It's Fashion Week: Part 2

So, after Tel Aviv Fashion Week was over (that pot was in Hebrew, sorry guys), the most important thing left is the archives of people in their best clothes, being right on trend or failing miserably. I, personally, had a few thoughts about getting dressed for the occasion. At first I though I must stand out. Then I fled to black. Then I thought - at least I must have killer shoes.

אז אחרי שכל הנאומים נרגעו, וכל הסיכומים סוכמו, מה שבאמת חשוב זה התמונות המסוגננות שנשארו בארכיונים - מי לבש מה, מי פספס ומי קלע. לא ככה? אני , אישית, חוויתי התלבטויות רבות לגבי מלתחת שבוע האופנה. בהתחלה חשבתי - לבלוט בשטח!! אחר כך נבהלתי - להצטנע!! חשבתי צבע, חשבתי שחור, חשבתי הדפסים וחשבתי פרווה סינטנית, אבל דבר אחד היה ברור לי מעל הכל - נעליים מגניבות. ואלה התוצאות:

Day 1: Rhus Ovata Dress, Antylope shoes

Day 2: Iluchka dress, Lanvin for H&M jacket, Zara shoes

Day 3: Zara skirt, Primark jacket, Ido Recanati top, O-shan jewellery

So I think overall, I did pretty good. Although the crazy prints mix was kept for a better occasion, I tried not to be boring and at least amused myself with some color and those sweet metallic shoes. Till' next fashion week...

הנעליים של זארה, בוורוד מטאלי, ללא ספק הפכו את יתר ההחלטות לקלות יותר. זה הלך בערך ככה: ביום הראשון הלכתי על לוק "מתוחכם", עם שמלת המשי הנפלאה הזו ומגפיים קצת גבריות. ביום השני והשלישי חזרתי לעצמי עם נפחים, תחרה, זריקת צבע וג'קטים יעילים וכיפיים. הצבתי לעצמי מטרה לא להתלבש משעמם, ונראה לי שעמדתי בה, ועם זאת גם לא ערבבתי הדפסים בטירוף ובטח שלא דגמתי דיור וינטג' או משהו בסגנון. בכך הכל אני מרוצה. נתראה ב"פאשן וויק" הבא..... 

It's Fashion Week: Part 1

שבוע האופנה. שמעתי את צירוף המילים הזה פעמים כה רבות בזמן האחרון (לפעמים בגרסה הבינלאומית - "פאשן וויק"), שלכתוב אותו עכשיו מרגיש אוברדוז. ובכל זאת - הוא מאחורינו, שבוע שהיה למעשה שלושה ימים עמוסים בתצוגות, אוהל טיפה קטן מדי, מגוון שפות שנשמעו במתחם התחנה ואווירה שמחה ומרגשת.

זה הזמן לומר שהנטייה הישראלית להכות על הברך ולזעוק "גוועלד! פרובינציאליות!" תמיד עצבנה אותי, כי בה, ולא בשום דבר אחר נעוצה הסיבה לפרובינציאליות הזו שהזועקים כה אוהבים להתלונן עליה. גם אם קם לו אירוע שמנסה, לפחות על הנייר, להתעלות מעל הבנאליות, הישראלי תמיד ימצא בו פגמים, תפקודים לקויים ואישוש לכך שאנחנו עדיין (ובעצם לעולם לא) פריז, רומא או ניו יורק. העקביות הזו בה כל דבר נפסל על הסף והחרדה בה אנחנו מחפשים את הפאקים הקטנים הם סממני הפרובינציאליות הגדולים מכולם בעיני, ואת המחנה ההזה עזבתי מזמן. לחייך, להתלהב ולבנות במו ידינו את המיתוס המזיע סביב שבוע האופנה (מבלי לאבד פרופורציות או את חוש ההומור) - יותר משתלם. מה גם ששבוע האופנה הזה היה מקצועי יחסית, ואם לא סופרים את היסטריית קוואלי, גם די מתורבת.

כך, בלי ציניות, התייצבתי למתחם התחנה לעבוד בשורות Xnet במיטב בגדי, עם הרבה סקרנות ורצון טוב. באופן לא מפתיע, המעצבים שהכי אהבתי היו אלה שהשאירו מאחור את הפחד המזרח-תיכוני והציגו קולקציות קוהרנטיות, נאמנות לעצמם ומלאות בפאן ואמירה.

שלושת התצוגות הכי טובות: דורית בר אור, ששון קדם, שוגרדדי. כן כן - שלוש תצוגות מהנות, מלאות השראה, כל אחת בנישה שלה.

דורית בר אור, שאני לא נמנית עם עדת מעריצי הפרסונה שלה, גרמה לי לאכול את הכובע עם תצוגה מרהיבה, מוקפדת ויוקרתית למראה, על טהרת השחור והזהב (שילוב שאני סאקרית גמורה שלו). ששון קדם, מעצב שאני אישית לא התעמקתי ביצירתו קודם לשבוע האופנה באמונה שמדובר בגרסת אובר-סייז של אלמביקה, ריגש עם תצוגה אישית, אמיצה ומלאת דמיון (והכתבים היפנים התעלפו מהנפחים ומתיקי הענק). ושוגרדדי, תצוגה שרבים אהבו לשנוא, פשוט הצעידו שורה של דגמים ייחודיים וספציפיים מאוד, כאילו אומרים - זה אנחנו, עם הטריקו והקרעים. תתמודדו. אני התמודדתי יפה מאוד.

ההצלחה הכי גדולה: ההחלטה למקם את שבוע האופנה במתחם התחנה היפה, הנעים והאירופאי להפליא. והמינוס: הפחים והחתולים סביב :)

השיר הכי מוצלח: Ooops, I did it again בגרסת הקברט המקסימה של מקס ראבה שגרמה לי לחייך במהלך כל התצוגה של טובל'ה, ולא חיוך מזוייף כמו של הדוגמניות שצעדו על המסלול.

הדוגמנית הכי טובה: דפנה גה גרוט החמודה, שאהובה עלי עוד מימי ה"רווק" הכלה כמעט בכל התצוגות עם נוכחות צנועה אך מרשימה, הליכה מלאת עידון ולוק מקסים ואסתטי.

ההפתעה הכי גדולה: המלתחות המושקעות שנשלפו מארונות כולם, שהפיקו תמונות שלא היו מביישות את הבלוגים, שששש.... בפריז. באמת. היתר - בחלק ב'.

I remember the summer

אין מאושרת ממני שהחורף כבר כאן רשמית. ברקים ורעמים הם המוזיקה המוצלחת ביותר שהופכת אותי ליעילה מהרגיל, גשם מוציא ממני כישורי סטייל שהיו רדומים בקיץ, והקור מדרבן אותי לאקשן. כן, ככה זה - אוהבי החורף מעטים אך נחושים הם. הדבר היחיד שמעציב אותי קצת שעונת המעבר החמקמקה כמעט ולא היתה לפני שנעלמה, ומה שמשמח שווקא הצלחתי לתפוס אותה.

Dress - Springfield

עכשיו, כשבחוץ גשם, הלוק הזה נראה רחוק בערך כמו הטיול האחרון שלי לתאילנד, אבל אין מה להתייאש - החורף כבר כאן, מזמן אתגרי אופנה חדשים, ובקרוב ממש אעדכן אתכם על שבוע האופנה התל אביבי. יש למה לצפות, ואולי כדאי לזכור שלפעמים "עונת מעבר" היא רק שם קוד.

Something for the soul

The winter is almost here, and meanwhile the weather is surprising, suddenly rainy or sunny. This is the time for experiments, brave statements and unique items. Such an item is the motivation behind this post - the maxi dress with the desert print.

החורף עוד שנייה כאן, ובינתיים השמיים מפתיעים ומרפים, סגריריים או שמשיים. זוהי ללא ספק "עונת המעבר" החמקמקה שמצריכה פתרונות יצירתיים, ניסיונות נרגשים ופריטים מיוחדים. הפעם, במקום קשקושים על מלון בראשית (שאולי יגיעו ביום אחר) אני רוצה להציג פריט כזה, פריט שאני צריכה להפעיל את כל הכוח הנפשי כדי לא ללבוש אותו גם בבית (זה שקר, כי אני לובשת אותו כעת) - שמלת המקסי עם ההדפס המדברי.

Dress - Insight

Sweatshirt - דליתי

I fell in love with this dress and soon after bought it - it just screams Australian nonchalance and cool, just barely sweeping the floor, fit for a girl who likes her extreme minis as much as her mild maxis. The top featured here I wore at the very first post here - just to show I do have clothes that last more then one season.

התאהבתי בשמלה הזו שכחלפתי על פניה בשנקין, ואז נתקלתי בה שוב בסניף דיזנגוף. נכון, אינסייט זה מותג לבחורות שאוהבות יותר חורים מבגדים (כך חשבתי) אבל השמלה הזו, כולה כותנה ונונשלנט אוסטרלי, היא בגדר גאונות גם עבורי, בחורה שאוהבת לגוון בין מיני קיצוני למקסי טבעוני. כאן היא מופיעה ברוח העונה, עם עליונית (מילה קסומה) שלבשתי בפוסט הראשון אי פעם בבלוג, אי שם במאי 2009. זה סתם להראות שאני מחזיקה בארון בגדים וותיקים יותר מלפני עונה. עונת מעבר משולבת, נוסטלגית ומאוהבת שתהיה לנו.

Portugese mash-up

לארוז לחופשה זה כמו לאכול סטייק טרטר נע - יש מי שמתאבד על זה בהנאה, יש מי שחרד רק מהמחשבה על זה. מי שנהנה לאכול סטייק טרטר נהנה ממנו יותר עם כל מפגש, ומי שסולד ממנו רק הולך ומעמיק את הפחד מהערימה הקטנה והאדומה. אני שייכת למחנה הנע, וכמובן - לקבוצת האנשים הזו שיכולה להתפייט על קיפול ואחסון כך שחצי מהבית יכנס למזוודה. עם הזמן, מן הסתם, חדוות האריזה רק הולכת ומתגברת, טריקים חדשים מומצאים, כלי אחסון חדשים מצטרפים לחגיגה (והפעם - תיק נסיעות לאיפור!) וכמות הנעליים שאפשר לקחת לחופשה בת 9 ימים מגלה גמישות קסומה. לפעמים זה מאתגר, לפעמים קל, ולפעמים - כמו בטיול האחרון, קל מדי. כי כשטסים ליעד שחלמת עליו כמה שנים טובות, פשוט בטוחים שחם ונעים שם, ולא צריך גרביונים ומעיל, הו אירופה הארורה. וכך גם היה.

Packing for a vacation is like eating a steak tartar, this pink, raw pile of meat. Sounds like an odd-ball comparison? Not at all: there are people who savor it and enjoy every minute of it, and then there are those who shiver at the mere thought. I belong to the raw group, and, accordingly, to the people who turn packing into art. As with steak tartar, packing gets better and better the more you do it. Of course, sometimes it's more challenging, sometimes dead easy. And it's the easiest when you pack for a destination you've dreamt about for years, with utter belief the weather will be just perfect. And so it was.

From the top: Diesel dress, H&M shorts and mexican bag,

Primark top and Zara skirt, Twentyforseven dress

אז מה עזר לי ליהנות עוד יותר מפורטוגל המופלאה? אוסף שמלות צבעוניות ומודפסות, כפכפים זרחניים ונעלי מליסה זרחניות לא פחות, חצאית לא פרקטית (טיפ מנצח: תמיד תארזו משהו לא פרקטי בעליל, משהו שעלול להתקמט או לא להתאים לכלום. ההנאה מובטחת) ותכשיטים צבעוניים. אוסף של חפצים לא מתאמצים, נעימים ושמחים, בדיוק כמו הנופים והאנשים של המדינה המקסימה עלי אדמות. גם העובדה שמזג האוויר באירופאי עשה נפלאות לשיער שלי לא הזיקה בכלל. חבל שיש דברים שאי אפשר לארוז בחזור....

So what helped me enjoy wonderful Portugal even more? A collection of lightweight dresses, fluoro-colored flipflops, a very unpractical skirt (my tip: always pack something highly "dangerous", something that might get super-wrinkly or wouldn't fit with anything. Guaranteed fun) and some colorful jewellery: happy, unpretentious items, just like the wibe and the people of the greatest country on the planet (for now). Plus, the fact the European weather did wonders to my hair didn't hurt. Too bad you can't bring some things back with you...

Trinny and Susannah and me

Somewhere around my army service, I developed an obsession for esoteric British stars. Grahm Norton, Rubi Wax, Nigella Lawson and such, unbeknownst to anybody here but me. Trinny and Susannah were in this exclusive group, and when I got to meet them last week, at a press-conference for the annual Beauty City event, I was pretty hyped.

כמי שבילתה את רוב הצבא מול הערוץ המדהים דאז YES+, פיתחתי עם השנים אובססיה למפורסמים בריטיים, לרבות שחקנים שאף אחד חוץ ממני לא מכיר, גראם נורטון, רובי ווקס הג'ינג'ית, השפית נייג'לה לוסון (שמביטה אלי מדי יום מספרי הבישול שלי) וכמובן גם טריני וסוזנה. מה קרה בפעם ההיא שנתקלתי בנייג'לה ברחוב תוכלו לקרוא כאן, ועל מפגשי עם טריני וסוזנה במסגרת מסיבת העיתונאים של ביוטי סיטי, ממש כאן ועכשיו.

But nothing special (aside from the fact my sitting angle in the first row allowed me - and you - an unintentional peek into what I presume is their underwear range) happened. This couple is so wildly charismatic, that what you see on TV is pretty much what you get in real life. They talked, we asked question, we weren't allowed to be photographed with them. I asked what did they think of the Israeli high street, Trinny said some of it is shit.

ובכן, לא יותר מדי, מלבד זווית הישיבה שלי שאפשרה לי, ללא כוונה בכלל (ותודה לגברים בעלי העין החדה) הצצה בוטחת בליין המחטבים שלהן, כנראה. טריני וסוזנה, כוהנות הסטייל שעשו אצלנו תוכנית טלוויזיה דביקה, המונית ומעצבנת כמו התחנה המרכזית בקרית גת, מצויידות בכריזמה כל כך עוצמתית, שמה שרואים בטלוויזיה הוא בדיוק מה שתקבלו בחיים. שאלתי אותן אם הן התלהבו מהרשתות הישראליות וטריני אמרה שחלקן shit, עיתונאיות נוספות מלמלו משהו באנגלית מביכה, ולא התאפשר לי להצטלם איתן. הבונוס היחיד בכל העסק הזה היה כנראה העובדה שישבתי בשורה הראשונה ודגמנתי באופן אירוני שמלה של רשת רנואר.

Dress - Renuar

Shoes - Emanuel

I also, like Trinny, used to believe chain stores are shit (as opposed to royal vintage and designers) but, during my years as a fashion journalist, I developed the joy of finding unique and unlikely pieces on the high street into a professional sports. For example, this birdy dress, is pretty much perfect. Wondering what the British pair might have said about it, had they had the chance? I don't. When I fall in love with a dress, I'm immune (as with guys, I guess) to the critique of others. This is the best way to make choices, if you ask me.

גם אני חשבתי פעם, כמו טריני, שהרשתות הן שיט. אבל בשנים האחרונות, משובצות פרזנטציות של רשתות שונות, הפכתי את איתור הפריט הכי unlikely ברשת לספורט הישגי. תראו איזו שמלה שלפו לי ממחסני רנואר, זה פשוט חלום. גם ציפורים, גם צבע, גם סטרפלס. לו הייתי מתלוננת לצמד הבריטי שאני לא יודעת איך להתלבש, אולי הייתי זוכה מהן למישוש וחצי עצה, כמו אחת הקולגות שלי, אבל אני חסינה לדעות של אחרים בנוגע ללבוש שלי. ובנימה מהורהרת זו - חשבתן פעם, אתן הפאשניסטות, מה היה קורה אם טריני וסוזנה היו נוחתות אצלכן בארון ומבקרות את המלתחה שלכן?

The copycat

The journey continues. After I bought the hottest pants of the moment, I took my time to explore my next obsession. This look I spotted some time ago in a magazine, "back stage" at the Spring 2011 Ralph Lauren show and it took my breath away. Sequins? Checks? Are you kidding me? How genius is this, I ask you. After I finished admiring the unlikely pairing, I remembered I actually own a sequined skirt. Now it was only a matter of time...

מסע ההתמסרות ממשיך. אחרי שרכשתי מכנסיים בצבע החם של העונה, החלטתי לממש רעיון בוער נוסף. את הלוק הזה ראיתי לראשונה במגאזין, כי לדפדף בכל הקולקציות באינטרנט זה עיסוק לאנשים שזמנם בידם. בכל אופן, ראיתי את הלוק ונשמתי נעתקה, ממש ככה לפני שינה. פרנזים נוצצים! משבצות!! חגורת העור קצת מיותרת, אבל מי מתחשבן. אז אני אחרי שסיימתי להתפעם מההברקה הזו של ראלף לורן (קיץ 2011 אם אתם חייבים), נזכרתי שבעצם יש לי בארון חצאית פאייטים. הדבר היחיד שנשאר היה לרכוש חולצת משבצות ....

Skirt and knit - Zara

Shirt - H&M

This is my take on the look, not quite the same but very much inspired. I must say the feeling while wearing it was pretty amazing, sort of like eating the perfect lemon pie - refreshing and happy. Whether you like lemons or not, I strongly advise to try this. Just go for it.

זה הטייק שלי. מועתק, אבל טיפה אחר. פאייטים במקום פרנזים ורקמה, משבצות אדמות במקום ירוקות, ובלי חגורות עור אבל עם סריג בצבע האהוב עלי - בז'! התחושה הייתה לגמרי מגניבה, והאופטימיות אינסופית - גם כשחשבת שלבשת כבר את כל התלבושות ואי אפשר להפתיע אותך, מגיע איזה שילוב שמרענן כמו עוגת לימון מושלמת. הכי תנסו את זה בבית.