New Year of light

It seems like home-made productions are becoming a new-year tradition here, I guess because at this time of year my desire to surprise my readers and myself with a bit creativity is awakened, and leads me to these places. This time - a bit overdone, but done my way, and still very effective, it's all about lights. And inspired by them - wishes for 2011 full of light - of a cozy reading lamp, of sun on a day off, of smiles of beloved people. Happy new year!

נדמה שהפקות - מיטה ביתיות הופכות למסורת, מכיוון שבראש השנה האזרחית הצורך שלי לתגמל את הקוראים, ואת עצמי, במעט יצירתיות והפתעה קלה להפקה מתעורר, ומוביל אותי למקומות האלה. השנה, נדושה אך עדיין זהובה ועשויה בדרכי, זוהי הפקת אורות. בעקבותם - איחולים לכולם לשנת 2011 מלאת אור רך ונעים, של מנורת קריאה ביתית, של שמש מוקדמת ביום חופש, של חיוכים של אנשים אהובים. שנה טובה!

Dress - Klodet Zorea

Jewel - Primark

Lights - from Alenbi street

ולפי הפורמט המחייב של מילות סיכום - בשנה הבאה צפו להרבה חידושים, הפתעות נוספות, ועוד ועוד ועוד. כך אני מקווה. ושוב, שנה טובה, הקפידו לשחק עם המציאות ולא לקחת את עצמכם ברצינות רבה מדי, אם יורשה לי. כך החיים הרבה יותר יפים.

Furry up

A lot of time passed since my last entry. My life is taking a new direction, and with it - thoughts of taking the blog to the next level, to a bigger, brighter worlds of inspiration. But this aside, for the time being the winter refuses to come, and yet, one (one!) happy moment did manage to happen last week - I entered the mall while it was sunny and warm, and came out when it was cloudy and gray. And at this moment I took out this new vest, bought at Topshop's famous sale.

עבר זמן מה מאז הרשומה האחרונה שלי. החיים שלי לוקחים כיוון קצת חדש, ואיתו - מחשבות על לקיחת הבלוג צעד אחד קדימה, לעולם רחב יותר של השראות. בקרוב (כשאצליח להסביר זאת לעצמי) - ההסברים. בכל אופן, בזמן הזה מזג האוויר (נושא מרכזי מאוד בבלוג בזמן האחרון) נע בין חורפי לקייצי הלוך ושוב, עד שהתייצב על שמש וקור סביר. לא מספק. אני לא יכולה להסביר, לכל אוהבי הקיץ שמתאגדים סביבי, כמה נמאס לי, כמה אני צמאה לאפרוריות, לקור, ולהתרחשות קצת אחרת שתצבע את תל אביב בצבעי שפיות. ובכל זאת, נרשם בשבוע האחרון רגע יקר ומשמח, במסגרתו נכנסתי לסנטר כשהשמש זהרה בכל הכוח, ויצאתי שכהשמיים התכסו בלבן והרוח התחילה לנשב. מיד שלפתי מהשקית את האפודה הבאה, שנרכשה במסגרת ההנחות המפורסמות בטופשופ.

Jeans - TNT, shirt - Old Navy, Vest - Topshop, Boots - To Go

The pictures were taken by a friend at the Hertzlia Marina, after a mid-day massage, courtesy of of of those coupon sites. A spontaneous massage at the middle of the week does the following things to your perception: makes you feel richer, more successful, and as if everything is great. And if everything is great, why not to wear tight jeans, heels and a fake-fur vest, like those spoiled girls? This is also the time to admit I've become addicted to vests - so comfy, so boho-chic, and reminiscent of my childhood, a vest-full time when everything was truly great.

אני חושבת שככה אני אוהבת יותר עכשיו, כל המותגים בשורה אחת. התמונות צולמו על ידי החברה והשותפה לרבע-יום-פינוק קטרין, במרינה הרצליה, לאחר מסאז' שנעשה שם באמצע היום בחסות אחד מאתרי ההנחות האלה שמתעקשים לפנק אותנו. האמת, שמסאז' מוזל באמצע היום עושה כמה דברים במקביל - גורם לך להרגיש עשירה יותר, מוצלחת יותר, ומעניק אשליה כאילו הכל בסדר. ואם הכל בסדר, למה לא ללבוש ג'ינס טיץ צמוד ומגפונים על עקבים, ווסט פרווה מזוייפת? זה הזמן לומר שהחורף הזה, אולי לעת זקנה, התמכרתי לעניין הווסטים והאפודות לחלוטין. כמה נוח, כמה בוהו-שיק. וקצת מזכיר את הילדות, תקופה עמוסת אפודות בה באמת הכל היה בסדר.

Saturday shorts

A minute before the never-ending summer is vanishing, I've decided to finalize my "join them" perspective and wore shorts. December is the month we're talking about, shall you be reminded, but the sun is warm and the feeling is quite a European summer, so why not? Let's not pretend it's an innovative look or whatnot, but the catch is in the details.

רגע לפני שהקיץ האינסופי יגמר, החלטתי שאני אהנה ממנו דווקא. השמש בתקופה הזו רכה מתמיד, החום נסבל יותר מאשר באוגוסט, וסה"כ מדובר, כך זה נראה, בקיץ אירופאי שנחת עלינו בדצמבר. מלבב. אז בשבת האחרונה, בדרך למכירה המפורסמת של תמר קרוואן, עשיתי עוד צעד בתהליך הוויתור וההתמסרות ולבשתי מכנסיים קצרות. לא נעמיד פנים שמדובר באיזה לוק מרעיש, אבל בכל זאת - הפרטים הקטנים כאן שווים תיעוד.

Shorts - H&M

Top - Honigman

Shoes - Fornarina

Necklace - שלומית אופיר

These shoes (clogs, more likely) were ridiculed by everyone that Saturday, with comment fluctuating from the humorous "San Tropez vacation" to much more cruel nicknames and associations  What can I say? I bought them during my army service  when every bit of freedom, individuality and "glamour" was bought on the spot. I still love them. The upper details aren't as opinion-evoking, they're just busy being modestly beautiful - the embroidery, the little birds - these are the components for a perfect laid-back Saturday.

כמה צחקו על הנעליים האלה במכירה, גם תמר וגם נינה, כמה לגלגו ואמרו, בניסיון להמתיק את הגלולה, "סן טרופז", ובמקרה הגרוע - "קניון חולון". אף אחד לא אוהב את הנעליים האלה, שקניתי בתקופת הצבא בקניון עזריאלי - התקופה בה כל רמז לזוהר, חופש ואינדיבידואליות נרכש מיד וללא מחשבה מיותרת. לא אכפת לי - אני שומרת להן אמונים. החלקים העליונים לא כאלה שנויים במחלוקת, וסתם עסוקים בלהיות מקסימים בשקט. הרקמה על החולצה, ושרשרת הציפורים הנהדרת, מדברים קטנים כאלה מורכבת שבת מוצלחת. אגב, למקרה שתהיתן מה קניתי במכירה - צפו לפוסט הבא...

Full circle

Vintage.... such an important phase for the ever - evolving fashionista. When I was 20-23 or so, I was mad about vintage, taking home every forsaken granny - dress I could find and looking, in retrospective, like a bag lady with a disturbed past. Oblivious to the comments of those around me, I kept choosing pleaded skirts, busy dresses and big sweaters. These days are over. Nowadays, if a vintage item wishes to be bought by me, it has to speak loud and clear - look, I'm gorgeous! Just like this skirt right here.

וינטג', וינטג'.... אין סממן התבגרות אופנתית משמעותי ממנו. כשהייתי בת 20 - 23, ורק גיששתי את דרכי אל עבר מה שנהוג לקרוא לו "סטייל אישי", קניתי וינטג' כמו מטורפת. קטפתי אותו מהמדפים, ובדיעבד, נראיתי קצת כמו bag lady מטורפת. סירבתי להקשיב למתנגדים ודבקתי בחצאיות פליסה, שמלות מקושקשות משיפון וסוודרים רקומים. התקופה הזו עברה. בעידן הנוכחי, הדרישות שלי מוינטג' גבוהות בהרבה, אם כבר יוצא לי להתקל בו. אם עלי לפתוח את הארנק ולהוציא סכום כסף על פריט שאינו עכשווי (להבדיל ממותגים יד שנייה), הפריט הזה חייב לדבר אלי קודם. לומר לי - תסתכלי, אני היסטרי!! כמו החצאית הזו:

Skirt - vintage from Belleandsue.co.il

Top - H&M

Shoes - Nine west

When I was little, my most beloved item of clothing used to be a huge jeans skirt, which went everywhere with me. When I first saw this one, I feared it might be a little unflattering. But when tried on, with heels, it was instant love. How could you not fall in love with 2 meters of eighties-wash fabric and an embroidered "belt" with a slimming effect? The second picture, which accidentally looks like those American eighties relatives pictures (which I sometimes notice in people's houses, framed on the piano usually), is especially funny and states the fact that sometimes it's nice to wear clothes not only pretty, but also fully story-telling. The mentioned skirt went, this time, to a screening hosting Loic Prigent, the director of the fashion documentary series 'The day before" for the Sundance Channel. I highly recommend the series, and, if ever possible, a small-talk with this highly entertaining filmmaker.

כשהייתי קטנה, הפריט הכי אהוב עלי בעולם היה חצאית ג'ינס ענקית שעשתה איתי הכל, ממשחקים בחצר ועד למשחקים בבית. כשראיתי את החצאית הזו בפעם הראשונה, חשבתי שהיא קצת משמינה. יכול להיות. ברגע שמדדתי אותה, עם נעלי עקב, ההתאהבות הייתה מיידית וחסרת עכבות. איך אפשר שלא להתאהב ב-2 מטר בד, בשטיפה אייטיזית ועם מפתח רקום שעושה טליה? התמונה השנייה, בה אני עומדת כמו בתמונות אייטיז מאמריקה (שראיתי בבתים של אנשים, ממוסגרות על פסנתר בדרך כלל), מצחיקה במיוחד וממחישה את העובדה שלעיתים כיף ללבוש בגדים שלא רק יפים, אלא גם מספרים סיפור שלם ועגול. בהערת אגב, האנסמבל הנוכחי נלבש למפגש עם במאי סרטי הדוקומנטרי האופנתיים לואיק פריז'אן, שהגיע לסימנטק חולון במסגרת שבוע "סיפורי בדים". פריז'אן, שאחראי על סרטים רבים שמתעדים מעצבים בעשייתם (ובמיוחד ביום לפני התצוגה - בסדרה The day before של ערוץ Sundance), התגלה כאיש ציני ומצחיק במיוחד, עם סגנון דיבור מעט לוקה בחסר, נאמר זאת כך. הפרקים שהוקרנו היו מבדרים יותר ממעמיקים, אבל חוויה "אופנתית" - עם עיתונאי אופנה, אנשי תעשיה וכל מיני אנשים יפים בלבוש אקסצנטרי, האירוע בכל זאת הצליח לספק. קולגות רבות בחרו, כמוני, בחצאית או שמלת מקסי. חומר למחשבה.

Overall for fall

This blog was created, among other things, to serve as my platform for complaints and whining. If so, here's one for you - bring the winter already. Sure, I've been asking for winter since August, but I believe that at this point my wish is getting pretty well-placed. How long can you abuse the summer wardrobe for? On the other hand, summer allows you to be minimal, and this is one of the only advantages of this time of year - one piece, no need for complicated combinations (not including tights), shoes - and you're ready to go. And the absolute winner of this minimalism is my long beloved jumpsuit.

מה הבלוג הזה אם לא ערוץ לתלונות, טענות ומענות שלי? אם כך, יש לי טענה - הביאו את החורף כבר. אני מודעת היטב לעובדה שאני מבקשת את החורף בערך מאוגוסט, אבל בחיי שבשלב הזה האג'נדה שלי מוצדקת. כמה אפשר לאנוס את המלתחה הקיצית? מצד שני, הקיץ המתמשך משמעותו האפשרות להיות מינימליסטית. זה היתרון היחיד, בעיני, שיש לקיץ מבחינה אופנתית - ללא שכבות, ללא צירופים של מינימום 3 פריטים (לא כולל גרביונים), משהו אחד, נעליים - ואת מוכנה. המלך הבלתי מעורער של המינימליזם הקיצי הוא סיפור אהבה ארוך טווח - האוברול.

Jumpsuit - A+

Shoes - Zara

It's not easy to find a good jumpsuit, since it has to be flattering to the upper and the lower body. So when you find one, you feel kind of surprised - as I did, when I came out of the fitting booth in the store. For this cut, I even forgave the lace on the back, a little over-the-top touch. As for the shoes, see this photo - a bit gloomy, a bit serious, with "fallen leaves" around them - as a plead for winter, or at least some kind of fall. I'll be waiting.

קשה למצוא את האוברול המושלם,שצריך להתחשב גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון של הגוף. ומה הייתה ההפתעה שלי כשמדדתי את הדבר הנעים למגע שמצולם כאן, בביטחון מוחלט שהוא הולך קצר מדי, צמוד מדי, מה שזה יהיה. אבל לא. בשביל גזרה כזו, סלחתי אפילו על התחרה על הגב, שטיפה מוזילה. לגבי הנעליים, ראו בצילום שלהן - מהוגנות, קצת כהות, עם עלי "שלכת", בקשה וויזואלית לחורף, או לפחות סתיו כלשהו. אני אחזיק אצבעות.

Cold shoulder

This week was all about writing articles that have to do, one way or another, with getting rid of clothes. Just how much clothes we can accumulate? Will there ever be a moment when we'll say - ok, thanx, I got enough? Judging by this new dress I recently bought, the answer is no - it took me 27 years to discover the asymmetric shape, and this is only the start. There will be plenty of shopping ahead, me thinks, before I run through all the possible shapes and cuts out there.

בשבוע האחרון עבדתי על שתי כתבות שתוכלו לקרוא בקרוב, שבמרכזן - הרעיון של מחזור, או מסירת, או מכירת בגדים. כמה בגדים אנחנו צריכות כבר, תהיתי במהלך הכתיבה, והאם יגיע אי פעם מצב בו נגיד - זהו, יש מספיק, תודה? אם לשפוט על פי השמלה המוצגת כאן, התשובה היא לא - 27 שנים לקח לי לגלות את הגזרה הא-סימטרית ולהתחיל להנות ממנה, וזו רק ההתחלה. ייקח עוד הרבה שנים של שופינג, אני חושבת, לפני שייגמרו לי כל הגזרות והצורות החדשות לגלות.

Dress - Heartbreaker

Shoes - Bershka

It's hard to express just how perfect this dress is, being the ultimate marriage of nonchalance and slick-ness. The feeling while wearing it is so good, so genuinely "cool" - and together with the recycled fan that what was handled at this very high-end fashion even I attended, I look like a modern geisha. Which is great. Back to out subject, I might be photographed against the beautiful recycling center at the Hiriya (a large garbage disposal site), but this trend is yet to conquer my closet - new revelation are too exiting to be given up.

קשה לי לתאר כמה שמלת הטריקו הזו מושלמת, שכן רק לעיתים נדירות אני נתקלת במפגש פסגה כזה בין נונשלנט לחגיגיות. היא התאימה בול לאווירה, ולצבעוניות, ששלטו בתצוגה היפה של קום איל פו (את הביקורת שלי עליה אפשר לקרוא כאן), במרכז המבקרים של חירייה (עוד מקום בו ניכרת השקעה וטעם טוב). זו השמלה, אומר עוד, בה תחושת הנוחות והמגניבות מתערבבות לכדי שלמות, ויחד עם המניפה הממוחזרת- שחילקו בהתחשבות בכניסה לאירוע, עוד יותר. גם הנעליים לא בדיוק ישנות - זוכרות את הדגם הזה, שעף ממדפי "סטיב מאדן" לפני שנה ולא חזר? מצאתי אותו, באותו צבע ניוד נחוץ ובאיכות מבריקה, ב"ברשקה", בעלות מצחיקה למדי. שוב רכישות חדשות, שוב התרגשות - מרכז הבמקרים אולי מושתת על מחזור, אבל לארון שלי המגמה הזו כנראה לא תגיע בקרוב. מה שכן, עכשיו יש לי נעלי ניוד ושמלה א-סימטרית. אפשר למחוק אותם מהרשימה.

Smooth sailing

"Your blog is very nice, but why don't you ever smile?", asked a friend on Facebook. I dislike smiling in photos, but lately my pictures indeed show an unreasonable lack of emotions which covers for panic. Help. I'm starting to bore myself and you, I'm afraid. I'm addicted to the pleasant feeling of a non-clingy dress, and to the comfort of open flats. Jeans, shorts or high heels, anything body-con, is not an option. Lucky for me, this leads to sane and good-for-next-year shopping.

"הבלוג שלך מאוד יפה, אבל למה את אף פעם לא מחייכת?", שאלה אותי ידידה בפייסבוק. אני לא אוהבת לחייך בתמונות באופן כללי, אבל באמת הצילומים האחרונים שלי אומרים חוסר אמוציות קיצוני שמסתיר פאניקה. הצילו. אני מתחילה לשעמם את עצמי ואתכם. התמכרתי סופית לנוחות ולנחמה שבשמלות קלילות ונעליים שטוחות. אני לא יכולה לכריח את עצמי להשתחל לתוך ג'ינס או להרוס לעצמי את היום באמצעות נעלי עקב. לפחות יוצאות מזה רכישות חדשות שיאריכו שנים.

Dress - Springield

Shoes - Disco Rosso

Cardigan - Iluchka

Necklace - Miss Minsky

Stripes usually look fancier than their worth, and this easy-going dress fits right into this rule. I can not get enough of nonchalant dresses of this sort, an being tired of the one-dimensional look of summer, I added on a cardigan by one of my favorite designers, who sadly closed her shop this month. A tribute will follow. As for the new flats, they are the latest honorary members of the growing collection of "quality flats, not Havaianas". Next time, I took a vow, I will make sure to be photographed with pants.

למי שמתעגעת לימי המשביר (אני לפעמים - נדידה בין דוכני Xsara וקוסמטיקה אחרי יום מתיש בבית ספר....), בטח תשמח לבקר ברשת "ספרינגפילד", שגילתי רק בזכות משרד יחסי ציבור פעלתני שזנח אותה מאז. הסניף התל אביבי ממוקם בשדרת המותגים של הסנטר ומרגיש כמו "המשביר" בימיו הטובים - נטול קוהרנטיות, משעמם, טומן בחובו יציאות מפתיעות. הגעתי לשם בעקבות שמלה נוספת ששמתי עליה עין בקיץ, רק כי היא קרצה לי מחלון הראווה. אבל גם השמלה הזו, למשל, שעלתה רק 120 שקל בסייל, יכולה להתחרות בכיף ב"שרה בראון" ו"רוס אובאטה" ושייכת לקטגוריית הפריטים שאהובה עלי במיוחד - "אה, מאיפה זה, אמרת? לא נכון". בכלל, הגעתי למסקנה שכל דבר עם פסים נראה בהכרח יוקרתי יותר ממה שהוא.

היות ואני מכחישת קיץ סדרתית, צירפתי לביקור הזה בהשקת קולקציה של מאיה נגרי (זוהי רשפון מאחורי) קרדיגן טריקו של אחת המעצבות האהובות עלי בכל הזמנים, אילנה ברונשטיין, שסגרה החודש את החנות שלה בגן החשמל, ועל כך בהמשך. שני גווני המשבצות, תסתכלו טוב טוב, הם בגדר גאונות. דיברנו על פסים, אמרנו רכישות שיאריכו שנים... חברי העור הירוקים החדשים האלה מתווספים לקולקציה ההולכת והמתרחבת ששמה "כפכפים שאינם הוויאנס", כי הבנתי סופית שאינני מסוגלת ללכת בקיץ בשום דבר שאוחז לי ברגל. שקלתי לרכוש בכמה צבעים, כמו שבחורות שכתוב עליהן במגאזינים תמיד עושות, אבל התקמצנתי. בפוסט הבא, אם או בלי כפכפים, נשבעתי לעצמי להצטלם עם מכנסיים.

Oldies, but goodies

I'm very exited. Finaly, a post which justifies this blog's name. The two pieces I paired up for the presentation of French Connection have cost me absolutely nothing. Nothing at all. It's interesting to choose them to go see pretty pricey items, the feeling is quite Robin Hood-ish.

אני מאוד מתרגשת, כי סוף סוף לפניכם פוסט שמהותו מקדשת את שם הבלוג. שני הפריטים שהוצאתי להשקת קולקציית סתיו-חורף 2010 של French Connection (לא, אינני בלוגרית להשכרה של המותג הזה, שמוזכר פה בפעם השנייה - את דעתי על המותג ועל הקולקציה תוכלו לקרוא כאן), לא עלו, ואני חוזרת, לא עלו לי שקל. ולא חצי שקל. מעניין ללבוש מציאות לפרזנטציה שמציגה פריטים בכמה מאות שקלים טובות, התחושה היא רובין-הודית לחלוטין.

Dress - found

Shoes - Vivian Vestwood for Melissa, found

Pendant - Keren Wolf

I found these shoes on the pavement near my house. I abruptly stopped my bike ride and looked at them - I guess it was one of those moments when you realize how much you like STUFF - and picked them into my basket. One of them was torn, and I brought it to be fixed. As I've done with the dress, which I found at a "give-and-take" fair, for free. I have no idea who would've given a dress like this away, but it's a fact - here I am, with new Melissa shoes and a gorgeous dress. And if this could be a message, I'd say: don't leave forgotten items of clothing and shoes lying there alone. They are the broken toys of adulthood :)

מצאתי את הנעליים האלה על המדרכה ליב הבית שלי. רכבתי על האופניים, ראיתן אותן בזווית העין ועשיתי עצירה חדה. אני מניחה שזה אחד הרגעים האלה שמגדירים עד כמה את (או אתה) אוהבים פריטים. לי לקח בדיוק חמש שניות לאסוף אותן אל הסל, מבלי לשים לב שאחת מהן קרועה מאחור. מה אתם הייתם עושים?! אני הבאתי את הנעל לתיקון, והנה- נעלי מליסה מעוצבות. את השמלה המהממת הזו מצאתי בשוק "קח-תן". קיצרתי, הידקתי, התחרה הכחולה הזו חד פעמית, אין לי מושג מי יכל למסור שמלה כזו, אבל עובדה - והרווח כולו שלי. ואם יש כאן מסר, הוא יהיה כמובן - אל תעברו בשקט ליד פריטים עזובים. הם הצעצועים השבורים של הבגרות :) חדי העין יבחינו גם בצבע הלק האפור שאני מנסה. עוד לא החלטתי.

Day DIY

שימו לב, על ההמתנה הארוכה אני מפצה בפוסט מיוחד. בוקר: אל תהיו מופתעים, אבל גם בתעשייה הקטנה שלנו מתקיימות מדי עונה תצוגות אופנה. מבין כל אלה, התצוגה של"קסטרו", שמכה פעמיים בשנה בנמל תל אביב, היא בעיני רבים האירוע של השנה. ללא ספק "קסטרו" מובילה מבחינת הגודל וההשקעה. כולם מגיעים, הדוגמניות אינן ישראליות, הדוגמנים בטח שלא (מה שאומר גובה, לוק אירופאי, פחות מייק-אפ) והאנגר חשוך כמו ב - FTV. בשפה פשוטה, אפשר לומר שעבור העיתונאים התצוגה של "קסטרו" היא המבחן האולטימטיבי - במה שהגעת לשם, תיזכר לאורך כל העונה, או כך לפחות כולנו חושבים. החרדה היא גם זו שגורמת לרבים מהקולגות להבריז, כי למי יש כוח לנסוע לנמל בשעת בוקר מוקדמת ולשאת בכל הלחץ הזה לגבי האוטפיט? בגלל הלחץ, אין סיבה אחרת, לא התעוררתי בבוקר התצוגה לצלילי השעון המעורר. בחצי השעה שהייתה לי להתארגנות והגעה, עשיתי את הדבר האולטימטיבי - התחכמתי.

Dress - DIY Castro skirt

Shoes - החשמל 15

Necklace - Golf

פעם הייתה לי חצאית מקסי מעטפת של "קסטרו" שנגנבה, יחד עם המון דברים, בנסיעה לאילת. קניתי אותה שוב ולבשתי עד שמראה "בת האיכר" לא נמאס עלי. בעזרתה של תופרת מקסימה ביהודה הלוי, החצאית עם הרקמה הנהדרת הפכה לשמלה! בגד ממוחזר של המותג לתצוגה? בעיני, מחווה נחמדה. הגזרה הזו, A רפויה, אהובה עלי במיוחד, אבל הנמל מכתיב חוקים משלו, ולכן צירפתי חגורה. כדי להוסיף חטא על פשע, צירפתי גם שרשרת שקיבלו רק יום לפני כן בפרזנטציה של "גולף" וכמובן אף אחד לא העז להופיע איתה בפומבי.לנצח את השיטה, אמרנו?

The big steamer

It's no big news - summer has reached its' nasty peak. Everyone knows heat makes you go irrational, and I guess heat is what made me get off the bus at the Ramat Aviv mall, which entertained me through my university years, on my way home. I wandered straight into French Connection, the only thing this mall holds exclusively. It is a pricey chain, sure, but being confined to cool air-coned malls for the last months made me crave a change, and the range there is slightly different from your usual Zara and such. And then, this happened:

אין זה חדש שהחום חצה את כל גבולות הסביר. זה בטח לא חדש שהחום משבש את ההגיון. זה בטח החום שגרם לי לרדת השבוע מהאוטובוס בקניון רמת אביב, בדרך חזרה מקרית שאול, המתחם הבא למדור, שיופיע בקרוב ב"סגנון". זו שכונה מוזרה ומרתקת, קרית שאול, אך בחזרה לנושא - ירדתי בקניון רמת אביב ונכנסתי ישר ל - French Connection, שכן זו הרשת היחידה, למיטב ידיעתי, שקיימת אך ורק בקניון שבידר אותי לאורך כל האוניברסיטה. נכון, זו רשת יקרה במיוחד. אבל סגר הקניונים שהקיץ הזה מעביר אותי גורם לתחושת מיאוס כללית והשתוקקות למשהו שונה, שעוד לא ראיתי, מיששתי ומדדתי - לכן מצאתי את עצמי מתעכבת ליד מדפי ה- connection בתשומת לב יתרה. ואז, כמובן, זה קרה:

Dress - French Connection

Flip-flops - Salvatos

Earrings - Accessorize

Have you ever bought something, shoved the clothes you came in into the bag and walked out of the store in the brand new purchase? This was the case here, an instant crush. It's not my favorite thing, displaying my cleavage here, but it's for a good reason - just look at the detailing  at the crazy fabric, and I haven't mentioned the fact there are tiny bells on the strings that make a pleasant sound during motion. A friend once told me she listened to one U2 CD so extensively, she ended up breaking it, so fed up she was. I fear a similar effect, and monitor the usage of the dress, which is the topping of my summer list. On this occasion, I'd also like to demonstrate my other obsessions - the golden flip-flops and feather earrings  The dress, btw, was 50%, otherwise we wouldn't be here. There's only so much can be done for love.

קרה לכן פעם שקניתן משהו, דחפתן את הבגדים שהגעתן איתם לשקית ויצאתן מהחנות עם הרכישה החדשה עליכן? ובכן, זה היה המקרה, של התאהבות מיידית וגורפת. לא שאני אוהבת להדגים את המחשוף שלי, אבל זה למטרה טובה - תסתכלו על הדיטיילים הקטנים האלה, על הבד המדהים שאכן שונה מכל הפרחים וההדפסים שבסביבה, ועוד לא הזכרתי את העובדה שהפעמונים הקטנים על השרוכים מצלצלים בעדינות בזמן הליכה. חברה שהייתה לי פעם סיפרה לי שהקשיבה לדיסק מסוים של U2 בכזו אובססיביות, שבסוף ריסקה אותו כי לא יכלה יותר. אני נזהרת מגורל דומה וממתנת את לבישת השמלה הארוכה והנוחה הזו, למרות שהיא - ורק היא - נמצאת עכשיו בראש רשימת הקיץ. זו גם הזדמנות להדגים את האובססיות הנוספות שלי - כפכפי הזהב שהזכרתי כבר, ועגילי נוצות. השמלה, אגב, הייתה ב-50% הנחה, אחרת לא היינו כאן. מדדתי גם מכנסיים סופר-נוחות ומרווחות מאותו הבד הממכר, שהתגלו כמשמינות ונדחו על הסף. לשיקולכן.

All grown up

There are pieces and combinations that take you one step further in the "grown-up" meter. Suddenly, frills and flowers out of the picture, you look sophisticated and cutting edge, and if you're not very sophisticated, like me, sometimes you even wouldn't know why. Well, with these two members of my closet even I got the message.

יש פריטים ושילובים שלוקחים אותך צעד אחד קדימה במדד ה"בשלות" , נקרא לו, שאת משדרת. פתאום, ללא וולאנים, פרחים, טי-שרטים ועוד עזרים "צעירים", את נראית "מתוחכמת", ואם את לא נורא מתוחכמת, כמוני, אולי גם לא תביני למה. ובכן, עם שני הפריטים הבאים אפילו לי נפל האסימון.

Skirt - קלודט זורע

Top - Golf

Necklace - TNT

Watch this - the pink leopard tank is a life-saver, as I learnt during the week, teaming it up with shredded jeans, pants and so on. This time, for a more elegant occasion  I've decided to give it a go with another embodiment of beauty - a "fake leather" skirt with an unfinished hem, being so fashionable this season. I'ts funny how these leopard and shiny fabric, two very "cheap" components, live up to be something completely different, fresh and interesting - and for this, at the end of a very hectic day, I deserve a compliment.

שימו לב - גופיות מנומרות בצבע וורוד הן בגדר גלגל הצלה - זה מה שלמדתי בשבוע האחרון, במהלכו הדבר הנפלא הזה (מאותו סיבוב הקניות הפרוע בגולף!!) משתדך פעם למכנסי ג'ינס קצרים, פעם למכנסיים מחוייטים, ועוד נפלאות. ההדפס אולי נדוש, אבל עובד נהדר. היום, לרגל אירוע חגיגי שקר כלשהו, החלטתי לנסות ולשלב אותו עם עוד מוצר שכולו תחכום, חצאית ה"עור המזויף" עם ה - hem הגזורה שכה אופנתית הקיץ, של קלודט זורע המוכשרת. מכירים? המנומר והמבריק, לכאורה שני סממנים זולים, ועוד עם שרשרת צעצוע שלקח לי המון זמן לעכל ולחבב, יוצרים כאן משהו חדש, מאוד מהנה ושונה - ועל כך מגיעה לי, בסופו של יום קדחתני מאוד, מחמאה. מחמאה מגיעה גם לחברה שלי, קטיה, שמצליחה לפעמים לצלם אותי תמונות שאני חיה איתן בשלום.

And the winner is....

דבר אחד אי אפשר לקחת מתצוגות סוף השנה של "שנקר" - אני תמיד מתרגשת כאשר הבוגרים הטריים מקבלים זרים מההורים והחברים ועומדים, איתם ועם הדוגמניות, מנופפים למצלמות. אבל זה הסוף - ומה עם ההתחלה ועם האמצע? למען האמת, אני לא ממש אוהבת את מסורת הביקורות על תצוגות בוגרים. "מסחרי"? "לביש"? "מועתק"? כל אלה נאמרו ויאמרו לנצח. גם אנחנו, בדיוק כמו הבוגרים, שוחים במאגר מוגבל של השראות, סופרלטיבים ונקודות התייחסות. לכן, מהזווית האישית, אני יכולה רק להציג לכם את הקולקציות שריגשו אותי, ולו בקצה השרוול - כאלה שהורגשו בהן מעוף, הומור, חמידות בלתי מכוונת ומשחקית. הן מעטות - וזה אומר הרבה, ונקווה שבשנה הבאה יהיו יותר קרוסלות, סריגים מוגזמים ונעליים מפונטזות ופחות חליפות אפורות.

"על גופניות" של גלינה גרינבנד - איך אפשר לעמוד בפני סריגים טבעיים ורכים שעברו super-sizing?

"אל תוך היער" של נועה לוצקי - שילוב חלומי של עדינות, גולמיות, פנטזיה ומציאותיות - את הסריג האדום הזה הייתי לוקחת לסיבוב ביער.

"וגאס המטונפת" של אסנת ליפקין - הקולקציה האהובה עלי, ממעיל הג'ינס העגבנייתי, דרך שמלת הקרוסלה העגולה ולסיום - ווסט פלסטיק מטורף שחייבים לראות בלייב. ומה אני לבשתי, אתם שואלים? לא קרוסלה, לא גבס, לא כיסוי ראש על כל נגזרותיו, שמשום מה היה השנה מלך המסלול.

Dress - Golf

Shoes - Emanuel

לא לא. זו פשוט שמלת פסים גאונית שנמצאה, להפתעתי הרבה, ב"גולף" ועברה מטמורפוזה קלה לעיניה המשתאות של המוכרת. אמנם אני לא סטודנטית לעיצוב, אבל אני יודעת לזהות טעות עיצובית כשאני רואה אחת - הפתח הנועז בחזה, חברים, היה בכלל בגב. מי עושה שמלת פסים צמודה מטריקו-לייקרה שמכסה את החזה? ההיפוך, לעומת זאת, הוליד יציאה סקסית ומגניבה, שעושה שימוש יפה בכתפיים הבולטות מהחורף. מקווה שריצדתי בשורה הראשונה, שהייתה צבועה, כרגיל, בשחור.

Stating the obvious

Sometimes, all you need is a perfect dress. A dress you instantly fall in love with, a dress that doesn't need any accessories, a dress that sums up, in one word, everything you want to tell the world. These days I want to say: It's so hot. But I'm still being feminine. Try to guess my age.

שימו לב, לבלוג נוספו הפניות לכתבות ומתחמים שהכנתי ל"סגנון", דפדפו מטה בצד ימין. יש מצב שתהנו לקרוא, והמתחמים - מדריכי קניות שכאלה - יכולים להיות גם שימושיים. ועכשיו נעבור לטקסט: לפעמים, כל מה שצריך זה השמלה המושלמת. שמלה שמיד מתאהבים זה, שלא זקוקה לשדרוגים או אקססוריז, שמלה שבמילה אחת פשוטה אומרת את כל מה שאת רוצה להגיד. ובימים אלה אני רוצה להגיד: חם לי. אבל אני עדיין נשית. תנסו לנחש בת כמה אני.

Dress - Topshop

I bought it while hungover, on a random trip to the mall. To be more exact, I saw it, left the store (the best recession advice I can give) and kept about my business, but the got back and purchased it with mixed emotions. Since, it's been everywhere - I think I'm addicted to the wavy detail on the chest. I've never had anything like it. The print is pretty perfect too, and that's all there's to say this time.

קניתי אותה לא מזמן תחת השפעת הנגאובר בקניון רמת אביב. כלומר, ראיתי אותה במבצע, יצאתי החוצה (עצת החיסכון הכי טובה בעיני) והמשכתי הלאה בדרכי, ואז חזרתי ורכשתי אותה ברגשות מעורבים. מאז היא ביקרה במתחם התחנה, בעבודה, ביום הולדת, איפה לא - אני חושבת שהתמכרתי לוולאנים האלה בחזה, בהם אני מתנסה לראשונה. איך לא חשבתי על זה קודם, אני שואלת את עצמי כל הזמן - הם מושלמים לחזה בינוני-גדול, כי הגודל נשאר והכבדות יורדת. גם ההדפס מושלם לחלוטין. כל מילה יוספת מיותרת.

Birds and skirts

The celebrations are over, and it's time to get back to the everyday. My everyday... while people go to the office, I go, funny as it may be, to "events". Not every day, but very often, we journalists go to presentations, launches and fashion shows. The drill is this - a nice looking RP girl, lots on nibbles, some kind of content, a gift bag - and you're released, feeling fulfilled. Honestly, these events are good for catching up with fellow journalists, keeping track of what's going on, and - very important - practicing you clothing skills! Well, today I'm very content, thanks to a very thought-through event I've been, and the outfit, which was whipped together yesterday on a very random trip to H&M.

Skirt and top - H&M
Shoes - Emanuel

Isn't it lovely? There was a pianist, candles, beautiful and tasty food, as if it was a wedding reception, and the amount of creativity and good taste that was put into the organizations was evident. Such attitude in the PR field of lifestyle journalism is not an everyday fixture, the same as humorous dead-flamingo tops and ugly-yet-gorgeous skirts. When all three appearat once, the day can be trustfully declared as great.

Playing it up - final story

As always, the birthday week is fine behind us, and my updates are sort of late. Nevertheless, here's the final part of my small production, where two of my most favorite pieces are met: the roses jacket and the stars top.

כהרגלי, השבוע החגיגי מזמן הסתיים והעדכונים איחרו להגיע. ועם זאת, הנה החלק האחרון בהפקה הקטנה שלי, שמכילה שניים מהפריטים האהובים עלי בכל הזמנים - ז'קט הוורדים וטוניקת הכוכבים. את הטוניקה קניתי בסייל לפני כמה שנים כמו שהיא, אבל הג'קט נמצא, גדול ומוזר, בחנות יד שנייה הכי לא צפויה ובכלל לא שיקית, שבינתיים הספיקה להיסגר. יחד עם התופרת המיומנת אלינה שינינו לו את הצורה, הוספנו וורדים לצווארון, קיצרנו את השרוולים והפכנו אותו למה שהוא כיום.

Top - Daliti

Jacket - vintage

Rings - Eva Teffner, mexican

Bracelet - wedding accessory

Shoes - vintage from Stockholm

The atmosphere of these photos, a bit childish and dreamy, reminds me of the past, when I used to like lace and floaty things too, as a little girl. It seems, to continue this thought, that the photo shoot happened such a long time ago. These days the reality is all about the beach, easy going dresses, sand and grapes. See you next post.

אווירה של התמונות האלה, קצת ילדותית וחלומית, מחזירה אותי לעבר, אז כילדה קטנה גם אהבתי תחרה ודברים מתנופפים. הצילומים האלה התרחשו כל כך מזמן, אני מרגישה, והיום כל המציאות היא ים, שמלות טריקו, חול וענבים. להתראות בפוסט הבא!

Playing it up - part 2

The festive week continues, and I present you the second part of my project. Gald you've been able to catch a Californian glimpse in the previous photos, I've decided to challenge you with further hindsight inspiration: the scene from "Broken flowers" when the main character comes to visit his last ex-wife, who turns to be Tilda Swinton in a wig, living in a shed in the middle of nowhere. I would love to switch places with that woman for a day or two.

השבוע החגיגי נמשך ואני מציעה לתשומת ליבכם את החלק השני בהפקה הקטנה בשולי המציאות. העובדה שהצלחתן לחוש כאן את רומי ואת קליפורניה שימחה אותי מאוד, לכן אפשרתי לעצמי לאתגר עם עולם התוכן הבא: התמונות הקרובות מזכירות לי, אישית, וכמובן לגמרי בדיעבד, את הסצנה מהסרט Broken Flowers, בה הגיבור מגיע לבקר את האישה האחרונה, הלא היא טילדה סווינטון בפאה כהה, שגרה בחורבה כלשהי באמצע שום מקום. הייתי מתחלפת עם האישה הזו לחצי יום, אני חושבת.

Jacket - H&M limited edition

Tights - Miley Cyrus for Wallmart

Tank top - Primark

Shoes - Cala

Different textures of black, this is what I tried to evoke here. Somehow, again, the studs and the lace and the tights and created something cheap and tarty, just like I like it. If I could, I would have walked around in these shiny tights forever, with my belly-button showing. A word about the shoes - you've seen them here before, but one day not so while ago I've decided to turn them into wedges! Just pulled out the string that goes around the ankle and here you go - super-special cheap wedge.

טקסטורות שונות של שחור, זה מה שאני ניסיתי לעשות כאן. איכשהו, שוב מעצמם, הניטים נפגשו עם התחרה, ויצרו איזה משהו טיפה זנותי ומוגזם, בדיוק כמו שאני אוהבת. אם הייתי יכולה, הייתי מסתובבת עם הטיץ המבריק הזה כל החיים, עם חולצת בטן. מילה על הנעליים - הן כבר הספיקו להיות מתועדות כאן, אבל לא מזמן פתאום קיבלתי הארה מהירה והחלטתי להפוך אותן, ברוח הטרנד העונתי, לכפכפים כעורות במיוחד. פשוט הוצאתי את החוט שמתלופף סביב הקרסול, והופ! נעל זולה למהדרין.