucket
Photobucket
Photobucket


Look for the second part – more amazing clothes, little lights, guest appearance by gorgeous Haley herself, and a special bonus (!) – a garage sales video, shot and edited by me, with the help of an iPhone and Windows Movie Maker. Exciting!

בחלק השני – עוד בגדים בלתי נשכחים, הופעת אורח של היילי המדהימה בכבודה ובעצמה, ובונוס מרגש (!) – וידאו על מכירות החצר שצילמתי וערכתי בעצמי, באדיבות מצלמת האייפון והניסיון הראשון (ואולי לא האחרון) עם תוכנת ה – Windows Movie Maker. צפו לבאות!

Friday, November 9, 2012

Autumn in New York: Valuable lessons


Autumn in New York City is this lucky time of the year when the heat disappears and takes the humiliating, yet necessary, option of flip-flops with them, but it's not too cold to be fashionable yet. It's then when the streets of Manhattan, that is if you're not too busy looking (and pointing, in some cases) at the famous buildings, become winter wear's best catwalk. Every coat you can think of, every shoe you eyed in the recent Vogue magazine, every ridiculous trend you secretly contemplated to adopt, they're all marching in front of you, bumping into you when you cross the street and push into your (less fashionable) shell on the subway. When you come from a place less particular about winter clothes, New York can be one hell of a manual, with Dos and DONTs all over the budget scale. Here's a little selection of what I've learned over just a week: 
Photobucket
1. שמלה, BEBE, מחיר: 750 שקל. 2. מעיל Cheap Monday ל--Belle&Sue, מחיר: 750 שקל.
3. כפפות, H&M, מחיר: 78 שקל. 4. סניקרס, Asos, מחיר: 70 דולר. 5. טייץ, H&M, מחיר: 160 שקל

1. You can incorporate sportswear into your winter look quite successfully, without looking like a hillbilly.
   As long as it's not that comfortable, worn-in type of sportswear, and you're not running.

Photobucket
1. Hat, H&M, 100 shek. 2. Necklace, Two A, 445 shek. 3. Skirt, Kayo for Belle&Sue,
4. Knit, Sacks, 368 shek. 5. Boots, Jeffrey Campbell for Story, 800 shek.
2. Want to look cool and is if, thanks to some mystery genes, you're not at all cold? Do like a fashionable
   Asian girl and put on a long, flowing skirt. Nobody has to know you have woolen tights underneath.



Photobucket
1. Scarf, Avgadm 75 shek. 2. Jacket, Golbari, 250 shek. 3. Tunic, Cheap Monday for Belle&Sue, 440 shek.
 4. Bag, H&O, 170 shek. 5. Boots, Silise, 2250 shek.
3. Yes, "oxblood" and purple are very big this season. And no, combining the two together won't make you
    a fashion victim – not when the next girl is wearing a turban and studded UGGs.
Photobucket
1. נעליים TO GO, מחיר: 300 שקל. ג'קט גרטרוד, 998 שקל.
3. ליפסטיק MAC בגוון  DramaticEncounte מחיר: 94 שקל. 4. תיק מאיה שליו 630 שקל. 5. שמלה ZARA, מחיר: 350 שקל

4. Autumn can be the most elegant of times, and maybe your only chance to air your new accessories and
   that impractical dress you just bought. So go for it.

Besides teaching you a wardrobe lesson, New York autumn is excels in making you, the under-dressed tourist, feel marginalized yet striving for perfection. Luckily, there are plenty of cheap high-street shops you can stop by and get your fashion fix. Just two more things come to mind: whatever you do, do not purchase those ear-muffs. Although warm and tempting, they will immediately disclose your foreignness. And, no matter how confused you are, don't go and buy that huge, puffy Gap vest. There's no way your new open-toe booties will go with it.

Friday, October 26, 2012

Oh, Arizona: Part 2


כשמטיילים, פוגשים מטיילים אחרים. רובם לא "תיירים" טיפוסיים, בלי מלונות מוזמנים מראש וטיולים מאורגנים, ועדיין - חלק ניכר מהם דבקים במסלולים מוכרים עם שמות גדולים. בארה"ב, הגדולה כל כך, זה נכון כפליים - פארק יוסמיטי! סן פרנציסקו!! הגראנד קניון... וכן הלאה. לא כולם מצליחים לקחת צעד הצידה וליהנות מההפתעות הפחות מיידיות שאמריקה מצטיינת בהן לדעתי. אריזונה, מדינה שיש בה כל כך הרבה יותר מהחלק הדרומי של הגראנד קניון, היא המקום האידיאלי ליצירתיות תיירותית עם קצת יותר תעוזה.

Traveling, you meet all kinds of people. Some of them are not your average tourist - no fancy hotels and pre-booked tours here, but still, somehow, they tend to stick to the big names and the highlighted parts of the Lonely Planet. Yosemite!! The Golden Gate Bridge!! The less immediate, the less glorified parts of the  US, a country so rich with little quirks, are often overlooked. Arizona, a state with so much more than the Grand Canyon to it, is a great place to start practicing "off the beaten path" tourism.

Photobucket
בכל התמונות: אנשים מחופשים במלוא הדרם

צעד ראשון: פסטיבל בהפתעה / Surprise Festival  

פיניקס, בירת אריזונה, היא עיר אפרורית למדי, שמתנחמת בעיירת הסטודנטים שלה, Tempe. שם יש כמה ברים מצטיינים, מסעדות כאילו-טובות ומדי פעם, אירועים כמו Tour De Fat. הפסטיבל הנודד במימון הבירה הבלגית Fat Tire מנסה לקדם אג'נדה ירוקה וידידותית לסביבה בדמותם של אופניים (במקום רכב, כמובן - מאוד מציאותי בארה"ב), אבל כל זה שולי לתחפושות, לשתיית הבירה המוגברת ולהופעות, שליום אחד הופכים את המציאות העירונית למיני Burning Man. הפסטיבל נוחת מדי שנה בכמה ערים רנדומליות, ושווה חיפוש ולו בשביל לראות כל כך הרבה "אינדיאנים" במקום אחד. האינדיאנים האמיתיים באריזונה, כך שמעתי, נוטים להתגורר במקומות מרוחקים יותר מהציוויליזציה.

Phoenix, Arizona's gloomy capital, comforts itself in the presence of student town Tempe. There, some decent bars and pretentious restaurants may be spotted, and if a festival like Tour De Fat to happen, this will be the destination. An annual green-agenda bike celebration is mostly about funny costumes, too much beer and some great concerts. Worth the follow-up, if only to see so many "native Americans" in one place - the real native Americans of Arizona, so they say, tend to live a bit further from beer and music.

Photobucket
משמאל למעלה בכוון השעון: סוס צעצוע, הפסל של מרלין מונרו בפאלם ספרינגס, אוהלי טיפי באמצע שום מקום, שלט שובב

צעד שני: מוזריות בדרך / Roadtrip quircks

הכבישים באריזונה, אפילו כאלה שאינם Route 66 המפורסם, מלאים בהפתעות הומוריסטיות. שלט המכריז על "מטבח אמיש" שמוביל למסעדה מעופשת שאין בה שום תזכורת לכת המסקרנת, קריצות סקסיות או כאלה שמתכתבות עם התקוות של המטייל הממוצע ל"משהו אותנטי" (אוהלי טיפי? בבקשה), צריך רק לפקוח את העיניים. נכון, פאלם ספרינגס היא לא חלק מאריזונה, אבל זה בדרך (אם נוסעים מלוס אנג'לס) ולא יכולתי לוותר על מרלין מונרו הענקית.

Arizona roads, even the ones who don't go by the name Route 66, are dotted with funny surprises. "Amish" promises that lead to a little restaurant with none of the cult connection, sexy word-games and displays that cater to the traveler's hopes for "something authentic" (tipi tents? you got it), you just have to open your eyes and watch. Palm Springs might be not in the state (it's on the way though, if you start in LA) but I just couldn't leave out the huge Marylin Monroe. Epic.

Photobucket
למעלה: הצוות של בית קפה The Flat Iron בג'רום, למטה: ג'רום מקרוב ומרחוק

צעד שלישי: עיירות מקסימות / Little towns

כולם (טוב, אולי לא כולם) מכירים את סדונה - עיירת נופש עם כמה מהנופים היפים בארה"ב, שמפורסמת, למרות הנופים, בעיקר בזכות ריכוז החנויות ה"רוחניות" שבה. פחות מטיילים מכירים את כביש 89A, שעושה מין לולאה מסדונה ומטה וטומן בחובו (כן! ממש "טומן", אין מילה אחרת) נוף עוצר נשימה ממש, בדידות מופלאה, וכמה עיירות שלעצור בהן מרגיש כמו חשיפת סוד כמוס. אנחנו עצרנו ב - Jerome, עיירת כורים עתיקה עם אוכלוסייה של כ- 400 איש שבימים אלה מתפקדת כמרכז אמנות ובילוי לאנשי הסביבה. קטנה, משעשעת ומסודרת על גבעה, זו היתה אחת הנקודות המרגשות בטיול הזה. גם Prescott, עיר גדולה יותר עם כמה חנויות יד שנייה מעולות (באחת מהן נקנה החליפה עם הנקודות מהפוסט הקודם) מרגישה כמו תגלית.

Everyone knows Sedona, the spiritual hub and the scenery, etc. Fewer people are familiar with road 89A, that loops from Sedona back to road 40 and overlooks some of the most breathtaking views I've ever seen. Aside from the lonely, beautiful hills and valleys, the road hits some pretty cool towns. Jerome, an old mining tow and now the artsy, funky weekend getaway of the area (only 400 population on a week day) has an eery, secretive feel to it, and it's simply a must. Prescott, a bigger, slightly more urban town with some awesome dive bars and second hand stores, also provided one or two unforgettable moments.  

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: סמל תרבותי, הניגודים של Muntezuma Well, המדבר בשיאו, הגרנד קניון
ולבסוף, הטבע / And finally some nature

אחרי כל זה, ועוד לא התחלתי לגרד את קצה המפה, חייבים להודות שאריזונה נהדרת גם באופן טבעי, ללא כל הגימיקים. הכבישים, שעוברים במדבר שטוח המאפשר לראות עד ההרים, הגרנד קניון המלכותי, ה - Oak Creek Canyon המהפנט של סדונה, ועוד כמה הפתעות - ביניהן האתר המקודש והמרגיע מאוד Muntezuma Well, כל אלה משלימים את התמונה והופכים את אריזונה למדינה מושלמת למדי - למי שלא מחפש משהו גרנדיוזי, מפורסם ויקר, ומוכן להסתפק בסתם קסם.

And after all, there's no escaping the natural treasures. The desert, open as far as the eye can see, the overwhelming Grand Canyon, the unbelievable Oak Creek Canyon of Sedona, calmer and more accessible, and a few more gems, such as the sacred Montezuma Well, all join to make Arizona a pretty perfect state - for someone who's not into big and famous, but willing to compromise for simply pure magic. 

Monday, October 15, 2012

Oh, Arizona: Part 1


בטיול הזה אני קונה לא מעט בגדים. רובם ככולם יד שנייה, שכן המגוון וערבוב הטעמים פה לא מפסיקים להפתיע, וזה הרבה יותר כיף מלהיכנס ל - Target או לבוטיק כלשהו. פתאום, בגדים ללא סיפור לא ממש מעניינים אותי. בדיוק כמו שערים גנריות לא מרתקות מספיק. על כביש 89A, שעובר באריזונה בין סדונה, ג'רום ופרסקוט, יש לעומת זאת מקומות מדהימים ומלאים בסיפורים ותוכן. לא רחוק משם, נמצא Route 66 ההיסטורי, ששופע דוגמאות של אמריקה "של פעם". השילוב בין חליפת המשי הזו, שקפצה לידי בחנות קטנה בפרסקוט, לנופים של הכביש והיום הסגרירי, היה כתוב מלמעלה.

On this trip, I buy and buy clothes. Big surprise. All of them, somehow, end up being second hand - clothes with no stories don't interest me here, in the same way generic cities don't cast magic on me. On road 89A, which connects Sedona with Jerome and Prescott, on the other hand, can be found some of the most magical, unique and authentic places. Not far from there is the historic Route 66. The combination of the silk polka-dot suit I found in Prescott, with the memorabilia and the weather that day on the route, was written in the American stars.

Photobucket
Photobucket
Photobucket
Photobucket

באנגלית יש מילה מיוחדת לבגדים כמו החליפה הזו - whimsical. כשמדדתי אותה, לעיני המוכרת המקועקעת, הרגשתי מיד כיצד אני עוברת מנטאלית לעשור אחר, לדמות אחרת, בוהמיינית ושקועה בתוכניות יצירתיות. מעולם לא ניסיתי את טרנד החליפה שהולך ומשתלט על החורף - זוהי ההיכרות הראשונה שלי איתו. ופוסט הזה, למי שעוקב, יהיה ההיכרות הראשונית שלכם, והקדמה, לתאור מורחב יותר של אריזונה, המדינה שכבשה את ליבי.

This suit is what you'll call "whimsical". When I tried it on, while the heavily tatooed salesgirl gazing at me, I immidiately felt as if I'm transported to another age, another character, bohemian and creative to no end. This would b my first encounter with the suit trend, which somes upon us this winter. And this post will be YOUR first encounter and into to a bigger post about Arizona, the state that stole my heart. 

Monday, October 1, 2012

California - 5 things to know


כמות זהה לימים שביליתי בפורטלנד אני סוגרת כעת בדרום קליפורניה. תסלח לי סן פרנציסקו, אך כשאני אומרת "קליפורניה", כשכולנו מגלגלים את השם הזה על הלשון, לא הערפל והיערות (המדהימים, אגב) של צפון המדינה עולים בדמיון. הקליפורניה שאני מכירה וחוזרת אליה זו הפעם השלישית היא שמשית, "זורמת", עם דקלים רזים כמו התושבות שלה, קלילה ומתפצפצת כמו הפראפוצ'ינו של Starbucks. בניגוד לפורטלנד, לא צריך לשכנע אף אחד להתאהב בה - האימג'ים של קליפורניה מוכרים היטב לכל מי שאי פעם ראה סדרה אמריקאית, מזמינים וסקסיים. תרשו ליי להציג את הגרסה שלי לחלום הזה - 5 דברים שחשוב לדעת על קליפורניה.

1. תרבות חופים

מדהים כמה מזג אוויר משפיע על האופי והוייב של הסביבה. חם כאן ולוהט, כמו בתל אביב מינוס הלחות, וזה מכתיב קצב חיים נינוח ורגוע במיוחד, שמתרכז סביב עשרות החופים והמפרצים שנמצאים בסופה של כמעט כל שכונה בה יצא לי לבקר. מה זה אומר? ראשית, אובססיה מקיפה לכל מה שקשור, ולו בעקיפין, לאוקיאנוס.

Photobucket
משמאל לימין בכיוון השעון: אדי, שותף מגניב בדירה שהיה סבלני מספיק כדי לקחת אותי לטיול קייאקים
היילי, שותפה לשעבר וחברה מעולה,
אני וקצת דקלים (תאמינו לי שלא רדפתי אחריהם - הם בכל מקום)
היילי והחבר של נאנו, במטבח..... שזופים ושמחים

במקום הראשון ממוקמת כמובן הגלישה, לה מוקדות שיחות שלמות בנות שעות, אחר כך מגיעים הקאייאקים, החתירות למיניהן, יאכטות וספינות דיג וסתם שחיה צנועה. אין לך סירה/קייאק? יש חבר של חבר שמכיר מישהו שיש לו. לחוף מגיעים באופני קרוזר צבעוניות (שאף אחד לא מפחד שיגנבו - הרי לשכנים יש בדיוק כזה), על סקייטבורד או על גלגיליות, כך שהלוק המחוטב והשזוף של התושבים בלונג ביץ', העיירה בה ערכתי את התצפית המלומדת, הוא אך הגיוני.

2. פיש טאקו ושות'

בחום הזה ההמבורגר הכל-אמריקאי נדחק הצידה לטובת ההתמכרות החדשה שלי - ה - Fish Taco (ראו סעיף סן דייגו עם המלצה מעולה, ובקרו גם באתר המעולה של Roe לונג ביץ'). מדובר בסה"כ טורטיה דקה עם ירקות, רוטב מיוחד ודג צלוי, או טיפה יותר אלגנטי - שרימפס או טונה אדומה, אבל זה בדיוק מה שמתחשק לאכול כאן. בירות, אבוקדו ואייס קפה צצים מדי יום, מלווים את קלישאת האוכל הבריא שקליפורניה הרוויחה בכבוד. ללא גלוטן, טבעוני, צמחוני, גריל עסיסי עם "כאילו בקר", בשיא הרצינות - כל זאת ועוד במרחק יריקה מהבית.

Photobucket
משמאל לימין בכיוון השעון: ארוחה צמחונית עם הבוריטו המסורתי, אנדרטה יוצאת דופן לפחמימות, חטיף מהיר על החוף
אולי בזכות שיגעון הספורט והבריאות, או בגלל הוליווד, מי יודע, קליפורניה הדרומית מתקפלת בחן מול התרבות הכל-אמריקאית שאני אישית מתה עליה, זו הטראשית, המשמינה והחד-משמעית. זו מדינה בתוך מדינה, קצת כמו תל אביב, שוב, וטוב הטעם שולט כאן בכל, מהמסעדות עד חצרות הבתים ומכוניות. יש בכך לא מעט פוזה, אבל גם אווירה ממכרת של איכות חיים. אהבת הבילוי, השימור העצמי והחקר הפנימי כאן (שיחות טלפון מתחילות ב"יש לי פרויקט", שיחות נפש מתנהלות לאור יום) מרחיקת שמיים, והשמיים כחולים במיוחד.

3. אפס מאמץ

התמונות שבחרתי מבהירות מה הם הפריטים ההכרחיים כאן. משקפי שמש ומכנסי ג'ינס גזורים, זה חובה. מכנסי יוגה. אוברול פרחוני, או משהו פרחוני וקליל שלא שוקל כלום. חולצה משובצת. בעקרון, הטריק כאן הוא להתרברב בגזרה עד כמה שאפשר, מבלי להיראות כמו פריחה. זה מצליח לחלק מהנשים, ומי שלא ניחנה בטעם עלולה ללכת על כל הקופה ולהשתפץ באלפי דולרים.

לעומת שפע היוגיסטיות, האצניות וההיפיות, כמעט ואי אפשר להיתקל באישה על עקבים כאן במהלך היום, וכל הצלליות זורמות, קלילות ונטולת מאמץ נראה לעין. עם זאת, כשסלון שיזוף ו"ספא מניקור" ומספרה נמצאים כמעט בכל בלוק, יהיה נאיבי לטעון שהקליפורניות לא מתאמצות.

Photobucket
מוכנה ליוגה: עם מכנסיים של Nike ואופניים שאולות

הן פשוט משלבות בלוק שלהן אלמנטים רגועים, ומסתירות היטב את מאות הדולרים שהולכים על תחזוק הפרסונה ה"שפויה" שלהן. בערב, כל החוקים האלה בטלים והשמלות הופכות צמודות והליפסטיקים לוהטים.

4. סן דייגו

אני חייבת להודות שהחיים הטובים בלונג ביץ' כל כך הרפו את שרירי הטיול שלי, שלא ממש נסעתי ללוס אנג'לס ורק נתתי לאנשים להסיע אותי, מחוף לחוף, מעיירה לעיירה. מה שכן הצלחתי לעשות זה לצאת ליומיים לסן דייגו, העיר הגדולה כי דרומית כאן. וסן דייגו התגלתה כהפתעה מקסימה. שקטה וקולית כמו פורטלנד, שמשית וחמימה כמו יתר הדרום, עם אטרקציות תיירותיות שמנגנות על על בלוטות ה - "אווו.... זה חמוד!".

Photobucket
סן דייגו: העיר העתיקה והפארק

Balboa Park - פארק אומנות שמתכתב עם ברצלונה, העיר הישנה - כל כולה חנויות "עתיקות" ומוכרים מחופשים, הפיש-טאקוס הכי טעימים ב - Fish Shop והמלון העתיק והמפורסם Hotel Del Coronado שכיכב באחד הסרטים האהובים עלי, Some Like It Hot - כל זה בעיר אחת! פלוס, אחת השקיעות הכי יפות שיצא לי לראות כאן ב - La Jolla Cove. תוסיפו לכך אל העובדה שסן דייגו פחות מנייריסטית מיתר דרום קליפורניה, ותקבלו יעד מושלם.

5. מכירות חצר

תשכחו מקניונים ובוטיקים, למרות שהם נהדרים כאן. במזג האוויר הנעים ועם הבתים המרווחים, הספורט האמריקאי הלאומי - המכירות הביתיות, מגיע למימדים פנטסטיים. התמזל מזלי והכרתי כאן גברת עניינית שמתמחה ברכישת תקליטים, ויחד איתה הסתובבתי בין בית לבית במשך 6 שעות במהלך שבת אחת, בודקת מה יש לאנשים להציע. הריגוש מובטח - בחורה אחת הניחה על הדשא ערימת בגדי וינטג' מטורפת, אצל בחורה אחרת, לעומת זאת, בלטה בכיעורה שמלת סאטן וורודה, והמחירים משקפים נאמנה את  הקלשיאה "כמעט חינם". דולר לפריט, למשל.


Photobucket
לכאן צעצועים מגיעים כדי להימכר בגרושים לילדים של השכנים

לא צילמתי בגדים, אבל זה מכוון - בקרוב מצפה לכם וידאו שאערוך במו ידי, המוקדש למכירות ביתיות! ובינתיים, אמשיך לעבוד על השיזוף, עד שהשמש תחליף מדינה. והיות ואני יודעת שזה לא יקרה, קרוב לוודאי שאני זו שאעבור הלאה. נתראה! :)

Wednesday, September 12, 2012

So, Portland: What to do here


** השקעתי מאוד בלינקים הפעם, לתוספת עניין. גם אם לעולם לא תבקרו כאן, שווה להיכנס, ולו בשביל עיצוב האתרים :)

עוד בעת החופשה שלי בפורטוגל הבנתי שהחוויות הכי טובות מתקבלות לפעמים במקומות עליהם שואלים אותך: "אבל מה לעזעאל איבדת שם?". אולי זה הם - אלה שלא מסתקרנים מה יש "שם", מעבר לאימג'ים השחוקים ממגזיני התיירות וסיפורי החברים, או אולי זו אני, שנהנית למצוא מקומות נטולי הייפ, כאלה שלא שמעתי עליהם בפירוש כלום, ולהפוך אותם לאבני דרך. אז הנה אנחנו בפורטלנד אורגון, הנקודה הראשונה בטיול האמריקאי שלי הסתיו.

הגעתי לכאן בכוונה לבקר חברה ולגוון את המבחר האמריקאי, וכשהתחלתי לברר מה ואיך, התחילה לאט לאט להצטייר תמונה היפסטרית ומגניבה ומילים כמו weird ו - quircky החלו לצוץ בחומרי הקריאה. אחרי שבוע וחצי כאן (המינימום כדי לשבור את המעטה הקשיח של כל עיר ולהתחיל להבין אותה) - כל השמועות נכונות, אבל לא רק.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: הבחורים המקומיים, סגרירי על הגשר, שוק ביום שבת, איש אחד בבר
אז מה איבדתי כאן? בהיותה ממוקדמת במדינת אורגון המוצלחת למדי - אזור יפה שופע אגמים, עצים, מפלים וטעימות יין אלגנטיות, פורטלנד היא עיר לבנה מאוד שמתגאה בתחכום ההיפטרי שלה. התחכום מתורגם למסעדות, ברים, פסטיבלים שקשה להבין את מהותם וטעמי גלידה בעלי ארבעה רכיבים ומעלה. עם זאת, היא מטורללת לחלוטין ונטולת עכבות בצורה מאוד לא אמריקאית - אנשים פוצחים בשיחות ברחוב, באוטובוס ובתור לעגלות האוכל (ראו מטה), בשוק של יום שבת יש היפים וג'אנקיז לצידן של משפחות חמודות עם ילדים מתוך קטלוג, והחלוקה למזרח ומערב מתבצעת באמצעות נהר לא מאוד אטרקטיבי ורשת גשרים תעשייתית סבוכה. לא שאני מתה על רפרנסים תרבותיים עמומים, אבל פורטלנד זה מה שהיה קורה אם הסרטים Juno ו - Brown Bunny היו נפגשים.

האנשים: לא ההיפסטר הממוצע שלך

פורטלד מחולקת לכמה אזורים שלקח לי שבוע לעשות בהם סדר: בחלק המערבי ישנם ה - Downtown הכאוטי, ה - Pearl District האלגנטי וה - Nobb Hill העשיר והמפונפן, במזרח - Mississipi Avenue, שדרת Hawthorne ורחוב Alberta. כל אלה אופנתיים, באופנים שונים, ומלאים בהיפסטרים מכל הסוגים והמינים, עם טוויסט אחד קטן - ההיפסטר מהמין החזק הוא יצור גברי ורחב כתפיים עם שפם, זקן ומשקפיים מרובעים, ההיפסטרית מהמין היפה - אופנתיות ויוקרתית מחברותיה בהר סיני, חמושה בעקבים. במילים אחרות - פורטלנד היא בירת ההיפסטרים המשודרגים והמתברגנים, כאלה שמצד אחד יעמדו בתור למסיבה בתיכון נטוש ומצד שני יקבעו ל - Happy Hour במסעדה הכי יקרה באזור. וילכו לבראנץ'. אה, ולכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש המון קעקועים.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: עמדת לפטופים מאולתרת ב - Missisipi Av, נערות מקומיות, בוטיק וינטג' שפועל בוואן
בנוסף, כמעט כולם כאן, ללא קשר לשיוכם התרבותי, נחמדים באופן מחשיד ופטפטנים יותר מנהג מונית ישראלי. קל לומר מי שיכור ומסומם (בדרך כלל מישהו ללא נעליים ובחולצה גדולה מדי) ומי סתם אזרח שמתעניין מה עשית היום, האם את בדרך להופעה, או סתם מישהו שבוחר לחייך פתאום. הפתיחות הזו, על גבול המוזרות, מעניקה לפורטלנד קורטוב ביתיות וסוג של אנרכיסטיות, ששוברת את טייפ-קאסט הנימוסין האמריקאי המזויף.

האוכל: לא הדיינר השכונתי שלך

רבות וטובות נכתב ברשת על האוכל בפורטלנד - ערבוביה של fine dining עם סופגניות, סנדוויצ'יות וטאקריות, אבל העניין המרכזי כאן הוא ללא ספק ה - Food Carts. אומרים שהקונספט לא מקומי, וזאת עוד נבדוק, אבל פורטלנד מבצעת אותו לתפארת. דמיינו מגרש חניה, וסביבו מסודרים וואנים ומיניבוסים מקושטים בשלטים, מנורות ותפריטים בכתב יד, שמציעים מדי יום מכל הבא ליד, עם אקסטרה טעם ויצירתיות. 

Photobucket
משמעל למעלה בכיוון השעון: הרכיבים הטעימים של The Whole Bowl, עגלת אוכל ברחוב Belmont, סנדוויץ' של Kenny&Zuke
כך גיליתי את ה - Whole Bowl, קערה קטנה ומדליקה עם אורז, שעועית, אבוקדו, רוטב סודי ושבבי גבינה - 5 דולר של טעם מנחם ותחושת בריאות מתעתעת. כך התמכרתי לגלידה בטעם "חלב שרוף" של גלידריית Fifty Licks, סמיכה ומופלאה ולא דומה לכלום, ולסלט המנגו ונקניקיות העוף המטורף של Carte Blanche. העגלות מפוזרות, בחבורות של 5-6, בכל רחבי העיר (הנה לינק שימושי עם כל המיקומים שלהן), הן מאכילות צעירים ואנשי עסקים כאחד, ומביאות עמן אווירת קרקס נודד בטעם של עוד. אם תהיו כאן ותשקלו לאכול צהריים - העצה שלי היא לדבוק בהן, גם בשל המחיר המצחיק וגם בשל הטריות וההנאה. ובערב? בערב תשתו בירה. שזה עוד פיצ'ר חזק כאן, אבל בזה אני לא מתמחה.



השופינג: וינטג' ללא מע"מ


לא ידעתי שפורטלנד היא מדינה ללא מע"מ לפני שהגעתי, וזו היתה הפתעה נעימה. מה שהפתיע עוד יותר זה הקאמבק של הווינטג' לחיי - אחרי כמה שנים טובות של התנזרות, מצאתי את עצמי נוברת בהנאה בחנויות הווינטג' המעולות של העיר, ואף קונה כמה פריטים בלתי נשכחים. חוץ ההתמחות הזו, פורטלנד מצטיינת בעוד כמה תחומים משמחים במיוחד - ספרים, מוצרי נייר ועיצוב, וחנויות יד שניה.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: Tender Loving Empire, קופאי בחנות העיצוב Canoe, עולם הספרים הענקי של Powells

עם האחרונות הכל די ברור- סניפים מרווחים של Buffalo Exchange ו - Crossroads מזמנים נבירה נחושה במחירים מצחיקים. עם הנייר והספרים מדובר בשיגעון לאומי שמצריך הסבר. פורטלנד ידועה בשגעת היזמות וה- DIY, שלה, והתוצאה - כל החנויות נראות כמו scrap book שמישהו מאוד השתדל להכין. זה סוחף למדי, וקל לדמיין את עצמך חיה באיזה בית עץ על גבעה ולרכוש את כל הפיצ'פקס ב - Loving Tender Empire (מגנטים עם שפם! פתקיות קטנות עם מחמאות לאופניים של זרים!) או להעמיס ספרים בהיכל הענק, מרובה הקומות והחדרונים, של Powell's Books המיתולוגית. זוהי עיר של ספרים, ולא בשבוע הספר בלבד.

מה גם, מאוד נוח לעשות כאן שופינג. במערב רוב החנויות משובצות בריבוע ה-West End, וביניהן Ray's Ragtime הדומה לארון בגדים של דיווה משוגעת ובוטיק הלבשה תחתונה חלומי במיוחד בשם Lille, וישנו גם רחוב 23 היוקרתי יותר, שם מחכה חנות הטיפוח האהובה עלי מעבר לים, Kiehls. אבל עם כל הכבוד ליוקרת המערב, אני נהניתי במיוחד להסתובב ב - Hawthorne וב - Missisipi שבאיסט סייד, שם החנויות ממוקמות בבתים קטנים מעץ ומסביב - רק שקט שכונתי ונופים של הרים מצד אחד וגשרים מצד שני. ושוב, כמובן - המוכרים עוד רגע מספרים לך את סיפור חייהם ומעודדים גם אותך לשתף. למה לא, בעצם.

וגם קצת תרבות לסיום

זו כמובן לא ניו יורק, אבל כעיר גאה שמשקיעה במיתוג עצמי, פורטלנד היא מה שנקרא מאוד happening. כל חודש מתקיימים כאן אירועי First Thursday - אז מתחם ה - pearl, הבולט בחמידותו התעשיייתית במערב העיר, מתמלא באנשים לכבוד פתיחת הגלריות. במהלך שהותי הקצרה היה גם פסטיבל מוזיקה (לא הכרתי אף להקה, ומה ששמעתי היה emo למדי), Fashion Night Out המקומי (חילקו שמפניה ושרימפס), פסטיבל אמנויות בשם TBA בכמה לוקיישנים, כולל תיכון ומתחת לגשר, ועוד. בקרוב, ואני אאלץ לפספס - פסטיבל סרטי פורנו לחובבים. כן. 

המלצה שלי - לא להיות היפסטרים ופשוט ללכת לראות סרט באחד הלוקיישנים של תאגיד האחים McMenamin - אימפריית לייף סטייל מקומית שמתמחה בשימור מבנים ישנים (כנסיה, תיכון עתיק) והפיכתם לאולמות קולנוע, לפעמים עם בר שמגיש את תוצרת המבשלות של האחים. לראות סרט עם כוס בירת פטל בהיכל מצוייר עם ספסלי עץ בהחלט גרם לי להרגיש מאוד מתוחכמת. וגם כמו ילדה קטנה. הסרט שראיתי, אגב, נקרא Safety Not Guaranteed - אינדי מעולה שמתרחש ממש קרוב, בסיאטל. מכניס לאווירה, מומלץ.


לסיום - מקווה שהספקנים השתכנעו, ומי שלא הכיר את פורטלנד בעבר מתחיל לצרף אותה לאט ובזהירות למפת הטיול הגדול. סקרנים לדעת איך תקפתי את העיר מזווית אופנתית? כל זאת ועוד בחלק הבא.

Thursday, September 6, 2012

Did you pack it all by yourself: Part 2


בחלק הקודם התלבטנו יחד עם יערה צרי איך להתלבש לטיסה. והפעם - מה לארוז, לכל הרוחות? כדי לענות על השאלה החשובה הזו,  גיבשה יערה כמה שאלות וטיפים, ויש גם תמונות להמחשה. תהנו, וכמי שנמצאת כרגע בחו"ל (בקרוב - הפוסט, כמובן!), תארזו את עצמכן ותסעו כבר.

איפה ישנים?

בלי קשר לגודל המזוודה, תמיד מומלץ לדעת איפה ישנים לפני שמגיעים לעיר בחו"ל. עם קשר לגודל המזוודה – הידיעה הזאת יכולה לחסוך הרבה מאוד קילוגרמים מיותרים. אם למשל אתם מתארחים בבית מלון/אכסניה/אצל מכר, אפשר לבדוק: האם מחלקים שם מגבות? האם מחלקים שם סדינים? האם יש שם מייבש שיער? אם לחלופין מתארחים אצל מכר, כל שלושת השאלות למעלה רלוונטיות וגם: האם יש לו את המטען הדרוש?האם יש לו מכונת כביסה שיכולה לחסוך מאוד בהבאת גרביים/תחתונים?
Photobucket
הצעת הגשה: חצאית נייטרלית שתתאים להכל - ראלף לורן, 2,990 שקל (אבל אפשר גם זולה יותר, כמובן).
שמלה קצת מטורפת שתבהיר שאת לא התיירת הממוצעת - Bebe, מחיר: 630 שקל בסוף עונה
טישרט מגניבה שאת הולכת לחרוש עליה, פלוס חולצת רושם שלא שוקלת כלום - Hoko, מחיר: 280 שקל, Forever21, מחיר: 109 שקל
מכנסיים שיכניסו את כל מה שמסביבן למשבצת "שיק" - SQ1, מחיר: 488 שקל
אביזרים שישדרגו את ההופעה מ"אני רק קפצתי לביקור" ל"אני שייכת לכאן" - נרתיק לאייפד, קיפלינג, 280 שקל, נעליים, פורנרינה, 700 שקל

כמה נעליים לקחת?

מודה, רציתי להרוג את הבנים שהכרתי בעבודה שלי בפולין שבאו עם זוג נעליים אחד: אולסטאר, איתם הם טיילו ביום ויצאו בלילה. סוגיית הנעליים היא קריטית, כי זה אביזר ששוקל וגם תופס הרבה מקום. בתור מישהי שתמיד חוששת מלוק התיירת הקלולסית, ביליתי שנים של טיול עם נעליים שהן לא בדיוק נעלי ספורט להליכה בעיר: החל מנעלי רוקפורט, דרך פיט-פלופ המכוערות אך המדוברות ועד נעליים שטוחות והוואיינס. לצערי הרב – כל אחד מזוגות הנעליים הביא איתו כאבי רגליים שלא אפשרו לטייל אחרי היום השני. כן, בנות, כנראה שאין על נעלי ספורט בכל הנוגע למסלולים ארוכים (וחבל). משנתי היא שתמיד מומלצות נעליים שטוחות יפות בתיק, אליהן (או אל עקבים) אפשר לעבור בבירה של אחה"צ בפאב מקומי או אם ממשיכים כבר מהיום אל הלילה. כאמור, ממש לא רצוי לראות בהם כזוג העיקרי לטיול.

לגבי עקבים – עקבים תופסים הרבה מקום במזוודה (אגב, מומלץ לדחוף לתוכם גרביים באריזה). אני ממליצה לא יותר משני זוגות: אחד רצוי בצבע בהיר מאוד , למשל הניוד האופתי תמיד, השני בצבע יחסית כהה אבל לא שחור (אפור כהה למשל) . ובלי הווייאנס למקלחת ומקורות מים (אם תתקלו בכאלה) אי אפשר כמובן.

Photobucket
תוספות חשובות: לק אדום הכרחי בגוון המושלם Cajun Shrimp של O.P.I, מחיר: 59 שקל
שרשרת שאומרת - השקעתי גם בתכשיטים של O-Shan, מחיר: 2,495 שקל
תיק למצלמה שכבר הפך לקאלט מבית קיפלינג, מחיר: 400 שקל
סט חזיה ותחתונים מושקע לכל מקרה שלא יהיה, של Dreams, מחיר: 489 שקל חזיה, 180 שקל תחתונים
משקפי שמש בטרנד, Moscot לרשת Story, מחיר: 1300 שקל

להביא את הג'יפה או את הבסט?

שאלה טובה. אני אומרת: להביא את הבסט אבל לא רק וכמובן אסביר: אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שיכול להיות שכל מה שארזתי במזוודה ייאבד ולעולם לא יחזור. אם זה קרה ובנוסף - כל הבגדים הכי הכי יפים שלך נמצאים במזוודה, זה יכול להיות משבר. בנוסף – אם את מביאה את הבגדים הכי מהממים שלך, זה מפחית את הרצון לעשות שופינג (כי מה כבר יכול להתעלות על מה שיש לך?). על כן, כדאי לדאוג שחלק מהבגדים שלך שהם בדרג א' יבואו איתך וחלק יישארו בבית. לשאלה האם להביא את הג'יפה התשובה היא שבפירוש לא; כשאת בחו"ל את שגרירה של ישראל (גם כשאת בפיג'מה).

לא להשאיר את השופינג ליום האחרון

יום אחרון בחו"ל ממילא מלחיץ. כמי שכמעט פספסה רכבת לשדה התעופה, כשהמתינה למלאי תחתונים שאמור להגיע עם לוגו של יורו 2012 - אני ממליצה שאם נתקלתם בבגד שבאמת עושה לכם את זה בזמן הטיול (אחד המדדים הוא שיש לכם צורך עז לצלם אותו), להיכנס, למדוד (אולי זה בכלל לא כזה יפה על הגוף?) ולקנות. כן, גם אם המטרו מגיע עוד חצי דקה.

לסיכום: נכון שכולנו שמענו על המכר של המכר שלא למד בכלל לפסיכומטרי והוציא 780? על אותו משקל קיימת האגדה על ההיא שאורזת שעתיים לפני שהיא צריכה לצאת לנתב"ג והכל מסתדר. אגב, יכול להיות שהאגדה מבוססת על מקרה אמיתי, רק שזה עבר כמה גלגולים ובמקור היה מדובר בגבר. עזבו אתכם מסיפורים אורבניים – תתחילו לארוז כמה ימים לפני, אפילו רק לפתוח את המזוודה ולהכניס תחתונים, אולי נעליים. וגם תלמדו טוב לפני פסיכומטרי – זה ישפיע לכם על כל החיים, אבל זה לפוסט אחר.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...