Full circle

Vintage.... such an important phase for the ever - evolving fashionista. When I was 20-23 or so, I was mad about vintage, taking home every forsaken granny - dress I could find and looking, in retrospective, like a bag lady with a disturbed past. Oblivious to the comments of those around me, I kept choosing pleaded skirts, busy dresses and big sweaters. These days are over. Nowadays, if a vintage item wishes to be bought by me, it has to speak loud and clear - look, I'm gorgeous! Just like this skirt right here.

וינטג', וינטג'.... אין סממן התבגרות אופנתית משמעותי ממנו. כשהייתי בת 20 - 23, ורק גיששתי את דרכי אל עבר מה שנהוג לקרוא לו "סטייל אישי", קניתי וינטג' כמו מטורפת. קטפתי אותו מהמדפים, ובדיעבד, נראיתי קצת כמו bag lady מטורפת. סירבתי להקשיב למתנגדים ודבקתי בחצאיות פליסה, שמלות מקושקשות משיפון וסוודרים רקומים. התקופה הזו עברה. בעידן הנוכחי, הדרישות שלי מוינטג' גבוהות בהרבה, אם כבר יוצא לי להתקל בו. אם עלי לפתוח את הארנק ולהוציא סכום כסף על פריט שאינו עכשווי (להבדיל ממותגים יד שנייה), הפריט הזה חייב לדבר אלי קודם. לומר לי - תסתכלי, אני היסטרי!! כמו החצאית הזו:

Skirt - vintage from Belleandsue.co.il

Top - H&M

Shoes - Nine west

When I was little, my most beloved item of clothing used to be a huge jeans skirt, which went everywhere with me. When I first saw this one, I feared it might be a little unflattering. But when tried on, with heels, it was instant love. How could you not fall in love with 2 meters of eighties-wash fabric and an embroidered "belt" with a slimming effect? The second picture, which accidentally looks like those American eighties relatives pictures (which I sometimes notice in people's houses, framed on the piano usually), is especially funny and states the fact that sometimes it's nice to wear clothes not only pretty, but also fully story-telling. The mentioned skirt went, this time, to a screening hosting Loic Prigent, the director of the fashion documentary series 'The day before" for the Sundance Channel. I highly recommend the series, and, if ever possible, a small-talk with this highly entertaining filmmaker.

כשהייתי קטנה, הפריט הכי אהוב עלי בעולם היה חצאית ג'ינס ענקית שעשתה איתי הכל, ממשחקים בחצר ועד למשחקים בבית. כשראיתי את החצאית הזו בפעם הראשונה, חשבתי שהיא קצת משמינה. יכול להיות. ברגע שמדדתי אותה, עם נעלי עקב, ההתאהבות הייתה מיידית וחסרת עכבות. איך אפשר שלא להתאהב ב-2 מטר בד, בשטיפה אייטיזית ועם מפתח רקום שעושה טליה? התמונה השנייה, בה אני עומדת כמו בתמונות אייטיז מאמריקה (שראיתי בבתים של אנשים, ממוסגרות על פסנתר בדרך כלל), מצחיקה במיוחד וממחישה את העובדה שלעיתים כיף ללבוש בגדים שלא רק יפים, אלא גם מספרים סיפור שלם ועגול. בהערת אגב, האנסמבל הנוכחי נלבש למפגש עם במאי סרטי הדוקומנטרי האופנתיים לואיק פריז'אן, שהגיע לסימנטק חולון במסגרת שבוע "סיפורי בדים". פריז'אן, שאחראי על סרטים רבים שמתעדים מעצבים בעשייתם (ובמיוחד ביום לפני התצוגה - בסדרה The day before של ערוץ Sundance), התגלה כאיש ציני ומצחיק במיוחד, עם סגנון דיבור מעט לוקה בחסר, נאמר זאת כך. הפרקים שהוקרנו היו מבדרים יותר ממעמיקים, אבל חוויה "אופנתית" - עם עיתונאי אופנה, אנשי תעשיה וכל מיני אנשים יפים בלבוש אקסצנטרי, האירוע בכל זאת הצליח לספק. קולגות רבות בחרו, כמוני, בחצאית או שמלת מקסי. חומר למחשבה.

Overall for fall

This blog was created, among other things, to serve as my platform for complaints and whining. If so, here's one for you - bring the winter already. Sure, I've been asking for winter since August, but I believe that at this point my wish is getting pretty well-placed. How long can you abuse the summer wardrobe for? On the other hand, summer allows you to be minimal, and this is one of the only advantages of this time of year - one piece, no need for complicated combinations (not including tights), shoes - and you're ready to go. And the absolute winner of this minimalism is my long beloved jumpsuit.

מה הבלוג הזה אם לא ערוץ לתלונות, טענות ומענות שלי? אם כך, יש לי טענה - הביאו את החורף כבר. אני מודעת היטב לעובדה שאני מבקשת את החורף בערך מאוגוסט, אבל בחיי שבשלב הזה האג'נדה שלי מוצדקת. כמה אפשר לאנוס את המלתחה הקיצית? מצד שני, הקיץ המתמשך משמעותו האפשרות להיות מינימליסטית. זה היתרון היחיד, בעיני, שיש לקיץ מבחינה אופנתית - ללא שכבות, ללא צירופים של מינימום 3 פריטים (לא כולל גרביונים), משהו אחד, נעליים - ואת מוכנה. המלך הבלתי מעורער של המינימליזם הקיצי הוא סיפור אהבה ארוך טווח - האוברול.

Jumpsuit - A+

Shoes - Zara

It's not easy to find a good jumpsuit, since it has to be flattering to the upper and the lower body. So when you find one, you feel kind of surprised - as I did, when I came out of the fitting booth in the store. For this cut, I even forgave the lace on the back, a little over-the-top touch. As for the shoes, see this photo - a bit gloomy, a bit serious, with "fallen leaves" around them - as a plead for winter, or at least some kind of fall. I'll be waiting.

קשה למצוא את האוברול המושלם,שצריך להתחשב גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון של הגוף. ומה הייתה ההפתעה שלי כשמדדתי את הדבר הנעים למגע שמצולם כאן, בביטחון מוחלט שהוא הולך קצר מדי, צמוד מדי, מה שזה יהיה. אבל לא. בשביל גזרה כזו, סלחתי אפילו על התחרה על הגב, שטיפה מוזילה. לגבי הנעליים, ראו בצילום שלהן - מהוגנות, קצת כהות, עם עלי "שלכת", בקשה וויזואלית לחורף, או לפחות סתיו כלשהו. אני אחזיק אצבעות.

Cold shoulder

This week was all about writing articles that have to do, one way or another, with getting rid of clothes. Just how much clothes we can accumulate? Will there ever be a moment when we'll say - ok, thanx, I got enough? Judging by this new dress I recently bought, the answer is no - it took me 27 years to discover the asymmetric shape, and this is only the start. There will be plenty of shopping ahead, me thinks, before I run through all the possible shapes and cuts out there.

בשבוע האחרון עבדתי על שתי כתבות שתוכלו לקרוא בקרוב, שבמרכזן - הרעיון של מחזור, או מסירת, או מכירת בגדים. כמה בגדים אנחנו צריכות כבר, תהיתי במהלך הכתיבה, והאם יגיע אי פעם מצב בו נגיד - זהו, יש מספיק, תודה? אם לשפוט על פי השמלה המוצגת כאן, התשובה היא לא - 27 שנים לקח לי לגלות את הגזרה הא-סימטרית ולהתחיל להנות ממנה, וזו רק ההתחלה. ייקח עוד הרבה שנים של שופינג, אני חושבת, לפני שייגמרו לי כל הגזרות והצורות החדשות לגלות.

Dress - Heartbreaker

Shoes - Bershka

It's hard to express just how perfect this dress is, being the ultimate marriage of nonchalance and slick-ness. The feeling while wearing it is so good, so genuinely "cool" - and together with the recycled fan that what was handled at this very high-end fashion even I attended, I look like a modern geisha. Which is great. Back to out subject, I might be photographed against the beautiful recycling center at the Hiriya (a large garbage disposal site), but this trend is yet to conquer my closet - new revelation are too exiting to be given up.

קשה לי לתאר כמה שמלת הטריקו הזו מושלמת, שכן רק לעיתים נדירות אני נתקלת במפגש פסגה כזה בין נונשלנט לחגיגיות. היא התאימה בול לאווירה, ולצבעוניות, ששלטו בתצוגה היפה של קום איל פו (את הביקורת שלי עליה אפשר לקרוא כאן), במרכז המבקרים של חירייה (עוד מקום בו ניכרת השקעה וטעם טוב). זו השמלה, אומר עוד, בה תחושת הנוחות והמגניבות מתערבבות לכדי שלמות, ויחד עם המניפה הממוחזרת- שחילקו בהתחשבות בכניסה לאירוע, עוד יותר. גם הנעליים לא בדיוק ישנות - זוכרות את הדגם הזה, שעף ממדפי "סטיב מאדן" לפני שנה ולא חזר? מצאתי אותו, באותו צבע ניוד נחוץ ובאיכות מבריקה, ב"ברשקה", בעלות מצחיקה למדי. שוב רכישות חדשות, שוב התרגשות - מרכז הבמקרים אולי מושתת על מחזור, אבל לארון שלי המגמה הזו כנראה לא תגיע בקרוב. מה שכן, עכשיו יש לי נעלי ניוד ושמלה א-סימטרית. אפשר למחוק אותם מהרשימה.

Smooth sailing

"Your blog is very nice, but why don't you ever smile?", asked a friend on Facebook. I dislike smiling in photos, but lately my pictures indeed show an unreasonable lack of emotions which covers for panic. Help. I'm starting to bore myself and you, I'm afraid. I'm addicted to the pleasant feeling of a non-clingy dress, and to the comfort of open flats. Jeans, shorts or high heels, anything body-con, is not an option. Lucky for me, this leads to sane and good-for-next-year shopping.

"הבלוג שלך מאוד יפה, אבל למה את אף פעם לא מחייכת?", שאלה אותי ידידה בפייסבוק. אני לא אוהבת לחייך בתמונות באופן כללי, אבל באמת הצילומים האחרונים שלי אומרים חוסר אמוציות קיצוני שמסתיר פאניקה. הצילו. אני מתחילה לשעמם את עצמי ואתכם. התמכרתי סופית לנוחות ולנחמה שבשמלות קלילות ונעליים שטוחות. אני לא יכולה לכריח את עצמי להשתחל לתוך ג'ינס או להרוס לעצמי את היום באמצעות נעלי עקב. לפחות יוצאות מזה רכישות חדשות שיאריכו שנים.

Dress - Springield

Shoes - Disco Rosso

Cardigan - Iluchka

Necklace - Miss Minsky

Stripes usually look fancier than their worth, and this easy-going dress fits right into this rule. I can not get enough of nonchalant dresses of this sort, an being tired of the one-dimensional look of summer, I added on a cardigan by one of my favorite designers, who sadly closed her shop this month. A tribute will follow. As for the new flats, they are the latest honorary members of the growing collection of "quality flats, not Havaianas". Next time, I took a vow, I will make sure to be photographed with pants.

למי שמתעגעת לימי המשביר (אני לפעמים - נדידה בין דוכני Xsara וקוסמטיקה אחרי יום מתיש בבית ספר....), בטח תשמח לבקר ברשת "ספרינגפילד", שגילתי רק בזכות משרד יחסי ציבור פעלתני שזנח אותה מאז. הסניף התל אביבי ממוקם בשדרת המותגים של הסנטר ומרגיש כמו "המשביר" בימיו הטובים - נטול קוהרנטיות, משעמם, טומן בחובו יציאות מפתיעות. הגעתי לשם בעקבות שמלה נוספת ששמתי עליה עין בקיץ, רק כי היא קרצה לי מחלון הראווה. אבל גם השמלה הזו, למשל, שעלתה רק 120 שקל בסייל, יכולה להתחרות בכיף ב"שרה בראון" ו"רוס אובאטה" ושייכת לקטגוריית הפריטים שאהובה עלי במיוחד - "אה, מאיפה זה, אמרת? לא נכון". בכלל, הגעתי למסקנה שכל דבר עם פסים נראה בהכרח יוקרתי יותר ממה שהוא.

היות ואני מכחישת קיץ סדרתית, צירפתי לביקור הזה בהשקת קולקציה של מאיה נגרי (זוהי רשפון מאחורי) קרדיגן טריקו של אחת המעצבות האהובות עלי בכל הזמנים, אילנה ברונשטיין, שסגרה החודש את החנות שלה בגן החשמל, ועל כך בהמשך. שני גווני המשבצות, תסתכלו טוב טוב, הם בגדר גאונות. דיברנו על פסים, אמרנו רכישות שיאריכו שנים... חברי העור הירוקים החדשים האלה מתווספים לקולקציה ההולכת והמתרחבת ששמה "כפכפים שאינם הוויאנס", כי הבנתי סופית שאינני מסוגלת ללכת בקיץ בשום דבר שאוחז לי ברגל. שקלתי לרכוש בכמה צבעים, כמו שבחורות שכתוב עליהן במגאזינים תמיד עושות, אבל התקמצנתי. בפוסט הבא, אם או בלי כפכפים, נשבעתי לעצמי להצטלם עם מכנסיים.

Oldies, but goodies

I'm very exited. Finaly, a post which justifies this blog's name. The two pieces I paired up for the presentation of French Connection have cost me absolutely nothing. Nothing at all. It's interesting to choose them to go see pretty pricey items, the feeling is quite Robin Hood-ish.

אני מאוד מתרגשת, כי סוף סוף לפניכם פוסט שמהותו מקדשת את שם הבלוג. שני הפריטים שהוצאתי להשקת קולקציית סתיו-חורף 2010 של French Connection (לא, אינני בלוגרית להשכרה של המותג הזה, שמוזכר פה בפעם השנייה - את דעתי על המותג ועל הקולקציה תוכלו לקרוא כאן), לא עלו, ואני חוזרת, לא עלו לי שקל. ולא חצי שקל. מעניין ללבוש מציאות לפרזנטציה שמציגה פריטים בכמה מאות שקלים טובות, התחושה היא רובין-הודית לחלוטין.

Dress - found

Shoes - Vivian Vestwood for Melissa, found

Pendant - Keren Wolf

I found these shoes on the pavement near my house. I abruptly stopped my bike ride and looked at them - I guess it was one of those moments when you realize how much you like STUFF - and picked them into my basket. One of them was torn, and I brought it to be fixed. As I've done with the dress, which I found at a "give-and-take" fair, for free. I have no idea who would've given a dress like this away, but it's a fact - here I am, with new Melissa shoes and a gorgeous dress. And if this could be a message, I'd say: don't leave forgotten items of clothing and shoes lying there alone. They are the broken toys of adulthood :)

מצאתי את הנעליים האלה על המדרכה ליב הבית שלי. רכבתי על האופניים, ראיתן אותן בזווית העין ועשיתי עצירה חדה. אני מניחה שזה אחד הרגעים האלה שמגדירים עד כמה את (או אתה) אוהבים פריטים. לי לקח בדיוק חמש שניות לאסוף אותן אל הסל, מבלי לשים לב שאחת מהן קרועה מאחור. מה אתם הייתם עושים?! אני הבאתי את הנעל לתיקון, והנה- נעלי מליסה מעוצבות. את השמלה המהממת הזו מצאתי בשוק "קח-תן". קיצרתי, הידקתי, התחרה הכחולה הזו חד פעמית, אין לי מושג מי יכל למסור שמלה כזו, אבל עובדה - והרווח כולו שלי. ואם יש כאן מסר, הוא יהיה כמובן - אל תעברו בשקט ליד פריטים עזובים. הם הצעצועים השבורים של הבגרות :) חדי העין יבחינו גם בצבע הלק האפור שאני מנסה. עוד לא החלטתי.

Day DIY

שימו לב, על ההמתנה הארוכה אני מפצה בפוסט מיוחד. בוקר: אל תהיו מופתעים, אבל גם בתעשייה הקטנה שלנו מתקיימות מדי עונה תצוגות אופנה. מבין כל אלה, התצוגה של"קסטרו", שמכה פעמיים בשנה בנמל תל אביב, היא בעיני רבים האירוע של השנה. ללא ספק "קסטרו" מובילה מבחינת הגודל וההשקעה. כולם מגיעים, הדוגמניות אינן ישראליות, הדוגמנים בטח שלא (מה שאומר גובה, לוק אירופאי, פחות מייק-אפ) והאנגר חשוך כמו ב - FTV. בשפה פשוטה, אפשר לומר שעבור העיתונאים התצוגה של "קסטרו" היא המבחן האולטימטיבי - במה שהגעת לשם, תיזכר לאורך כל העונה, או כך לפחות כולנו חושבים. החרדה היא גם זו שגורמת לרבים מהקולגות להבריז, כי למי יש כוח לנסוע לנמל בשעת בוקר מוקדמת ולשאת בכל הלחץ הזה לגבי האוטפיט? בגלל הלחץ, אין סיבה אחרת, לא התעוררתי בבוקר התצוגה לצלילי השעון המעורר. בחצי השעה שהייתה לי להתארגנות והגעה, עשיתי את הדבר האולטימטיבי - התחכמתי.

Dress - DIY Castro skirt

Shoes - החשמל 15

Necklace - Golf

פעם הייתה לי חצאית מקסי מעטפת של "קסטרו" שנגנבה, יחד עם המון דברים, בנסיעה לאילת. קניתי אותה שוב ולבשתי עד שמראה "בת האיכר" לא נמאס עלי. בעזרתה של תופרת מקסימה ביהודה הלוי, החצאית עם הרקמה הנהדרת הפכה לשמלה! בגד ממוחזר של המותג לתצוגה? בעיני, מחווה נחמדה. הגזרה הזו, A רפויה, אהובה עלי במיוחד, אבל הנמל מכתיב חוקים משלו, ולכן צירפתי חגורה. כדי להוסיף חטא על פשע, צירפתי גם שרשרת שקיבלו רק יום לפני כן בפרזנטציה של "גולף" וכמובן אף אחד לא העז להופיע איתה בפומבי.לנצח את השיטה, אמרנו?

The big steamer

It's no big news - summer has reached its' nasty peak. Everyone knows heat makes you go irrational, and I guess heat is what made me get off the bus at the Ramat Aviv mall, which entertained me through my university years, on my way home. I wandered straight into French Connection, the only thing this mall holds exclusively. It is a pricey chain, sure, but being confined to cool air-coned malls for the last months made me crave a change, and the range there is slightly different from your usual Zara and such. And then, this happened:

אין זה חדש שהחום חצה את כל גבולות הסביר. זה בטח לא חדש שהחום משבש את ההגיון. זה בטח החום שגרם לי לרדת השבוע מהאוטובוס בקניון רמת אביב, בדרך חזרה מקרית שאול, המתחם הבא למדור, שיופיע בקרוב ב"סגנון". זו שכונה מוזרה ומרתקת, קרית שאול, אך בחזרה לנושא - ירדתי בקניון רמת אביב ונכנסתי ישר ל - French Connection, שכן זו הרשת היחידה, למיטב ידיעתי, שקיימת אך ורק בקניון שבידר אותי לאורך כל האוניברסיטה. נכון, זו רשת יקרה במיוחד. אבל סגר הקניונים שהקיץ הזה מעביר אותי גורם לתחושת מיאוס כללית והשתוקקות למשהו שונה, שעוד לא ראיתי, מיששתי ומדדתי - לכן מצאתי את עצמי מתעכבת ליד מדפי ה- connection בתשומת לב יתרה. ואז, כמובן, זה קרה:

Dress - French Connection

Flip-flops - Salvatos

Earrings - Accessorize

Have you ever bought something, shoved the clothes you came in into the bag and walked out of the store in the brand new purchase? This was the case here, an instant crush. It's not my favorite thing, displaying my cleavage here, but it's for a good reason - just look at the detailing  at the crazy fabric, and I haven't mentioned the fact there are tiny bells on the strings that make a pleasant sound during motion. A friend once told me she listened to one U2 CD so extensively, she ended up breaking it, so fed up she was. I fear a similar effect, and monitor the usage of the dress, which is the topping of my summer list. On this occasion, I'd also like to demonstrate my other obsessions - the golden flip-flops and feather earrings  The dress, btw, was 50%, otherwise we wouldn't be here. There's only so much can be done for love.

קרה לכן פעם שקניתן משהו, דחפתן את הבגדים שהגעתן איתם לשקית ויצאתן מהחנות עם הרכישה החדשה עליכן? ובכן, זה היה המקרה, של התאהבות מיידית וגורפת. לא שאני אוהבת להדגים את המחשוף שלי, אבל זה למטרה טובה - תסתכלו על הדיטיילים הקטנים האלה, על הבד המדהים שאכן שונה מכל הפרחים וההדפסים שבסביבה, ועוד לא הזכרתי את העובדה שהפעמונים הקטנים על השרוכים מצלצלים בעדינות בזמן הליכה. חברה שהייתה לי פעם סיפרה לי שהקשיבה לדיסק מסוים של U2 בכזו אובססיביות, שבסוף ריסקה אותו כי לא יכלה יותר. אני נזהרת מגורל דומה וממתנת את לבישת השמלה הארוכה והנוחה הזו, למרות שהיא - ורק היא - נמצאת עכשיו בראש רשימת הקיץ. זו גם הזדמנות להדגים את האובססיות הנוספות שלי - כפכפי הזהב שהזכרתי כבר, ועגילי נוצות. השמלה, אגב, הייתה ב-50% הנחה, אחרת לא היינו כאן. מדדתי גם מכנסיים סופר-נוחות ומרווחות מאותו הבד הממכר, שהתגלו כמשמינות ונדחו על הסף. לשיקולכן.