הנה וידוי קטן ואמיתי לחלוטין, למרות ה-1 באפריל: אני ממש בעניין של אמריקן איידול. התחלתי לצפות בסביבות העונה החמישית, ומאז לא פספסתי אף מתמודד זייפן, אף תאונת אופנה ואף דעת ניצחון. הגרנדיוזיות של התוכנית, המניירות של סיקרסט, המתמודדים שמגיעים מעיירות שכוחות אל בארה"ב ומיד משתלבים בטבעיות בכל אווירת הטררם המוגזמת, כל זה מפתיע אותי, חובבת אמריקאנה מוצהרת, כל פעם מחדש. ובנוסף, בכל עונה כמעט ישנו פייבוריט גברי שמצליח לגנוב את ליבי. בנים,שימו לב:
הכירו את פיל פיליפס, בן 22 מג'ורג'יה, שעד לאחרונה עבד ב - Pawn shop של אביו. מבלי להיכנס יותר מדי לעומק נושא הטעם שלי בגברים, נאמר זאת כך: פיל פיליפס הוא בחור פשוט. יש לו מבט כן, כתפיים רחבות ואיתנות, פנים יפות אך לא נשיות מדי, מבטא דרומי סמיך כמו קטשופ וקול חורך ועמוק שמלהיט כל שיר שהוא מבצע מהר ובנחישות. עוד? כשהוא שר הוא מזיז את שרירי הפנים כאילו אוחז בו דיבוק, כשהוא לא שר הוא משפיל מבט ומפגין בגרות צנועה כזו. בקיצור - איפוק בחזות, אש בפנים. ויש גם את עניין החולצות.
באחת התוכניות הגיע טומי הילפיגר הנפוח והמיושן "להלביש" את התמודדים. לפיליפס, שהגיע לאודישנים הראשונים בכפכפים וג'ינס שמזמן החרמת מהארון של החבר שלך, הוא ייעץ לשנות תדמית ולשדרג קצת את הלוק. ותפסיק עם הטישרטים האפורים, נזף המעצב המעצבן בבחור. פיליפ מצידו הנהן באיפוק האופייני לו, ושם זין.
The perfect grey T by Cheap Monday - from Belle&Sue
להופעתו הבאה על הבמה הוא הופיע בטריקו אפורה ומעליה גם חולצה פתוחה אפורה מאפור, ושוב שר כאילו זה יומו האחרון עלי האדמה. אולי זו הדרך של ההפקה לשווק אותו, אולי באמת מדובר בבחור שעושה פרצופים ומתנער בכל פעם ששופינג רק עולה בשיחה. זה לא באמת משנה.
מדי פעם הוא מגוון גם עם חולצות משובצות, כדי שלא יהיה אפרורי מדי. יש לציין שהעונה הנוכחית בינונית למדי, אבל הבחור הזה, בטישרט הפשוטה והסקס-אפיל הנא, הנדיר כל כך בתקופת האיידולים המהונדסים, מציל את המצב. הנה הוא קורע את מיתרי הקול בשיר שמח יחסית לרפרטואר שלו.
תקראו לי נאיבית, אבל אני קונה את הפשטות הקלולסית הזו. קונה, ומתפלאה איך לא השתניתי מאז התיכון. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
1 comment:
איזה חתיך
Post a Comment