Since I talk about clothes all the time, you can't possibly know I'm obsessed with good TV. No, not "every bit of junk out there", just quality dramas and comedies which lately, thanks to HBO and friends, grow in abundance around me. The list of the TV series I've consumed thus far is long and varied, but today I want to address two new ones, which entered my life in suspicious proximity and bare more then slight resemblance to one another: New Girl and Enlightened.
היות ואני כל הזמן מברברת על בגדים, אין לכם שום דרך לדעת שאני מכורה לסדרות טלוויזיה. לא, לא לכל תוצר טלוויזיה מעופש, כפי שאני מדי פעם נאלצת להסביר לתל אביבים ש"לא רואים דה ווייס", אלא לסדרות איכותיות (עם העדפה לדרמה, למרות שלאחרונה נפתחתי גם לקומדיות), שהודות ל-HBO וחברותיה רק הולכות ומתרבות. הרשימה של הסדרות שצפיתי בגבורה בכל עונותיהן גדולה ומגוונת, אבל היום יש מקום רק לשתי חברות כבוד חדשות בה: Enlightened ו - New Girl, ששעשעו אותיי לאחרונה פחות או יותר במקביל.
המפגש בין ג'ס, הבחורה שגרה עם שותפים ואיימי, הלא-כל-כך-בחורה-כבר שעברה שינוי "רוחני" אולי נראה ממבט ראשון כמו תאונת עבודה, אבל שתי הדמויות הנשיות האלה חולקות לא מעט, ובראש ובראשונה אאוטסיידריות מקסימה. ג'ס גרה בסביבת שנים ובעולם בו כולם מפלרטטים ומזדווגים, בזמן שהיא מעדיפה לנגן על גיטרה ולאפות קאפקייקס. איימי רוצה לכניס אור ורוחניות לעולמן המנוכר והביצ'י של הקולגות שלה. למזלה של ג'ס, המוזרויות שלה מתקבלות בכיף ובחיוך על ידי השותפים שלה. איימי לא נהנית מאווירת סלחנות דומה, ולכן New Girl היא קומדיה קלילה ו - Enlightened היא דרמדיה אפלה ולפעמים מכאיבה ממש.
At first it seems like Jess and Aimy, the main characters of these shows, couldn't be more different, but obviously, they're both charming outsiders. Jess lives in a world of flirt and hooks-ups, while all she wants to do it bake and play her guitar. Aimy wants to inject some spirituality into the bitchy, corporate would of her colleagues. Jess is accepted with a smile, Aimy is not so lucky.
מובן שהלבוש בשתי הסדרות מתכתב עם ההבדל הזה: ג'ס, בגילומה של זואי דשנל גדולת העיניים ובעלם השפמפם (אם תסתכלו קרוב...) הולכת עד הסוף עם הייחוד שלה וכבר מתחזקת צי מעריצים בבלוגים למיניהם. "את עם החצאיות הצבעוניות שלך!!" אומרת לה באחד הפרקים עורכת דין קשוחה שלא יודעת מה זה קרושה. אז כן, חצאיות צבעוניות, שורטים עם פפיונים, קרדיגנים בצבעי סוכריה ולעולם לא עקבים - כל עולם הנקודות-פסים-תלתלים בו ג'ס חיה אומר לסביבה: זו אני, תתמודדו. ואז בא שיר קצבי שהיא חיברה.
איימי, לעומת זאת, מחליפה אוטפיטים כמו זיקית. יום אחד, כשהרוחניות תוקפת אותה, היא מתחפסת לנערת Anthropology כזו, עם שמלת תחרה. ביום אחר היא משחקת את המשחק של הגדולים בחליפה. היא ילדה שאוהבת טישטרים מהוהים, היא אישה שהתבגרה שלי ששמה לב עם שרשרת ותיק תואמים. היא מעוררת אמפטיה בזמן שג'ס מעוררת קנאה כבושה. מעניין איך שתי סדרות כל כך שונות עלו יחד על הקונפליקט הזה, שיש לי לפעמים - להתחפש או להיות אני? לשחק את המשחק או לפתוח את כל הקלפים על ההתחלה? אני לא תמיד יודעת, ועכשיו יש לי עוד שתי דמויות קיצון במשוואה. מה אני אגיד לכם, טוב שיש טלוויזיה.
The interesting thing is, how the costume department plays along with these details - while Jess is going all the way with her kooky, dots-stripes-and-cardies style, Aimy is a chameleon. When spirituality sets upon her, she's out in an Anthropology type of a dress, sunny and calm, but then she would "play the game" in a suit and heels. She's a teenager in a t-shirt, she's a woman who grown up too fast in matching shoes and belt. She evokes sympathy, while Jess evokes jealousy. Funny how two completely different shows play up this conflict we all god sometimes - to be myself or to dress up? Play tough or reveal all the cards at once? Now we've got two more examples to think about - thanks God for TV, right?
4 comments:
את זואי דשאנל אני אוהבת, את התפקיד שלה בסדרה אני פחות אוהבת. אבל ראיתי גם רק את הפרק הראשון אז אולי זה השתנה...
אני לגמרי מסכימה לגבי איימי! ניסיתי להבין מי זו האשה הזו והיא פשוט מחליפה סגנונות ובגדים שכבר קשה לי לעקוב!
אם כבר ערוץ oh או יותר נכון "כל הסדרות של HBO", ממליצה על אימפריית הפשע במידה ואת חסינת אלימות. הבגדים נהדרים.
חסינת אלימות....? לא ראיתי
האלימות של הסופרנוס זה משחק ילדים לעומת מה שהולך שם. אמנםן בפרקים בודדים אבל העונה השנייה קצת הפתיעה אותי (ואני מתה על סרטי אימה)
למרות שזואי דשנל היא אחת המעצבנות, דווקא סיקרנת אותי לגבי הסדרה. אצטרך להוריד אותה מתישהו...
ואפילו התנוחה של על הספ עם החולצה המשובצת הזכירה לי את עצמי.
Post a Comment