Sunday, February 28, 2010

Classy monochrome

Friday afternoons are never easy, trying to combine last-minute arrangements. If you succeed, you get to reach Friday night content and full of energy, and a small yet crucial component of the task is choosing the right outfit to battle the streets in. I always go for something comfortable, something that says "yeah I'm standing here ordering coffee but actually I'm still very much asleep". This Friday I felt like back-and-white, with a little more edge. It's funny how you remember things - when I was little I used to love this gossip section in a badly written newspaper. Once I read a bit that tells how Jody Foster wasn't happy with her sheets in a hotel room, until they finally changed them to black satin and she said: "That's it. Black reflects the color of my soul". It might have very well been a fantasy of the bored columnist, but it made a great impression of the 8 years old girl I was. I still sometimes mimic miss Foster when back comes calling.

ימי שישי הם ימים לא קלים, שמשחקים על השילוב המוזר בין "סידורים" ל"מנוחה". אם מצליחים לשלב את שניהם, מגיעים לשישי בערב מרוצים ומלאי כוחות, וחלק קטן אבל חשוב מההצלחה זה האוטפיט הנכון להסתובב בו ברחובות העיר. לי הכי חשוב שיהיה לי נוח, ובאופן לא מודע גם מתחשק לי משהו פשוט ולא מתחכם, שאומר"נכון שאני עומדת כאן בתור ומזמינה קפה אבל למעשה אני עדיין ישנה". יום שישי הזה התחשק לי מונוכרום. מצחיק איך דברים מסוימים נחרטים בזיכרון: אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה הייתי מטורפת על מדור רכילות מסוים בעיתון שכבר לא קיים לדעתי. פעם קראתי שם קטע על ג'ודי פוסטר שעשתה צ'ק-אין בבית המלון ולא אהבה את צבע הסדינים. החליפו לפרחוני, היא לא התלהבה. ניסו צבעי פסטל, מיס פוסטר המשיכה בשלה. רק לבסוף כשפרסו על המיטה מצעי סאטן בצבע שחור, פוסטר נרגעה ואמרה - "זה בדיוק זה. שחור משקף את הצבע של הנפש שלי". אין לי מושג האם הסיפור הזה הוא פרי דמיונו הקודח של הרכילאי המשועמם, אבל עובדה שהוא עשה רושם גדול על ילדה בת 8. עד עכשיו אני מצטטת את פוסטר המפונקת כשהשחור מושך אותי לחיקו.


Jacket - Zara
Dress - Mikusha
Boots - Zara

The basic A-line dress is a great base for everything really. The jacket was bought so long ago, long before I recognized its' classic powers. Also, I want to point you attention to the fact my hair is pulled up - it almost never happens, but that morning I woke up with especially moody hair and just gave up. Maybe Jody Foster possessed me.

השמלה השחור והקטנה של מיקושה, בגזרת A הכי בסיסית שיש, היא בסיס טוב לכל דבר. הז'קט המשובץ נקנה לפני שנים רבות, הרבה לפני שהצלחתי להבין שמדובר במציאה על-זמנית, שלא לומר מחממת. לפעמים הוא מרגיש לי קצת קופסתי, אבל עם מיני ומגפיים זה מחליק. לסוף, תנו לי להפנות את תשומת ליבכם לעובדת היותי עם שיער אסוף! זה כמעט ולא קורה לי, שפתאום מתחשק לי להחביא את השיער שלי (חוץ מאשר כשהחלפתי בגדים עם כתבת אופנה אחרת ושנאתי את עצמי), אבל באותו יום שישי קמתי עם שיער לוחמני במיוחד וויתרתי. ד"ש לג'ודי פוסטר.

Tuesday, February 2, 2010

She's in fashion

I don’t write here much about my work. When I opened this blog, I've decided my personal life is not going to be THE issue here, although as you may have noticed, I’m dripping it here and there between the lines. So I’m a fashion journalist and I love it. I've been thinking quite a bit about “work titles”, as in what we answer when being asked “what do you do (for a living)”. When I used to work in advertising and wrote for a website, I would answer: I’m a media planner and I write about fashion.

Then when I resigned from the office I feared for a second that my title would no longer be important-looking and dignified, but as my work in the fashion magazine developed, from one project to another piece, I started getting used to calling myself “a journalist”. Maybe it’s the shift to print, which delights my old-fashioned self, maybe it’s the time passed since I've started doing this, I don’t know. Anyhow, one part of this jobs goes into “Oh, lucky you….” category, meaning fashion shows and presentations.


Jacket - Primark
Shirt - Yosef casual
Shoes - Nine West

And here I am, at the first fashion show for this season, at a bright sunny studio of the Israeli designer Dorin Frankfurt. The weather was nice, and it was the perfect opportunity to make an outing for the beautiful jacket I bought in London. There’s so much to it – seriousness, playfulness, trendiness, attitude, which means it’s perfect for fashion events where it’s better to dress so people can conclude nothing and everything about you. The T-shirt I've received at yet another show years ago – I get a pervert kick from honoring “work” events in pieces all my colleagues have in the closet and must be embraced to wear. The shoes are an old pair I have a love-hate relationship with, and last but not the least – I've promised red lipstick, I give you red lipstick. It is the perfect wintry shade, not too bright, out-there, different. It’s almost the first time ever I try this, and reactions are very hard to read. As long as I enjoy playing with it, it’s all good.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...