Wednesday, September 12, 2012

So, Portland: What to do here


** השקעתי מאוד בלינקים הפעם, לתוספת עניין. גם אם לעולם לא תבקרו כאן, שווה להיכנס, ולו בשביל עיצוב האתרים :)

עוד בעת החופשה שלי בפורטוגל הבנתי שהחוויות הכי טובות מתקבלות לפעמים במקומות עליהם שואלים אותך: "אבל מה לעזעאל איבדת שם?". אולי זה הם - אלה שלא מסתקרנים מה יש "שם", מעבר לאימג'ים השחוקים ממגזיני התיירות וסיפורי החברים, או אולי זו אני, שנהנית למצוא מקומות נטולי הייפ, כאלה שלא שמעתי עליהם בפירוש כלום, ולהפוך אותם לאבני דרך. אז הנה אנחנו בפורטלנד אורגון, הנקודה הראשונה בטיול האמריקאי שלי הסתיו.

הגעתי לכאן בכוונה לבקר חברה ולגוון את המבחר האמריקאי, וכשהתחלתי לברר מה ואיך, התחילה לאט לאט להצטייר תמונה היפסטרית ומגניבה ומילים כמו weird ו - quircky החלו לצוץ בחומרי הקריאה. אחרי שבוע וחצי כאן (המינימום כדי לשבור את המעטה הקשיח של כל עיר ולהתחיל להבין אותה) - כל השמועות נכונות, אבל לא רק.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: הבחורים המקומיים, סגרירי על הגשר, שוק ביום שבת, איש אחד בבר
אז מה איבדתי כאן? בהיותה ממוקדמת במדינת אורגון המוצלחת למדי - אזור יפה שופע אגמים, עצים, מפלים וטעימות יין אלגנטיות, פורטלנד היא עיר לבנה מאוד שמתגאה בתחכום ההיפטרי שלה. התחכום מתורגם למסעדות, ברים, פסטיבלים שקשה להבין את מהותם וטעמי גלידה בעלי ארבעה רכיבים ומעלה. עם זאת, היא מטורללת לחלוטין ונטולת עכבות בצורה מאוד לא אמריקאית - אנשים פוצחים בשיחות ברחוב, באוטובוס ובתור לעגלות האוכל (ראו מטה), בשוק של יום שבת יש היפים וג'אנקיז לצידן של משפחות חמודות עם ילדים מתוך קטלוג, והחלוקה למזרח ומערב מתבצעת באמצעות נהר לא מאוד אטרקטיבי ורשת גשרים תעשייתית סבוכה. לא שאני מתה על רפרנסים תרבותיים עמומים, אבל פורטלנד זה מה שהיה קורה אם הסרטים Juno ו - Brown Bunny היו נפגשים.

האנשים: לא ההיפסטר הממוצע שלך

פורטלד מחולקת לכמה אזורים שלקח לי שבוע לעשות בהם סדר: בחלק המערבי ישנם ה - Downtown הכאוטי, ה - Pearl District האלגנטי וה - Nobb Hill העשיר והמפונפן, במזרח - Mississipi Avenue, שדרת Hawthorne ורחוב Alberta. כל אלה אופנתיים, באופנים שונים, ומלאים בהיפסטרים מכל הסוגים והמינים, עם טוויסט אחד קטן - ההיפסטר מהמין החזק הוא יצור גברי ורחב כתפיים עם שפם, זקן ומשקפיים מרובעים, ההיפסטרית מהמין היפה - אופנתיות ויוקרתית מחברותיה בהר סיני, חמושה בעקבים. במילים אחרות - פורטלנד היא בירת ההיפסטרים המשודרגים והמתברגנים, כאלה שמצד אחד יעמדו בתור למסיבה בתיכון נטוש ומצד שני יקבעו ל - Happy Hour במסעדה הכי יקרה באזור. וילכו לבראנץ'. אה, ולכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש המון קעקועים.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: עמדת לפטופים מאולתרת ב - Missisipi Av, נערות מקומיות, בוטיק וינטג' שפועל בוואן
בנוסף, כמעט כולם כאן, ללא קשר לשיוכם התרבותי, נחמדים באופן מחשיד ופטפטנים יותר מנהג מונית ישראלי. קל לומר מי שיכור ומסומם (בדרך כלל מישהו ללא נעליים ובחולצה גדולה מדי) ומי סתם אזרח שמתעניין מה עשית היום, האם את בדרך להופעה, או סתם מישהו שבוחר לחייך פתאום. הפתיחות הזו, על גבול המוזרות, מעניקה לפורטלנד קורטוב ביתיות וסוג של אנרכיסטיות, ששוברת את טייפ-קאסט הנימוסין האמריקאי המזויף.

האוכל: לא הדיינר השכונתי שלך

רבות וטובות נכתב ברשת על האוכל בפורטלנד - ערבוביה של fine dining עם סופגניות, סנדוויצ'יות וטאקריות, אבל העניין המרכזי כאן הוא ללא ספק ה - Food Carts. אומרים שהקונספט לא מקומי, וזאת עוד נבדוק, אבל פורטלנד מבצעת אותו לתפארת. דמיינו מגרש חניה, וסביבו מסודרים וואנים ומיניבוסים מקושטים בשלטים, מנורות ותפריטים בכתב יד, שמציעים מדי יום מכל הבא ליד, עם אקסטרה טעם ויצירתיות. 

Photobucket
משמעל למעלה בכיוון השעון: הרכיבים הטעימים של The Whole Bowl, עגלת אוכל ברחוב Belmont, סנדוויץ' של Kenny&Zuke
כך גיליתי את ה - Whole Bowl, קערה קטנה ומדליקה עם אורז, שעועית, אבוקדו, רוטב סודי ושבבי גבינה - 5 דולר של טעם מנחם ותחושת בריאות מתעתעת. כך התמכרתי לגלידה בטעם "חלב שרוף" של גלידריית Fifty Licks, סמיכה ומופלאה ולא דומה לכלום, ולסלט המנגו ונקניקיות העוף המטורף של Carte Blanche. העגלות מפוזרות, בחבורות של 5-6, בכל רחבי העיר (הנה לינק שימושי עם כל המיקומים שלהן), הן מאכילות צעירים ואנשי עסקים כאחד, ומביאות עמן אווירת קרקס נודד בטעם של עוד. אם תהיו כאן ותשקלו לאכול צהריים - העצה שלי היא לדבוק בהן, גם בשל המחיר המצחיק וגם בשל הטריות וההנאה. ובערב? בערב תשתו בירה. שזה עוד פיצ'ר חזק כאן, אבל בזה אני לא מתמחה.



השופינג: וינטג' ללא מע"מ


לא ידעתי שפורטלנד היא מדינה ללא מע"מ לפני שהגעתי, וזו היתה הפתעה נעימה. מה שהפתיע עוד יותר זה הקאמבק של הווינטג' לחיי - אחרי כמה שנים טובות של התנזרות, מצאתי את עצמי נוברת בהנאה בחנויות הווינטג' המעולות של העיר, ואף קונה כמה פריטים בלתי נשכחים. חוץ ההתמחות הזו, פורטלנד מצטיינת בעוד כמה תחומים משמחים במיוחד - ספרים, מוצרי נייר ועיצוב, וחנויות יד שניה.

Photobucket
משמאל למעלה בכיוון השעון: Tender Loving Empire, קופאי בחנות העיצוב Canoe, עולם הספרים הענקי של Powells

עם האחרונות הכל די ברור- סניפים מרווחים של Buffalo Exchange ו - Crossroads מזמנים נבירה נחושה במחירים מצחיקים. עם הנייר והספרים מדובר בשיגעון לאומי שמצריך הסבר. פורטלנד ידועה בשגעת היזמות וה- DIY, שלה, והתוצאה - כל החנויות נראות כמו scrap book שמישהו מאוד השתדל להכין. זה סוחף למדי, וקל לדמיין את עצמך חיה באיזה בית עץ על גבעה ולרכוש את כל הפיצ'פקס ב - Loving Tender Empire (מגנטים עם שפם! פתקיות קטנות עם מחמאות לאופניים של זרים!) או להעמיס ספרים בהיכל הענק, מרובה הקומות והחדרונים, של Powell's Books המיתולוגית. זוהי עיר של ספרים, ולא בשבוע הספר בלבד.

מה גם, מאוד נוח לעשות כאן שופינג. במערב רוב החנויות משובצות בריבוע ה-West End, וביניהן Ray's Ragtime הדומה לארון בגדים של דיווה משוגעת ובוטיק הלבשה תחתונה חלומי במיוחד בשם Lille, וישנו גם רחוב 23 היוקרתי יותר, שם מחכה חנות הטיפוח האהובה עלי מעבר לים, Kiehls. אבל עם כל הכבוד ליוקרת המערב, אני נהניתי במיוחד להסתובב ב - Hawthorne וב - Missisipi שבאיסט סייד, שם החנויות ממוקמות בבתים קטנים מעץ ומסביב - רק שקט שכונתי ונופים של הרים מצד אחד וגשרים מצד שני. ושוב, כמובן - המוכרים עוד רגע מספרים לך את סיפור חייהם ומעודדים גם אותך לשתף. למה לא, בעצם.

וגם קצת תרבות לסיום

זו כמובן לא ניו יורק, אבל כעיר גאה שמשקיעה במיתוג עצמי, פורטלנד היא מה שנקרא מאוד happening. כל חודש מתקיימים כאן אירועי First Thursday - אז מתחם ה - pearl, הבולט בחמידותו התעשיייתית במערב העיר, מתמלא באנשים לכבוד פתיחת הגלריות. במהלך שהותי הקצרה היה גם פסטיבל מוזיקה (לא הכרתי אף להקה, ומה ששמעתי היה emo למדי), Fashion Night Out המקומי (חילקו שמפניה ושרימפס), פסטיבל אמנויות בשם TBA בכמה לוקיישנים, כולל תיכון ומתחת לגשר, ועוד. בקרוב, ואני אאלץ לפספס - פסטיבל סרטי פורנו לחובבים. כן. 

המלצה שלי - לא להיות היפסטרים ופשוט ללכת לראות סרט באחד הלוקיישנים של תאגיד האחים McMenamin - אימפריית לייף סטייל מקומית שמתמחה בשימור מבנים ישנים (כנסיה, תיכון עתיק) והפיכתם לאולמות קולנוע, לפעמים עם בר שמגיש את תוצרת המבשלות של האחים. לראות סרט עם כוס בירת פטל בהיכל מצוייר עם ספסלי עץ בהחלט גרם לי להרגיש מאוד מתוחכמת. וגם כמו ילדה קטנה. הסרט שראיתי, אגב, נקרא Safety Not Guaranteed - אינדי מעולה שמתרחש ממש קרוב, בסיאטל. מכניס לאווירה, מומלץ.


לסיום - מקווה שהספקנים השתכנעו, ומי שלא הכיר את פורטלנד בעבר מתחיל לצרף אותה לאט ובזהירות למפת הטיול הגדול. סקרנים לדעת איך תקפתי את העיר מזווית אופנתית? כל זאת ועוד בחלק הבא.

6 comments:

לילך הדר said...

נשמע מקום נעים ומעניין

Anonymous said...

איזו השקעה בתמונות! מגניב :)

sefi said...

אכן ניראה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.
הסרט בכלל ניראה אדיר.
תודה על ההמלצה!

OceanWind said...

פוסט נפלא ושימושי בטרוף, עשית לי חשק לרוץ לאסוף את המזוודה ולטוס לפורטלנד. כשיום אחד בכל זאת אעשה זאת, המדריך שלך יהיה מספר אחד ברשימת הדברים שאני אצמד אליהם בטיול!

סופ"ש נעים ושנה טובה
קטיה

אלכס said...

גם אני אוהבת מקומות של 'wtf חיפשת שם?' אז תודה על ההמלצה, המקום נראה ממש מגניב, אני מקווה שאזכור עד הטיול הבא בארה"ב.

Lace and Chiffon - בלוג אופנה said...

הפוסט שלך פשוט מעולה!
באמצע יום עבודה מייגע במיוחד לגמרי ...גרמת לי לחוש את אווירת העיר
ממש דמיינתי את עצמי נוברת באחת מחנויות הוינטז' שתיארת או שותה בירת פטל קרה בקולנוע...
מדהים!
וממש בא לי לפורטלנד עכשיו!
ממש עכשיו!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...