לא מזמן ניהלתי שיחה עם מישהו, על תקופת התיכון. אותו המישהו הופתע מאוד לגלות שבתיכון הייתי גותית למדי. עם מגפיים גבוהים, עם מלבושים שחורים, עם איפור כבד. "למה??", הוא שאל, והתשובה היא - אני כבר לא זוכרת. זה מה שרציתי אז כנראה, ויעידו עשרות הסרטים על תקופת התיכון שאני לא היחידה. להיות דכאוני בתיכון זו העמדה הטובה ביותר שפרסונה שפויה יכולה לנקוט לנוכח הנסיבות.
האקורדים שגורמים לי לחייך, שמלת מיני שחורה ושיער מבולגן:
הלהקה האהובה עלי באותה התקופה היתה דווקא Garbage. דווקא - כי זו לא הלהקה הכי קולית, הכי כועסת והכי נותנת בראש שיש, ועם זאת העיבודים הרזים דיברו אל ליבי והמילים הנוגות כאילו נכתבו עלי. על שולחן הלימודים הישן שלי מתקלפת לה עדיין מדבקת הכרטיס להופעה היחידה של הלהקה בארץ, אי שם בשנת 1999. זו היתה חוויה שלא תשכח, לא מעט בזכות שירלי מנסון - עם השיער הג'ינג'י הטכנואי, עם השמלות הקצרות והמנוקדות, היא היתה אז סה"כ בת 33.
המילים שכל בת 15 היתה חותמת תחתן, שמלת מיני כחולה, איפור "קמתי משינה זה עתה":
שירלי אף פעם לא היתה פאשניסטה גדולה - הפנים החייזריות והשיער הלוהט שלה ביטלו כל אפשרות להתבלטות סגנונית, ונראה לי שהיא לא הייתה מבינה מה עליה לעשות עם סטייליסט. וזו גם היתה תקופה אחרת. עכשיו היא חוזרת עם הלהקה, עם סינגל חדש ועם שער של Nylon. עם מה עוד? שמלה של לואי וויטון ושיער נפוח, כמו האחות האובדת של ביונסה (רק בגרסת סקוטלנד).
זה כמובן נהדר - היא מסרבת להזדקן, מיס מנסון, ועדיין נראית כמו פרחחית שיכולה לבעוט לך בתחת. אני מעדיפה אותה בגרסה הגראנג'ית, נטולת הגלאם והסטיילינג, אבל בכל זאת שמחה שלהקה כה עתיקה, כה מושמצת וכה סימביוטית עם מבוכות התיכון שלי עדיין יכולה לעשות מיני קאמבק. זה אומר שעדיין שלא הכל אבוד.
4 comments:
אני חייבת להגיד שאהבתי אותה יותר כשהיתה בועטת וצעירה.. היא היתה כל כך מגניבה בקליפים אז!
גם אני כמוך מאוד אהבתי אותה, גיליתי אותה אחרי ששמעתי את the world is not enough לסרט של ג'יימס בונד.
אגב היא יצאה במופע יחצנות די גדול, הנה הפקה שלמה איתה: http://fashiongonerogue.com/shirley-manson-kenneth-cappello-block-ss-2012/
תודה על הנוסטלגיה. ואני ממש אוהבת את הכתיבה שלך. קצר וקולע
איזו מחמאה נהדרת :)
לא זכור לי אם יצא לי לרות את שירלי מנסון עם אפרו גינגי..
כמו שרום בשער "אלת הרוק"!
Post a Comment