The croudpleaser

This is a post of pictures not words. Yesterday I purchased a jumpsuit at a Mango journalists presentation. Today I wore it, to the utter joy of my colleagues  The speed of this transformation, from theory to the "field", so to speak, made me think of the way this jumpsuit went, from the catalog one-dimensional image of itself, to my own, flesh-and-blood body.... and so it goes:

היום מתחשק לי לקמץ במילים, ולהרחיב בתמונות - כמו בבלוגים האלה בהם מגוללים עד אינסוף, וזה עדיין אותו ז'קט. סתם. בכל אופן, זה הולך ככה: אתמול קניתי אוברול בפרזנטציה של מנגו. היום לבשתי אותו לראשונה. המחמאות היו רבות. המהירות בה המעבר הזה, מהתיאוריה לפרקטיקה, התרחש, עורר בי את הרעיון לגולל את סיפורו של האוברול ממוצאו הקטלוגי ועד לנחיתתו על גופי. וכך זה הולך:

על דוגמנית אלמונית, עם נעלי עקב:

בפרזנטציה, על דוגמנית בשר ודם (הקיצוני משמאל), עם חגורה אדומה ומטפחת:

ועלי, עם נעליים שטוחות, סריג וחגורת זהב:

Food for thought: the best item of clothing a chain can possible make, is one that compliments every body, from the most generic, to a model type, to an everyday girl. This gorgeous jumpsuit preforms without failure, and now I'm cured of long-jumpsuits-fear. And kudos to Mango, a brand I deserted somewhere in 2002 - I might see a comeback in the near future.

הבטחתי ללא הרבה מילים, אז רק קצת חומר למחשבה: הפריט המוצלח ביותר שרשת יכולה לייצר הוא זה שמחמיא הן לדוגמנית, והן לבחורה הממוצעת - והאוברול המקסים הזה, שריפא אותי מהחשש מאוברולים ארוכים (לא הגיע הזמן שגם בעברית ימציאו לו מילה עדכנית לשנות ה-2000?) צולח את המשימה בכבוד רב. מנגו, הרשת שנטשתי אי שם בתחילת העשור שעבר, אולי יש סיכוי לקאמבק.