Wednesday, September 12, 2012

So, Portland: What to do here


** השקעתי מאוד בלינקים הפעם, לתוספת עניין. גם אם לעולם לא תבקרו כאן, שווה להיכנס, ולו בשביל עיצוב האתרים :)

עוד בעת החופשה שלי בפורטוגל הבנתי שהחוויות הכי טובות מתקבלות לפעמים במקומות עליהם שואלים אותך: "אבל מה לעזעאל איבדת שם?". אולי זה הם - אלה שלא מסתקרנים מה יש "שם", מעבר לאימג'ים השחוקים ממגזיני התיירות וסיפורי החברים, או אולי זו אני, שנהנית למצוא מקומות נטולי הייפ, כאלה שלא שמעתי עליהם בפירוש כלום, ולהפוך אותם לאבני דרך. אז הנה אנחנו בפורטלנד אורגון, הנקודה הראשונה בטיול האמריקאי שלי הסתיו.

הגעתי לכאן בכוונה לבקר חברה ולגוון את המבחר האמריקאי, וכשהתחלתי לברר מה ואיך, התחילה לאט לאט להצטייר תמונה היפסטרית ומגניבה ומילים כמו weird ו - quircky החלו לצוץ בחומרי הקריאה. אחרי שבוע וחצי כאן (המינימום כדי לשבור את המעטה הקשיח של כל עיר ולהתחיל להבין אותה) - כל השמועות נכונות, אבל לא רק.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: הבחורים המקומיים, סגרירי על הגשר, שוק ביום שבת, איש אחד בבר
אז מה איבדתי כאן? בהיותה ממוקדמת במדינת אורגון המוצלחת למדי - אזור יפה שופע אגמים, עצים, מפלים וטעימות יין אלגנטיות, פורטלנד היא עיר לבנה מאוד שמתגאה בתחכום ההיפטרי שלה. התחכום מתורגם למסעדות, ברים, פסטיבלים שקשה להבין את מהותם וטעמי גלידה בעלי ארבעה רכיבים ומעלה. עם זאת, היא מטורללת לחלוטין ונטולת עכבות בצורה מאוד לא אמריקאית - אנשים פוצחים בשיחות ברחוב, באוטובוס ובתור לעגלות האוכל (ראו מטה), בשוק של יום שבת יש היפים וג'אנקיז לצידן של משפחות חמודות עם ילדים מתוך קטלוג, והחלוקה למזרח ומערב מתבצעת באמצעות נהר לא מאוד אטרקטיבי ורשת גשרים תעשייתית סבוכה. לא שאני מתה על רפרנסים תרבותיים עמומים, אבל פורטלנד זה מה שהיה קורה אם הסרטים Juno ו - Brown Bunny היו נפגשים.

האנשים: לא ההיפסטר הממוצע שלך

פורטלד מחולקת לכמה אזורים שלקח לי שבוע לעשות בהם סדר: בחלק המערבי ישנם ה - Downtown הכאוטי, ה - Pearl District האלגנטי וה - Nobb Hill העשיר והמפונפן, במזרח - Mississipi Avenue, שדרת Hawthorne ורחוב Alberta. כל אלה אופנתיים, באופנים שונים, ומלאים בהיפסטרים מכל הסוגים והמינים, עם טוויסט אחד קטן - ההיפסטר מהמין החזק הוא יצור גברי ורחב כתפיים עם שפם, זקן ומשקפיים מרובעים, ההיפסטרית מהמין היפה - אופנתיות ויוקרתית מחברותיה בהר סיני, חמושה בעקבים. במילים אחרות - פורטלנד היא בירת ההיפסטרים המשודרגים והמתברגנים, כאלה שמצד אחד יעמדו בתור למסיבה בתיכון נטוש ומצד שני יקבעו ל - Happy Hour במסעדה הכי יקרה באזור. וילכו לבראנץ'. אה, ולכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש המון קעקועים.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: עמדת לפטופים מאולתרת ב - Missisipi Av, נערות מקומיות, בוטיק וינטג' שפועל בוואן
בנוסף, כמעט כולם כאן, ללא קשר לשיוכם התרבותי, נחמדים באופן מחשיד ופטפטנים יותר מנהג מונית ישראלי. קל לומר מי שיכור ומסומם (בדרך כלל מישהו ללא נעליים ובחולצה גדולה מדי) ומי סתם אזרח שמתעניין מה עשית היום, האם את בדרך להופעה, או סתם מישהו שבוחר לחייך פתאום. הפתיחות הזו, על גבול המוזרות, מעניקה לפורטלנד קורטוב ביתיות וסוג של אנרכיסטיות, ששוברת את טייפ-קאסט הנימוסין האמריקאי המזויף.

האוכל: לא הדיינר השכונתי שלך

רבות וטובות נכתב ברשת על האוכל בפורטלנד - ערבוביה של fine dining עם סופגניות, סנדוויצ'יות וטאקריות, אבל העניין המרכזי כאן הוא ללא ספק ה - Food Carts. אומרים שהקונספט לא מקומי, וזאת עוד נבדוק, אבל פורטלנד מבצעת אותו לתפארת. דמיינו מגרש חניה, וסביבו מסודרים וואנים ומיניבוסים מקושטים בשלטים, מנורות ותפריטים בכתב יד, שמציעים מדי יום מכל הבא ליד, עם אקסטרה טעם ויצירתיות. 

Photobucket
משמעל למעלה בכיוון השעון: הרכיבים הטעימים של The Whole Bowl, עגלת אוכל ברחוב Belmont, סנדוויץ' של Kenny&Zuke
כך גיליתי את ה - Whole Bowl, קערה קטנה ומדליקה עם אורז, שעועית, אבוקדו, רוטב סודי ושבבי גבינה - 5 דולר של טעם מנחם ותחושת בריאות מתעתעת. כך התמכרתי לגלידה בטעם "חלב שרוף" של גלידריית Fifty Licks, סמיכה ומופלאה ולא דומה לכלום, ולסלט המנגו ונקניקיות העוף המטורף של Carte Blanche. העגלות מפוזרות, בחבורות של 5-6, בכל רחבי העיר (הנה לינק שימושי עם כל המיקומים שלהן), הן מאכילות צעירים ואנשי עסקים כאחד, ומביאות עמן אווירת קרקס נודד בטעם של עוד. אם תהיו כאן ותשקלו לאכול צהריים - העצה שלי היא לדבוק בהן, גם בשל המחיר המצחיק וגם בשל הטריות וההנאה. ובערב? בערב תשתו בירה. שזה עוד פיצ'ר חזק כאן, אבל בזה אני לא מתמחה.



השופינג: וינטג' ללא מע"מ


לא ידעתי שפורטלנד היא מדינה ללא מע"מ לפני שהגעתי, וזו היתה הפתעה נעימה. מה שהפתיע עוד יותר זה הקאמבק של הווינטג' לחיי - אחרי כמה שנים טובות של התנזרות, מצאתי את עצמי נוברת בהנאה בחנויות הווינטג' המעולות של העיר, ואף קונה כמה פריטים בלתי נשכחים. חוץ ההתמחות הזו, פורטלנד מצטיינת בעוד כמה תחומים משמחים במיוחד - ספרים, מוצרי נייר ועיצוב, וחנויות יד שניה.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: Tender Loving Empire, קופאי בחנות העיצוב Canoe, עולם הספרים הענקי של Powells

עם האחרונות הכל די ברור- סניפים מרווחים של Buffalo Exchange ו - Crossroads מזמנים נבירה נחושה במחירים מצחיקים. עם הנייר והספרים מדובר בשיגעון לאומי שמצריך הסבר. פורטלנד ידועה בשגעת היזמות וה- DIY, שלה, והתוצאה - כל החנויות נראות כמו scrap book שמישהו מאוד השתדל להכין. זה סוחף למדי, וקל לדמיין את עצמך חיה באיזה בית עץ על גבעה ולרכוש את כל הפיצ'פקס ב - Loving Tender Empire (מגנטים עם שפם! פתקיות קטנות עם מחמאות לאופניים של זרים!) או להעמיס ספרים בהיכל הענק, מרובה הקומות והחדרונים, של Powell's Books המיתולוגית. זוהי עיר של ספרים, ולא בשבוע הספר בלבד.

מה גם, מאוד נוח לעשות כאן שופינג. במערב רוב החנויות משובצות בריבוע ה-West End, וביניהן Ray's Ragtime הדומה לארון בגדים של דיווה משוגעת ובוטיק הלבשה תחתונה חלומי במיוחד בשם Lille, וישנו גם רחוב 23 היוקרתי יותר, שם מחכה חנות הטיפוח האהובה עלי מעבר לים, Kiehls. אבל עם כל הכבוד ליוקרת המערב, אני נהניתי במיוחד להסתובב ב - Hawthorne וב - Missisipi שבאיסט סייד, שם החנויות ממוקמות בבתים קטנים מעץ ומסביב - רק שקט שכונתי ונופים של הרים מצד אחד וגשרים מצד שני. ושוב, כמובן - המוכרים עוד רגע מספרים לך את סיפור חייהם ומעודדים גם אותך לשתף. למה לא, בעצם.

וגם קצת תרבות לסיום

זו כמובן לא ניו יורק, אבל כעיר גאה שמשקיעה במיתוג עצמי, פורטלנד היא מה שנקרא מאוד happening. כל חודש מתקיימים כאן אירועי First Thursday - אז מתחם ה - pearl, הבולט בחמידותו התעשיייתית במערב העיר, מתמלא באנשים לכבוד פתיחת הגלריות. במהלך שהותי הקצרה היה גם פסטיבל מוזיקה (לא הכרתי אף להקה, ומה ששמעתי היה emo למדי), Fashion Night Out המקומי (חילקו שמפניה ושרימפס), פסטיבל אמנויות בשם TBA בכמה לוקיישנים, כולל תיכון ומתחת לגשר, ועוד. בקרוב, ואני אאלץ לפספס - פסטיבל סרטי פורנו לחובבים. כן. 

המלצה שלי - לא להיות היפסטרים ופשוט ללכת לראות סרט באחד הלוקיישנים של תאגיד האחים McMenamin - אימפריית לייף סטייל מקומית שמתמחה בשימור מבנים ישנים (כנסיה, תיכון עתיק) והפיכתם לאולמות קולנוע, לפעמים עם בר שמגיש את תוצרת המבשלות של האחים. לראות סרט עם כוס בירת פטל בהיכל מצוייר עם ספסלי עץ בהחלט גרם לי להרגיש מאוד מתוחכמת. וגם כמו ילדה קטנה. הסרט שראיתי, אגב, נקרא Safety Not Guaranteed - אינדי מעולה שמתרחש ממש קרוב, בסיאטל. מכניס לאווירה, מומלץ.


לסיום - מקווה שהספקנים השתכנעו, ומי שלא הכיר את פורטלנד בעבר מתחיל לצרף אותה לאט ובזהירות למפת הטיול הגדול. סקרנים לדעת איך תקפתי את העיר מזווית אופנתית? כל זאת ועוד בחלק הבא.

Thursday, September 6, 2012

Did you pack it all by yourself: Part 2


בחלק הקודם התלבטנו יחד עם יערה צרי איך להתלבש לטיסה. והפעם - מה לארוז, לכל הרוחות? כדי לענות על השאלה החשובה הזו,  גיבשה יערה כמה שאלות וטיפים, ויש גם תמונות להמחשה. תהנו, וכמי שנמצאת כרגע בחו"ל (בקרוב - הפוסט, כמובן!), תארזו את עצמכן ותסעו כבר.

איפה ישנים?

בלי קשר לגודל המזוודה, תמיד מומלץ לדעת איפה ישנים לפני שמגיעים לעיר בחו"ל. עם קשר לגודל המזוודה – הידיעה הזאת יכולה לחסוך הרבה מאוד קילוגרמים מיותרים. אם למשל אתם מתארחים בבית מלון/אכסניה/אצל מכר, אפשר לבדוק: האם מחלקים שם מגבות? האם מחלקים שם סדינים? האם יש שם מייבש שיער? אם לחלופין מתארחים אצל מכר, כל שלושת השאלות למעלה רלוונטיות וגם: האם יש לו את המטען הדרוש?האם יש לו מכונת כביסה שיכולה לחסוך מאוד בהבאת גרביים/תחתונים?
Photobucket
הצעת הגשה: חצאית נייטרלית שתתאים להכל - ראלף לורן, 2,990 שקל (אבל אפשר גם זולה יותר, כמובן).
שמלה קצת מטורפת שתבהיר שאת לא התיירת הממוצעת - Bebe, מחיר: 630 שקל בסוף עונה
טישרט מגניבה שאת הולכת לחרוש עליה, פלוס חולצת רושם שלא שוקלת כלום - Hoko, מחיר: 280 שקל, Forever21, מחיר: 109 שקל
מכנסיים שיכניסו את כל מה שמסביבן למשבצת "שיק" - SQ1, מחיר: 488 שקל
אביזרים שישדרגו את ההופעה מ"אני רק קפצתי לביקור" ל"אני שייכת לכאן" - נרתיק לאייפד, קיפלינג, 280 שקל, נעליים, פורנרינה, 700 שקל

כמה נעליים לקחת?

מודה, רציתי להרוג את הבנים שהכרתי בעבודה שלי בפולין שבאו עם זוג נעליים אחד: אולסטאר, איתם הם טיילו ביום ויצאו בלילה. סוגיית הנעליים היא קריטית, כי זה אביזר ששוקל וגם תופס הרבה מקום. בתור מישהי שתמיד חוששת מלוק התיירת הקלולסית, ביליתי שנים של טיול עם נעליים שהן לא בדיוק נעלי ספורט להליכה בעיר: החל מנעלי רוקפורט, דרך פיט-פלופ המכוערות אך המדוברות ועד נעליים שטוחות והוואיינס. לצערי הרב – כל אחד מזוגות הנעליים הביא איתו כאבי רגליים שלא אפשרו לטייל אחרי היום השני. כן, בנות, כנראה שאין על נעלי ספורט בכל הנוגע למסלולים ארוכים (וחבל). משנתי היא שתמיד מומלצות נעליים שטוחות יפות בתיק, אליהן (או אל עקבים) אפשר לעבור בבירה של אחה"צ בפאב מקומי או אם ממשיכים כבר מהיום אל הלילה. כאמור, ממש לא רצוי לראות בהם כזוג העיקרי לטיול.

לגבי עקבים – עקבים תופסים הרבה מקום במזוודה (אגב, מומלץ לדחוף לתוכם גרביים באריזה). אני ממליצה לא יותר משני זוגות: אחד רצוי בצבע בהיר מאוד , למשל הניוד האופתי תמיד, השני בצבע יחסית כהה אבל לא שחור (אפור כהה למשל) . ובלי הווייאנס למקלחת ומקורות מים (אם תתקלו בכאלה) אי אפשר כמובן.

Photobucket
תוספות חשובות: לק אדום הכרחי בגוון המושלם Cajun Shrimp של O.P.I, מחיר: 59 שקל
שרשרת שאומרת - השקעתי גם בתכשיטים של O-Shan, מחיר: 2,495 שקל
תיק למצלמה שכבר הפך לקאלט מבית קיפלינג, מחיר: 400 שקל
סט חזיה ותחתונים מושקע לכל מקרה שלא יהיה, של Dreams, מחיר: 489 שקל חזיה, 180 שקל תחתונים
משקפי שמש בטרנד, Moscot לרשת Story, מחיר: 1300 שקל

להביא את הג'יפה או את הבסט?

שאלה טובה. אני אומרת: להביא את הבסט אבל לא רק וכמובן אסביר: אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שיכול להיות שכל מה שארזתי במזוודה ייאבד ולעולם לא יחזור. אם זה קרה ובנוסף - כל הבגדים הכי הכי יפים שלך נמצאים במזוודה, זה יכול להיות משבר. בנוסף – אם את מביאה את הבגדים הכי מהממים שלך, זה מפחית את הרצון לעשות שופינג (כי מה כבר יכול להתעלות על מה שיש לך?). על כן, כדאי לדאוג שחלק מהבגדים שלך שהם בדרג א' יבואו איתך וחלק יישארו בבית. לשאלה האם להביא את הג'יפה התשובה היא שבפירוש לא; כשאת בחו"ל את שגרירה של ישראל (גם כשאת בפיג'מה).

לא להשאיר את השופינג ליום האחרון

יום אחרון בחו"ל ממילא מלחיץ. כמי שכמעט פספסה רכבת לשדה התעופה, כשהמתינה למלאי תחתונים שאמור להגיע עם לוגו של יורו 2012 - אני ממליצה שאם נתקלתם בבגד שבאמת עושה לכם את זה בזמן הטיול (אחד המדדים הוא שיש לכם צורך עז לצלם אותו), להיכנס, למדוד (אולי זה בכלל לא כזה יפה על הגוף?) ולקנות. כן, גם אם המטרו מגיע עוד חצי דקה.

לסיכום: נכון שכולנו שמענו על המכר של המכר שלא למד בכלל לפסיכומטרי והוציא 780? על אותו משקל קיימת האגדה על ההיא שאורזת שעתיים לפני שהיא צריכה לצאת לנתב"ג והכל מסתדר. אגב, יכול להיות שהאגדה מבוססת על מקרה אמיתי, רק שזה עבר כמה גלגולים ובמקור היה מדובר בגבר. עזבו אתכם מסיפורים אורבניים – תתחילו לארוז כמה ימים לפני, אפילו רק לפתוח את המזוודה ולהכניס תחתונים, אולי נעליים. וגם תלמדו טוב לפני פסיכומטרי – זה ישפיע לכם על כל החיים, אבל זה לפוסט אחר.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...