Thursday, December 27, 2012

You made my year: Fashion


אחרי סיכום השנה בתרבות, קבלו את מה שיש לי להגיד על 2012 בראי האופנה: כמה דברים בעשו לי את השנה, וכמה שממש לא. חשוב לי לומר בהזדמנות זו, שסיכומי שנה נוטים להיות מוטים - כלומר, מה שנכלל בהם הוא בדרך כלל מה שקרה לקראת סוף השנה. ניסיתי להיות הוגנת ולהזכיר כמה דברים מתחילתה של 2012 המטורפת, כך שהסיכום יהיה ממש סיכום. נהניתי מההכנה, מקווה שגם אתם! שתהיה שנה נפלאה.

Photobucket
רומי נילי מבקרת בישראל, וראיין גוסלינג ואנדרו גארפילד הולכים על חליפות צבעוניות

מוזיאון העיצוב בחולון + מדיטק

הנקודה הישראלית המוצדקת. מי חשב שנסיעה לחולון יכולה לעורר התרגשות ופאניקת "מה ללבוש"? השנה, מישהו שם עבד בחריצות כדי שזה יקרה, והצליח – התערוכה האדומה ועמוסת המבקרים של יאממוטו, מסיבת פתיחת שבוע האופנה הראשון שהכריחה את כולם לעשות שמיניות של סטייל באוויר (וגם השני בעצם – הייתי בחו"ל, אך ראיתי תמונות), ההרצאה הבלתי נשכחת של לי אדלקורט (קשקשים ונוצות יהיו הטרנד החם הבא? מה את אומרת!), ואפילו ערב הקרנת הטריילרים ההזוי שהקשר בינו לבין אופנה (או למוזיאון העיצוב) מקרי בהחלט , לא בהכרח בסדר הזה– כל אלה היו אירועים רלוונטיים, מרעננים וחשובים שגרמו לסצנה המתנמנמת שלנו לשמור על מצב ערני ומשכו קהל טרנדי ויפה במיוחד. כן, לחולון.

בלוגרים בחזית

בלוגרים הם העיתונאים החדשים? למי אכפת מהדיון הכל כך 2010 הזה. השנה, נוכחותם של בלוגרים בזירת האופנה העולמית הלכה והתגבשה לכדי עובדה מוצקה, משמחת וכזו שלאף אחד אין יותר כוח להתווכח איתה. ההוכחה הטובה ביותר? שת"פים למכביר. השת"פ בין ארין קלינג מ – style by kling עם חברת Guess, הסרטונים של לנקום עם מיטב הבלוגריות האירופאיות, תיק המצלמה של קיפלינג בעיצובה של הבלוגרית אנדי טורס מ-Scrapbook, וזה רק קומץ קטן. הדבר המשמח ביותר הוא בסיפור הזה הוא ההתעוררות שחלה בגזרה הזו בארץ – כשבשבוע האופנה הראשון בחורף הסתובבו במתחם התחנה בלוגריות חמודות משוודיה, חמושות במצלמה, התמוגגתי. כשלנקום ישראל פצחו בשת"פ מקומי עם בלוגריות נבחרות, שמחתי ואף סיקרתי. כשכינטיס הזמינו לארץ שתיים מהאהבות המקוונות שלי, רומי נילי מ – fashiontoast ונטלי ג'וס מ – Tales of Endearment, בזמן שאני נמצאת בארה"ב דווקא, כמעט התפגרתי מקנאה. מדובר במגמה מבורכת שאני שמחה להיות חלק ממנה. בלי ציניות.

Madewell

הם היו צריכים לערב את אלכסה צ'אנג כדי שאני אשים לב למותג הלבבי הזה, אותו אני מדמה כ"איקאה" של הבגדים. הכול חמוד? הדפסים שבא ללקק? הפרטים הקטנים מטופלים היטב? הטקסטורות מפתות את היד, הגזרות לא מרגיזות את העין? והחשק לרכוש אמרתי איקאה. הדבר היחיד שפוגם במשוואה זה המחירים של Madewell, בגינם קניתי שם השנה אך ורק כיסוי לאייפון בינתיים. אבל איזה כיסוי.

Photobucket
הדפס שבטי? הכי מגניב. התערוכה של מריו טסטינו? בלתי נשכחת. הלקים הנוצצים? קולעים
הלקים של O.P.I

מי שהמציא את היריבות בין Essie ל- O.P.I בוודאי בנה על תחרות הוגנת, שרק מחמיאה לשני הצדדים. אלא שבפועל Essie נקנו על ידי תאגיד אסתי לאודר והחלו להימכר תחת הניאונים המשמימים של רשתות הפארם, בזמן שמישהו ב-O.P.I לחץ על דוושת הפאן והפיק, בקצב מסחרר מדי לטעמי, קולקציה מדליקה אחר קולקציה מדליקה, עם עושר צבעים, ערימת נצנצים והשראות ושת"פים שנעים מספיידרמן לחבובות, מבלרינות להולנד (מה? מה זה משנה, העיקר שיש לק כתום). והנה הם מכים שוב, עם קולקציה המוקדשת ל- Skyfall, החדש של ג'יימס בונד. הלק הנוצץ The Living Daylights כאילו נרקח בשבילי במיוחד. בלינג, קל לקנות אותי.

תערוכה של מריו טסטינו ב –MFA בוסטון

מזל היא מילת מפתח בנסיעות ומסעות, וזה בדיוק מה שהיה לי כשבבואי לבוסטון בחודש שעבר גיליתי שמוזיאון אחד החליט להרים רטרוספקטיבה של מריו טסטינו, אחד מצלמי האופנה והסלבס החשובים בעולם. באולם חשוך, כשעבודותיו מוגדלות ומוארות בניאון אחורי, הסתובבתי מוקסמת בין קורטני לאב לקייט מוס, בין הפקה אפריקאית לצילום עירום. קלאוס, בן הלוויה האמיץ שלי, ציין בנימוס שזו התערוכה הטוב ביותר שהוא ביקר בה מעולם – כמות הציצים והישבנים החשופים הייתה פנומנאלית. אני איבדתי את העשתונות דווקא בחנות המזכרות שהוקמה במיוחד לכבוד התערוכה, וכמעט קניתי את כולה. מזל שקלאוס היה שם.
Photobucket
דקלים? תודה! H&M עושים את העבודה, שרלוט פרי מתפרסמת בעזרת שיערה הוורוד, ובת' דיטו מהפנטת עם M.A.C
H&M for Water

מכל שיתופי הפעולה המצוינים ש – H&M בחרו לעשות השנה, דווקא זה, לארגון WaterAid, קנה אותי. המטרה הייתה נעלה לשם שינוי (ההכנסות הוקדשו לארגון, המספק מים נקיים לאזורים נידחים),ההדפסים היו חמודים על גבול הגאוניים (דקלים. מי לא אוהב דקלים?), הגזרות מחמיאות וסקסיות בדיוק במידה, השמלה המפורסמת התחבבה על סלבריטאיות ועלי כאחד (חן חן) והמחירים היו כמו רוב המחירים של השוודית המוצלחת – מעולים למדי. אם רק הדלקים היו נודדים לאביזרים – מגבת או תיק איפור היו יכולים להיות נהדרים למטרה זו, החיים היו יפים עוד יותר.

טרנד השבטי-אינדיאני

כמה קיפצתי על הכיסא, מוחאת כפיים ומצפה לחורף! כשעדי בוסיבא, חברתי הטובה ואחת המוחות מאחורי אתר המכירות המתוק Belle&Sue אמרה לי באביב שטרנד ההדפסים השבטיים עוד רגע נוחת כאן, לא ידעתי את נפשי מרוב ציפייה, וכך היה – עם בוא הסתיו, בעצם מה סתיו, כבר בקיץ, הדפסים שבטיים מגניבים כיסו את המדפים. מתיקים וחגורות, דרך חצאיות מיני ועד לסוודרים ענקיים, מזמן לא נהניתי ככה מהדפס. תודה למוחות שמאחוריו ולרשתות שהורידו אותו אל המאסות.

שיער צבעוני

קישטי, טראשי, ילדותי – תגידו מה שתגידו, השיער הצבעוני שמר על רמת בידוק גבוהה במדורי הרכילות הן בארץ והן מעבר לים, וגרם לכולנו (אני יכולה לדבר רק בשם עצמי כמובן) לחלום על פסים וורודים וקצוות כחולים. יש מי שעשתה ממנו קריירה (ניקי מינאז', הדוגמנית שרלוט פרי), יש מי שהתאימה אותו לחליפת הקוטור שלה (קוקו רושה), יש מי ששידרה באמצעותו את מצבה הנפשי (קייטי פרי, אם הצלחתם לקרוא את הסימנים) – ואז הוא פשוט נעלם כלא היה. בדיוק מה שטרנד לוהט אמור לעשות בשלב כלשהו.

Photobucket
רוני מארה מדהימה בלבן ובשחור, והשיער? שווה העתקה

ה- press tour של רוני מארה ל"נערה עם קעקוע הדרקון"

אני שונאת את צמד המילים "עוצר נשימה" בטקסטים, אבל בהקשר של רוני מארה, אלמונית בלונדינית שבין רגע הפכה לרוח רפאים סקסית עם הפוני הכי נחשק בהוליווד ועשתה חתיכת עבודה בתפקיד ליסבט, פשוט אין ברירה. מילא הסרט, שהיה ככה ככה, אבל סבב הקידומים וכל עונת הפרסים סביבו, במסגרתם הלכה מארה על שחור ולבן, ולבסוף על אדום (!), היה מופת של תכנון, תפירת תדמית (תפירה עילית, יש לציין) וחוש אופנתי רגיש לפרטים ואדיש לטרנדים וחוקי סקס-אפיל קונבנציונליים. אה, וג'יבנשי – קסם שכולו בד.

החליפה הצבעונית

בדמיוני, אני רואה את אנה וינטור מעלה את ג'ורג'יו ארמאני ואת הסטייליסט של ראיין גוסלינג לשיחת וועידה ואומרת – אז מה, מכירות החליפות בירידה? בואו ניתן לשוטים האלה חליפות צבעוניות! מקטיפה!! ואכן, השנה אי אפשר היה להימלט מהחליפה החדשה, ומי בכלל רוצה להימלט כשכיף כל כך. גוסלינג בנה את תדמית הפאשניסט שלו על חליפות חומות, כחולות-בהירות וחיות אחרות השנה, אחר כך אנדרו גארפילד, ספיידרמן בשבילכם, המשיך את המגמה – ב-press tour שלו לסרט החדש לא היה רגע אפור אחד. ועוד לא הזכרנו את המקטורן שתואם את נעליה של בת הלוויה שלך. שרק השטיח יהיה אדום?
Photobucket
פאן בינגבינג, אליזבת' בנקס, מליסה מקארטי ואוקטביה ספנסר

כל היתר: פאן בינגבינג, בנות זוג אופנתיות, אליזבת בנקס חורכת את ה-press tour של משחקי הרעב, בת' דיטו ל- M.A.C, נשים גדולות וסקסיות.

Photobucket
סגול - לא תודה, וגם ניקי מינאז' התעייפה. וסניקרס עם פלטפורמה זה רעיון רע

דברים שעצבנו: סניקרס על פלטפורמה (ניסיתי, זה פשוט לא הולך), שובו של הסגול לחיינו (תצוגות סתיו-חורף 2012 ארורות!), הטריקים של ניקי מינאז' (כולל בקבוק הבושם החדש והמפלצתי), טורבנים (מי צריך את זה, מי) מדבקות לק ולקים שמחזיקים "שלושה שבועות". ממש.

1 comment:

Unknown said...

פוסט מרתק! אני גם מעריצה של רוני מארה, היא פשוט מדהימה וכל כך לא הוליוודית. אתמול צפיתי בנערה עם קעקוע דרקון בסרטים לצפייה ישירה והופעתי לטובה דווקא, במיוחד מהמשחק שלה. היא ממש גילמה את הדמות בצורה נהדרת.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...