High street down south

In glossy magazines, we frequently meet the magnificent combination "high street", which signifies everything, I guess, which is not snotty designer. The mall, the big chains, wide open and inviting - this is how I always feel, and I get a sense that even at Vogue there's a cheery note whenever high street is dealt with. Sure, there's something very liberating about buying a bulk, cheap, and then running into dozen of girls wearing the same thing. Well, maybe not. But lately, due to the saving program and thanks to the gift coupons that landed in the mailbox over the holidays, I'm very much of a high-street girl. And what's more down to earth then going to Eilat, the lame Israeli equivalent of Cancun, and to buy tax free high street treats?

במגאזינים חו"ליים בוהקים מתגורר מושג ששמו high street, כלומר כל מה שהוא לא מעצבים זחוחים. הקניון, הרשתות הגדולות, נגישות ומזמינות - ככה אני תמיד חוויתי את ההיי, ויש לי תחושה שגם ב - Vogue מפציעה חדווה קופצנית וכייפית כשיש עיסוק בנושא. בטח, למה לא? יש משהו משחרר ונטול פוזה בלקנות הרבה, בזול, ואז לפגוש עוד אלף בנות לובשות את אותו הפריט. טוב, אולי לא החלק האחרון. ועדיין, אולי ברוח הצמצומים, ובהחלט בסיוע תלושי השי שנחתו אצלי בתיבת הדואר בחגים, אני ממש היי-סטריט גירל. ומה יותר עממי וחסכוני מלרדת לאילת ולממש את תלושי השי בקניון האלמותי, ללא מע"מ?

Dress - TNT

Knit - Honigman

Shoes - old Topshop

אז קניתי שמלה פרחונית ואת הסריג הכי מדהים, מהקולקציה של מלאני פרס, בהתאם ליעדים אליהם הנחו אותי שוברי המתנה. כשלבשתי אותו מיד אחרי הרכישה (חם באילת, אבל הקניון ממוזג בהגזמה) ובחזרה מהקניות ונשאלתי בנימוס ששמור רק לגברים תמימים "זה לא מה שלבשת כשיצאת מהבית?" הבנתי שאני כנראה מפתחת אובססיה לסריגים בצבע בז'. מה אפשר להגיד? סריגים זה נהדר, סדיגים בצבע קליל שהופכים את החורף לפסטוראלי יותר - עוד יותר טוב. עד כאן "הוניגמן", רשת שלא נותר אלא לחבב, שכן אני תמיד מוצאת שם פריטים שמקורם העממי לא בולט לעין. לגבי TNT, העניין קצת יותר מורכב - קשה לי לומר את זה, אבל כשמדדתי חצאיות מיני וקפוצ'ונים עם פרוות האסקי סיבירי לצד ילדות קטנות וחמודות הרגשתי קצת, מה שנקרא, לא בסצינה שלי.

אבל בכל זאת מצאתי את הפריט הטופשופי המגניב הזה, אם כי צמוד מעט וקצר מאוד. אז מה! אהבתי את השרוולים התפוחים, חיבבתי מאוד את הפרחים. ומה עם אילת עצמה? חוץ מזה שיש שם מתקנים כאלה מצחיקים כמו בתמונה, עומדים באמצע חצרות נטושים, אילת די כייפית. עצם הנסיעה לשם באמצע החודש, באוטובוס (המלא!) וללא סיבה מיוחדת, מהווה הרפתקה סוריאליסטית ומומלצת. חמים שם עכשיו, יש "טופשופ" אמיתי, אווירה קאמפית ובלתי מתאמצת והרבה בחורות פשוטות כמוני שאוהבות קניונים. והכי חשוב - תחושת אנונימיות מרעננת. נסו את זה בשילוב עם מיני תובעני.