Classy monochrome

Friday afternoons are never easy, trying to combine last-minute arrangements. If you succeed, you get to reach Friday night content and full of energy, and a small yet crucial component of the task is choosing the right outfit to battle the streets in. I always go for something comfortable, something that says "yeah I'm standing here ordering coffee but actually I'm still very much asleep". This Friday I felt like back-and-white, with a little more edge. It's funny how you remember things - when I was little I used to love this gossip section in a badly written newspaper. Once I read a bit that tells how Jody Foster wasn't happy with her sheets in a hotel room, until they finally changed them to black satin and she said: "That's it. Black reflects the color of my soul". It might have very well been a fantasy of the bored columnist, but it made a great impression of the 8 years old girl I was. I still sometimes mimic miss Foster when back comes calling.

ימי שישי הם ימים לא קלים, שמשחקים על השילוב המוזר בין "סידורים" ל"מנוחה". אם מצליחים לשלב את שניהם, מגיעים לשישי בערב מרוצים ומלאי כוחות, וחלק קטן אבל חשוב מההצלחה זה האוטפיט הנכון להסתובב בו ברחובות העיר. לי הכי חשוב שיהיה לי נוח, ובאופן לא מודע גם מתחשק לי משהו פשוט ולא מתחכם, שאומר"נכון שאני עומדת כאן בתור ומזמינה קפה אבל למעשה אני עדיין ישנה". יום שישי הזה התחשק לי מונוכרום. מצחיק איך דברים מסוימים נחרטים בזיכרון: אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה הייתי מטורפת על מדור רכילות מסוים בעיתון שכבר לא קיים לדעתי. פעם קראתי שם קטע על ג'ודי פוסטר שעשתה צ'ק-אין בבית המלון ולא אהבה את צבע הסדינים. החליפו לפרחוני, היא לא התלהבה. ניסו צבעי פסטל, מיס פוסטר המשיכה בשלה. רק לבסוף כשפרסו על המיטה מצעי סאטן בצבע שחור, פוסטר נרגעה ואמרה - "זה בדיוק זה. שחור משקף את הצבע של הנפש שלי". אין לי מושג האם הסיפור הזה הוא פרי דמיונו הקודח של הרכילאי המשועמם, אבל עובדה שהוא עשה רושם גדול על ילדה בת 8. עד עכשיו אני מצטטת את פוסטר המפונקת כשהשחור מושך אותי לחיקו.

Jacket - Zara

Dress - Mikusha

Boots - Zara

The basic A-line dress is a great base for everything really. The jacket was bought so long ago, long before I recognized its' classic powers. Also, I want to point you attention to the fact my hair is pulled up - it almost never happens, but that morning I woke up with especially moody hair and just gave up. Maybe Jody Foster possessed me.

השמלה השחור והקטנה של מיקושה, בגזרת A הכי בסיסית שיש, היא בסיס טוב לכל דבר. הז'קט המשובץ נקנה לפני שנים רבות, הרבה לפני שהצלחתי להבין שמדובר במציאה על-זמנית, שלא לומר מחממת. לפעמים הוא מרגיש לי קצת קופסתי, אבל עם מיני ומגפיים זה מחליק. לסוף, תנו לי להפנות את תשומת ליבכם לעובדת היותי עם שיער אסוף! זה כמעט ולא קורה לי, שפתאום מתחשק לי להחביא את השיער שלי (חוץ מאשר כשהחלפתי בגדים עם כתבת אופנה אחרת ושנאתי את עצמי), אבל באותו יום שישי קמתי עם שיער לוחמני במיוחד וויתרתי. ד"ש לג'ודי פוסטר.

She's in fashion

I don’t write here much about my work. When I opened this blog, I've decided my personal life is not going to be THE issue here, although as you may have noticed, I’m dripping it here and there between the lines. So I’m a fashion journalist and I love it. I've been thinking quite a bit about “work titles”, as in what we answer when being asked “what do you do (for a living)”. When I used to work in advertising and wrote for a website, I would answer: I’m a media planner and I write about fashion.

Then when I resigned from the office I feared for a second that my title would no longer be important-looking and dignified, but as my work in the fashion magazine developed, from one project to another piece, I started getting used to calling myself “a journalist”. Maybe it’s the shift to print, which delights my old-fashioned self, maybe it’s the time passed since I've started doing this, I don’t know. Anyhow, one part of this jobs goes into “Oh, lucky you….” category, meaning fashion shows and presentations.

Jacket - Primark

Shirt - Yosef casual

Shoes - Nine West

And here I am, at the first fashion show for this season, at a bright sunny studio of the Israeli designer Dorin Frankfurt. The weather was nice, and it was the perfect opportunity to make an outing for the beautiful jacket I bought in London. There’s so much to it – seriousness, playfulness, trendiness, attitude, which means it’s perfect for fashion events where it’s better to dress so people can conclude nothing and everything about you. The T-shirt I've received at yet another show years ago – I get a pervert kick from honoring “work” events in pieces all my colleagues have in the closet and must be embraced to wear. The shoes are an old pair I have a love-hate relationship with, and last but not the least – I've promised red lipstick, I give you red lipstick. It is the perfect wintry shade, not too bright, out-there, different. It’s almost the first time ever I try this, and reactions are very hard to read. As long as I enjoy playing with it, it’s all good.

London, I surrender

אז ביליתי את השנה האזרחית החדשה בלונדון, בדיוק כמו עפר Cupcakes שהבטיחה להיפגש עימי ולא הצליחה לקיים. קל להבין אותה - אם את בחורה, ובחורה שאוהבת חגים, שופינג ואווירה טובה, לונדון תסובב אותך עד אובדן חושים ולא תזכרי לא חולצות שהבטחת לקנות לחברות ב -Primark , לא התחייבויות חברתיות ולא את עצמך. ביום השלישי למגורי בביתו של הידיד האוסטרלי הסופר-נוח שלי (בימים אלה אני שוקדת על עיצוב פסלון פרס מיוחד על סבלנות בעת מסעות קניות) בשכונה הקולית Brick Lane שמלאה בבתי קפה אורגניים, חנויות וינטג' ואנשים יפים, התחלתי לחפש חתן בריטי שישאיר אותי כאן לנצח. במקביל, נדמה לי שפיצחתי את קוד הלבוש של נערות האיסט-אנד: מעיל פרווה סינתטית מהוה, סקיני או מיני עם גרביונים, נעלי אוקספורד או דוק.מרטינס ותסרוקת גבוהה עם איפור עיניים מעושן ואודם אדום. התפתיתי מאוד למעיל הפרווה ואז נזכרתי בעינוי הקיץ של ה"חורף" שלנו, וחבל שכך - אני כנראה שוב אצטרך אותו בקרוב. בינתיים אימצתי את השפתון.

Lanvin awesome shopping window display

אני לא זו שתסביר לכן את חדוות השופינג בחו"ל, אבל היות והייתי בלונדון בפעם האחרונה לפני כמעט עשר שנים, יהיה נחמד לסמן גם לעצמי כמה חידודים והמלצות: הרשת הנהדרת Whistles מזכירה את רוס אובאטה ומוכרת פריטי משי מהממים, שמלות לא מטופשות (בניגוד להרבה רשתות אולטרה-בריטיות שפונות ל - tarts...) והיא מומלצת מאוד, אם כי לא זולה. רשת All Saints מדהימה ממש ועוד פחות זולה - כולה צבעי ניוטרל מרגיעים, סריגים איכותיים ונונשלנס, אבל גם היא לא זולה ומשום מה כל מה שמדדתי נראה עלי מוזר. רשת Warehouse עושה עבודה טובה בחיקוי טרנדים בלי להתחכם. Primark זו ממלכת טראש מתוקה שאפשר למצוא בה לא מעט מציאות, והמקום בו בטוח תפגשו ישראלים בלונדון אם זה הקאפ-אוף-טי שלכן. לבסוף, Topshop באוקספורד זו מלכודת מוות. החנויות בשכונת המגורים שלי היו גם כן מאוד מעניינות, ולמרות שחלקן היו סגורות ברוב ימי החג, חיכיתי בסלבנות ובסוף נפתחו דלתות הקסם וזכיתי להציץ פנימה - היה שווה לחכות ל - Bodas, רשת הלבשה תחתונה שעושה את מה שהיא עושה בפשטות ותחכום. מלבד הסתובבות תכליתית ברשתות, הדבקתי את אפי לחלונות ראווה של לא מעט בוטיקי מעצבים ואף נכנסתי לתוכם ברגל בוטחת, כולל Marc by Marc Jacobs שהתגלה כאכזבה, שכן אם ארצה פיצ'פקס זולים בשקל אלך לשוק, וכל מה ששווה באמת יקר בטירוף. הנה דיספליי קטן של מה שחמדתי.

Crazy Castelbjac sweater

Irregular "Irregular Choice" shoes, achieved later by a cheaper version

Amazing neck-piece from Dover Street Market

מה לבשתי? זהו. הקור די הכניע אותי ולא הצלחתי לעמוד ברף השיק שהצבתי לעצמי. מעיל חם אין לי כל כך, המגפיים החמות מ"אלדו" לא יכלו להשתוות למגפונים הקלילים בהם מהדסות הלונדוניות האטומות לקור. הכובע שלי היה קטן ומצחיק והעדפתי לתחוב אותו בתיק. לשיפוטכם.

Nothing new

אז זהו. אחרי הטיול הזה התחלתי להבין את כל האנשים החשודים האלה שקונים קשמיר, מעילים עבים וצעיפים ענקיים ללא שום קשר למזג האוויר הישראלי. הם עושים את זה כדי להיות מסוגננים בחו"ל בחורף!! כנראה אפילו אשבר ואקנה מעיל בסוף עונה. ואז אחזור ללונדון.

A hundered wonderful things to kick-start 2010

2010 הגיעה. פגשתי אותה בלונדון. על כך עוד ידובר כאן לא מעט. כשחזרתי והתאוששתי חברה סיפרה לי ש"קולדפליי" זכו לטייטל הרכב העשור בשתי תחנות רדיו שונות. מה נגיד? בסיומו עשור מקובל להביט לאחור, להיזכר איפה היינו במילניום (שכונת רמת אליהו בראשון לציון, מכירים?) ולסכם. כמי שמנסה לנהל את הבלוג שלה באופן הכי תלוש שאפשר, אני מציעה לכם אלטרנטיבה, גם היא לא שיא המקוריות - התחלות כייפיות לתחילת השנה, העשור, פיסת החיים החדשה. כולל לינקים ותמונות, כדי לכפר על העדרותי הממושכת - באשמת הלפטופ הורוד, שחטף ללא ספק באג עשרת-אלפים. שתהיה לכולנו שנה אופטימית, שמחה, מלאת התגשמויות ונטולת אכזבות!

• לכוון את השעון המעורר ל-14:00 אחרה"צ
• להחליט אחת ולתמיד האם את שונאת או אוהבת את זואי דשאנל
• למחוק מזיכרון הסלולארי את כל השמות הסתומים שלא אומרים לך כלום
• להוציא את אוסף המגאזינים מהבוידם ולנות להם מקום של כבוד בספריה בסלון
• להתנפל על המגאזינים הפחות אהובים ולהפוך את פנים הדלתות בארון הבגדים ללוח השראה אחד גדול
• לזרוק את הארון ותלות את כל השמלות על סטנדים – כמו בבוטיק
• לקנות בסופר קופסת פטל במחיר מופרך ולהפוך את הגרנולה היבשה לפינוק מארץ הצימרים
• להשקיע במניה של LVHM – מי אמר שהבורסה נטולת סטייל?
• לבקר בפארק הסחלבים "אוטופיה" בקיבוץ בחן ולשבת שעות על ספסל בחברת סחלבים, מפלים וציפורים אקזוטיות
• לפצוח מיד בתכנוני התחפושת לפורים – הפעם את תהיי הבחורה המושקעת שכולם ירצו לתייג ב"פייסבוק"
• לערוך לחברים הכי טובים מסיבת צהריים בליווי קוקטייל "מימוזה" שהתחפש למיץ תפוזים
• כשהשמפניה מתחילה להשפיע – לחבוט יחדיו בפינייטה תמימה ומלאה כל טוב.

• לקנות סוף סוף את הספר "למה גברים אוהבים וביצ'יות"("למה גברים מתחתנים על ביצ'יות"...) ולבקש לעטוף "למתנה"
• להירשם לאתר Couchsurfing.org כדי לארח תיירים חתיכים ולמצוא בית בכל עיר בעולם.
• להתחבר לשורשים הפולניים ולהזמין טפטים מדליקים

• לטוס לפסטיבל "סאנדנס"– סקי, סלבריטאים ותרבות גבוהה הם השילוב המושלם 
• לקנות מעיל לבן ולא פרקטי בעליל
• לשבת בשקיעה בבית קפה מול בית הפגודה בתל אביב ולדמיין חופשה באירופה 
• להירשם לחוג ריקוד אפריקאי – לא צריך לדייק, ממילא הקצב משונה ותנועות פרועות
• לצרוח את ה-שיר מגיל ההתבגרות בערב קריוקי, רצוי כזה שכולל רק שירי אינדי משובחים 
• לשחק במשטרת האופנה מול טקסי הפרסים הנוצצים, שמתפרסים על פני חודשי האביב
• לנסות את לוק ה"טום בוי" לעבודה ולקצור מחמאות

• להזמין את אמא לכוס קפה ודפדוף משותף בתמונות ילדות – מסתבר שתמיד אהבת שרוולי פרינסס.
• למצוא מנקה
• לנקות מדריך "Lonely planet" עבה במיוחד ליעד אקזוטי, סתם בשביל לדפדף. ואולי לא סתם
• להזמין קולאז' חלומי באתר האינטרנט של אומנית הקולאז'ים המוכשרת אגנס מונטגומרי
• ללמוד איך להוריד שירים וסרטים ולהפליג לעבר צריכת מדיה עצמאית.
• למלא את הנגן בכל המוזיקה טובה שהצלחתן להוריד ולשמוע אותה ברכבת פרברית עד חיפה ובחזרה
• לא להיכנע לשגעת ה"אייפון" – מה רע בללחוץ על כפתורים?
• לעלות לירושלים, לנשום אויר צח ולחזור עם גרביים של "גאפ"

• להתפנק עם סט מצעים איכותי באדיבות מומחית הפינוקים שרון ברונשר
• לשלוח לחברה בחו"ל מכתב בדואר – במעטפה ריחנית עם בול פרחוני
• לבקר בגן החיות בחברת ילדים חדורי התלהבות שעוד לא שמעו על פרוות וכבד אווז
• להתחדש עם עגילים חייתיים במיוחד בעיצובה של אווה טפנר

• להיכנס לחנות ספרים ולקנות מדריך סטייליסטי לעיר המסתורית תל אביב
• לקנות לגבר שלך חולצות מכופתרות שלא צריך לגהץ, לעולם, באדיבות חברת "סיידנסטיקר"
• לבזבז הרבה מאוד כסף על תיק ערב נורא קטן

• לעשות קסטומייזינג מבוקר למכנסי ג'ינס
• למלא שקיות בקישוטים מסיבתיים ב"הילולה" (הגנים 10 קרית שאול, רמת השרון)

• לחזור למרוח אודם אדום לוהט
• לבלות את כל היום בפיג'מה ולזפזף בין החינוכית לערוץ האופנה
• להחליף את מכנסי הטרנינג הביתיות במשהו מהמם ושיקי
• להתחיל לאסוף charms קטנים שיספיקו לכל השנה, בדרך לצמיד המושלם של ה.שטרן

• לדחוף בתיק מגפיים עמידות ולקוות שגשם יגיע בקרוב
• לזלול סנדוויץ' "רובן" עסיסי עם שליש בירה באמצע היום ("רובן" – יהודה הלוי 112, תל אביב)
• להתמכר לשידורים חוזרים של דוקומנטריסט העל לואי ת'רו בערוץ 8 (במהלך ינואר ופברואר)
• ללכת לסיבוב לילי בכיכר המדינה ולבהות בחלונות הראווה כמה שמתחשק
• להפסיק להסס ולעשות פוני
• לפוצץ את התקציב על מערכת רמקולים מעוצבת שנראית כמו גדוד של חייזרים

• לראות את אומנית המיצג השנויה במחלוקת מרינה אברמוביץ במרכז לאומנות עכשווית בתל אביב (עד ה-28.1)
• לחלוק סטייק טרטר וקרפצ'יו בקר באחד בלילה ב"בראסרי" (אבן גבירול 70, תל אביב)
• לאכול שלג בחרמון
• לעשות מנוי למגאזין חו"לי ולקשט לכבודו את תיבת הדואר
• לקחת בדי.ווי.די את הסרט שלעולם לא נמאס, "מיס פטיגרו" ולצפות בליווי סיגריה עם פומית, בחלוק משי.
• להכריז על אובססיה חדשה – סריגים מנומרים, חולצות פסים או סניקרס לבנות, יו ניים אי

• לקנות כמה שיותר לקים של Essie ולשחק אותה מניקוריסטית
• לאפות עוגת שכבות מפוארת עם החברה הכי טובה ולהתחיל ליישר בעודה חמה
• להזמין ב"אמזון" את הספר הכבד והיפיפה “Pictures” שמתעד את עבודות הצלם הפנטזיונר טים ווקר
• לרשת את המרפסת בעציצים הכי נוחים במשתלה – נניח, קקטוסים.
• לשים קץ לבלגאן בתחתונים וחזיות ולעבור במעבר חד לסטים תואמים ומפנקים

• לקנות כבר את החזייה עם הכתפיות המודולאריות בעלת אלף ואחת צורות לבישה
• לקחת את סבתא לסיבוב קניות ולעשות לה מייק-אובר במראה רומנטי
• בתמורה, להשאיל מהסבתא כמה תכשיטים שיש מאחוריהם סיפור
• להתחיל את היום עם פסקולים – Broken Flowers המקסים ו - The edge of heaven העצוב.
• להתנועע כל היום במוניות בלבד ולא לשכוח לצעוק "טקסי!"
• לזרוק את המזוודה הישנה ולרכוש סט נסיעות מהודר – כולל כייס לחליפה, ליתר ביטחון
• לעשות אמבטיה ולהתקשר ממנה למי שמצריך חידוש קשר

• לאכול קינוח שוקולד באיתור מוזהב ולהרגיש דקדנס מהו
• לקרוא ספר על ספסל בכיכר ביאליק
• לקנות ארנק חדש ולמלא אותו בכרטיסיות ניקוב של בתי קפה
• לטעום מלא מקרונים הצבעוניים במאפיית "לחמים" ולבחור את הפייבוריט (חשמונאים 99, תל אביב)

• לעשות טיול אופניים בפארק הירקון – הפתעה, בסוף מגיעים לרמת גן
• ללכת לבד ללונה-פארק
• להתחיל מסורת ערבי צפייה משותפים בטלוויזיה עם כל המעוניין
• לרכוש מכונת גלידה, מכשיר להכנת אורז וטאג'ין
• לקנות ספרים באנגלית בקומת המרתף של "סטימצקי" (בסניף באלנבי 107, תל אביב)
• להחליט סופית מהו ה"תיק היומיומי" ולצייד אותו בטישו, מסטיקים, עט שכותב, פנקס קטן, וערכה לסידור גבות
• למצוא את המתכון הכי טעים לסלט קינואה ולדבוק בו באדיקות
• לערוך ערב תחרויות ידע על טהרת הפופ, מבית הגאון Arno De Vever, באתר האינטרנט netquizzes.com
• למצוא את זוג משקפי שמש הוינטג'יות שיהרסו את כולן מקנאה
• לקנות בשוק בצלאל 10 גופיות סבא לבנות
• לפתח את התמונות מהטיול האחרון ולסדר באלבום מהודר עם כיתובים "הומוריסטיים"
• להחליף את מחזיק המפתחות

• למצוא מקום קבוע בדירה לאגרטל חמוד. למלא את האגרטל בפרחי העונה. לא לשכוח להחליף את המים.
• לעבור לחליטות תא וקפה פילטר
• למסגר את הפוסטר ההוא שהורדת מזמן מלוח המודעות השכונתי, וגם עוד מיליון ואחד תמונות על הדרך
• להשכיר אוטו חדש וקומפקטי ליום אחד ב – Car2Go שיחכה מתודלק במקום מסוכם מראש
• לקחת את האוטו השכור לטיול ל"מרכז קנדה" במטולה – החלקה על הקרח וג'קוזי במקום אחד, יותר מזה?
• להפוך את היין האדום הזול ששוכב כבר חצי שנה במזווה לסנגרייה לוהטת בעזרת מקל קינמון, ציפורן, קוביות תפוח תפוז
• לקשקש כל היום ב"Skype" – ללא המצלמה המטרידה
• להתקין במחשב את תוכנת "פוטושופ" ולהתחיל לרטש!
• לעשות מכירה ביתית של כל הבגדים שעבר זמנם – לתרום זה כל כך 2001
• בכסף שגויס, לרכוש את ג'קט העור המושלם בשיא העונה
• לאמץ בובת Blythe חולמנית
• לנסח את sms הפלרטוט המושלם ולשלוח למישהו מיוחד
• לנסות לא לקרוס בחוג "אקרו-באלנס" (יצירת פירמידות אנושיות, כמו בקרקס) ב – Pure studios
• לקנות לעצמך טבעת אירוסין
• לקרוא את היומן שניהלת בגיל 14 ולא להאמין
• להזמין כמה חברות לסשן גומי נוסטלי בשדרה (כן, גומי.... שורף קלוריות ממש יפה)
• להירדם על הספה ב-9 בערב בלב שלם

Christmas dress-up

This is probably the right time and place to admit I never "dress-up" purposely to shoot blog "productions". Not that I consider it to be so horrible, but I personally prefer to capture the everyday, the real decisions I make about clothes, hectic and irrational as they may. With that being said, not every outfit deserves a blog post (although a blog that blindly follows literally every-day dressing is not the worst idea). And why the interlude? Because this time I've decided to step out of my rules and make a little home-production happen. Having fun with a tripod is a more realistic way to call it.

אולי זה המקום והזמן להגיד שאני לא נוטה להתלבש במיוחד ל"ימי צילום" לבלוג שלי. לא שאני חושבת שזה החטא השמיני, פשוט בעיני יותר כיף לשדר את היומיום, את ההחלטות האמיתיות שלי בנוגע ללבוש, מיידיות וחסרות בסיס ככל שיהיו. אם זאת, כמובן, לא כל אוטפיט שווה עניין (למרות שרעיון לבלוג שמתעד באופן עיוור את הלבוש היומיומי ממש באדיקות הוא לא כזה גרוע). וההקדמה למה? כי ביום שישי האחרון החלטתי לחרוג מהכלל ולבצע את זממי במיני-הפקה ביתית. "הפקה" זו מילה גדולה, כן? השתעשעות עם חצובה, במקרה הטוב (ובמובן והתמים של המילה).

Dress - Enky by V.V

Tights - Honigman

Boots - Aldo

I'll tell you how it went down - to welcome the winter, I decided to pull my old and beloved flannel attire on my bed. Now, this set was bought for me when I was in junior high, and even then provoked reactions of admiration - just one more proof I always had sort of a kitschy taste. When I was done, I though - they remind me something, don't they? And the answer was - the velvet dress that's being thrown around my room for ages, waiting to be fitted, shortened , or anything else that would make it more wearable. It was bought ages ago, too - sure the print is cute, but something about the cut just won't cut it. 

Next I thought about my white boots, bought recently nice fantasy, really, but we all know they would become miserable grey very soon, and so they await replacing fora more reasonable version. Put them in your blog, suggested my friend Nina (which has the cutest ever blog Braids and Bows), and so it all came together - I gave all those poor things a chance to participate in this oh-so-colorful shoot, celebrating the almighty Christmas spirit I love so dealry. As props, I used my collection of December Vogues, which I leaf throw for a while now for this article I'm working on. Happy Holidays! Hanukkah included, naturally.

אני אספר לכם איך זה התחיל - לכבוד החורף, שלפתי את מצעי הפלנל הישנים והטובים שלי, שנקנו לי עוד כשהייתי בחטיבת הביניים, אם לא מוקדם יותר. בזמנו, מצעי הפלנל האלה, עם ההדפס ה"מלכותי" שלהם, עוררו מצידי התפעלות אין קץ, וזו רק הוכחה נוספת שתמיד היה לי טעם קיטשי משהו. אחרי שסיימתי להלביש את הפלא המפואר הזה על המיטה, חשבתי שהמצעים האלה מזכירים לי.... את שמלת הקטיפה שזרוקה כבר שבועות על הכיסא, מחכה לקיצור, תיקון, או כל דבר אחר שיהפוך אותה ליותר לבישה. גם היא נקנתה מזמן, ונלבשה אולי פעמיים - אין ספר שההדפס חמוד, אבל משהו בגזרה פשוט לא עובד.

ואז חשבתי על המגפי הזמש הלבנות שקניתי ב"אלדו" באילת לכבוד החורף. פנטזיה יפה, אבל כולנו הרי יודעות שתוך שבוע הן יהפכו לבליל אפור ומסכן - ולכן עתידן להיות מוחלפות בגרסה שפויה יותר. תעדי אותם בבלוג, ייעצה לי חברתי נינה (שאוחזת בבלוג החמוד רצח Braids and bows), וכך הכל התחבר- שיתפתי את כל הפריטים השנויים במחלוקת האלה בצילומים מה-זה צבעוניים שהגוון שלהם מזכיר לי את חגיגות הקריסמס המקושקשות והכה-אהובות. כפרופס, שלפתי את כל גליונות ה - Vogue שחוגגים את אותו הדבר, בהם אני מדפדפת כבר זמן מה לקראת כתבה שאני עובדת עליה. חג שמח לכולם! חנוכה גם, כמובן.

High street down south

In glossy magazines, we frequently meet the magnificent combination "high street", which signifies everything, I guess, which is not snotty designer. The mall, the big chains, wide open and inviting - this is how I always feel, and I get a sense that even at Vogue there's a cheery note whenever high street is dealt with. Sure, there's something very liberating about buying a bulk, cheap, and then running into dozen of girls wearing the same thing. Well, maybe not. But lately, due to the saving program and thanks to the gift coupons that landed in the mailbox over the holidays, I'm very much of a high-street girl. And what's more down to earth then going to Eilat, the lame Israeli equivalent of Cancun, and to buy tax free high street treats?

במגאזינים חו"ליים בוהקים מתגורר מושג ששמו high street, כלומר כל מה שהוא לא מעצבים זחוחים. הקניון, הרשתות הגדולות, נגישות ומזמינות - ככה אני תמיד חוויתי את ההיי, ויש לי תחושה שגם ב - Vogue מפציעה חדווה קופצנית וכייפית כשיש עיסוק בנושא. בטח, למה לא? יש משהו משחרר ונטול פוזה בלקנות הרבה, בזול, ואז לפגוש עוד אלף בנות לובשות את אותו הפריט. טוב, אולי לא החלק האחרון. ועדיין, אולי ברוח הצמצומים, ובהחלט בסיוע תלושי השי שנחתו אצלי בתיבת הדואר בחגים, אני ממש היי-סטריט גירל. ומה יותר עממי וחסכוני מלרדת לאילת ולממש את תלושי השי בקניון האלמותי, ללא מע"מ?

Dress - TNT

Knit - Honigman

Shoes - old Topshop

אז קניתי שמלה פרחונית ואת הסריג הכי מדהים, מהקולקציה של מלאני פרס, בהתאם ליעדים אליהם הנחו אותי שוברי המתנה. כשלבשתי אותו מיד אחרי הרכישה (חם באילת, אבל הקניון ממוזג בהגזמה) ובחזרה מהקניות ונשאלתי בנימוס ששמור רק לגברים תמימים "זה לא מה שלבשת כשיצאת מהבית?" הבנתי שאני כנראה מפתחת אובססיה לסריגים בצבע בז'. מה אפשר להגיד? סריגים זה נהדר, סדיגים בצבע קליל שהופכים את החורף לפסטוראלי יותר - עוד יותר טוב. עד כאן "הוניגמן", רשת שלא נותר אלא לחבב, שכן אני תמיד מוצאת שם פריטים שמקורם העממי לא בולט לעין. לגבי TNT, העניין קצת יותר מורכב - קשה לי לומר את זה, אבל כשמדדתי חצאיות מיני וקפוצ'ונים עם פרוות האסקי סיבירי לצד ילדות קטנות וחמודות הרגשתי קצת, מה שנקרא, לא בסצינה שלי.

אבל בכל זאת מצאתי את הפריט הטופשופי המגניב הזה, אם כי צמוד מעט וקצר מאוד. אז מה! אהבתי את השרוולים התפוחים, חיבבתי מאוד את הפרחים. ומה עם אילת עצמה? חוץ מזה שיש שם מתקנים כאלה מצחיקים כמו בתמונה, עומדים באמצע חצרות נטושים, אילת די כייפית. עצם הנסיעה לשם באמצע החודש, באוטובוס (המלא!) וללא סיבה מיוחדת, מהווה הרפתקה סוריאליסטית ומומלצת. חמים שם עכשיו, יש "טופשופ" אמיתי, אווירה קאמפית ובלתי מתאמצת והרבה בחורות פשוטות כמוני שאוהבות קניונים. והכי חשוב - תחושת אנונימיות מרעננת. נסו את זה בשילוב עם מיני תובעני.

The great grey winter is back... and so am I

I must admit that since I'm back from my USA-Mexico-Cuba trip, I'm slightly confused. The jet-lag is done and over with, but the weird mood - not yet. In fact, lots of things were happening, but what I really do all the time is wait for the winter. Yes, winter, the widely available season in many countries, and the one who gets cursed by "summer lovers" here whenever it decided to stop by for half a second. So, as soon as the first rain appeared, I stepped outside to give it a big grey welcome.

אני חייבת להודות שמאז שחזרתי לארץ מהטיול למקסיקו, ארה"ב וקובה, אני קצת מבולבלת. הג'ט לג עבר מזמן, מצב הרוח המשונה עוד לא. בגדול, הרבה דברים מתרחשים אבל כל מה שאני עושה בזמן האחרון זה לחכות לחורף. כן, החורף - העונה הזו שנפוצה במיוחד במדינות אירופאיות באמת אבל זוכה לגידופים מ"אנשי הקיץ" כשהיא מעזה להציץ כאן לחודשיים מסכנים. אז ברגע שהחורף הגיע, יצאתי לעשות לו קבלת פנים אפורה במיוחד.

Jacket - H&M

Shirt - second hand

Bag - from Mexico

Jeans - Diesel

Shoes - Irregular choice

The items in the photos don't know it yet, but I'm going to use them a lot this winter. You included, lovely harts bag I had to walk a lot for, since they don't accept credit cards anywhere in Mexico, not even in a museum store in the capital. Also, before you I present a selection of random but lucky choices - the jacket from H&M I bought mid-summer day on Hollywood Boulevard. Little did I know that grey will become one of the most prominent winter shades? The little suede boots, that tasted mud today for the first time, I purchased even earlier, at the beginning of the summer, and again - royal blue is all over "Topshop" at top prices. And the jacket goes well with one of my favorite shirts and it's all good. But none of that makes me happy. At least the winter is here.

כל הפריטים שבתמונות עוד לא יודעים את זה, אבל אני מתכוונת לחרוש עליהם החורף. כן, גם עליך, תיק לבבות משגע מקולקטיב מעצבים מקסיקני, עבורו נאלצתי ללכת עד הקספומט וחזרה כי בשום מקום, גם לא בחנות של מוזיאון, לא מקבלים כרטיסי אשראי. מה שעוד מוצג כאן, זה מערך של בחירות אקראיות וממוזלות - את הג'קט החמוד נסעתי לקנות בשדרות הוליווד בשיאו של יום קיץ קליפורני, בלי לדעת בכלל שאפור יהפוך לאחד הגוונים השולטים של העונה. כנ"ל לגבי מגפוני הזמש שקיבלו היום תבילת אש ראשונה בבוץ - הם בכלל נקנו בחדר האחורי של "שופרא" בתחילת הקיץ, בסייל בהחלט מטורף. נדמה לי שהם עלו 200 שקל, ולא נורא שצריך לשים ספידה בפנים. שוב, כחול רויאל כבר מככב ב"טופשופ" במחירי תקרה, והכל נהדר. הג'קט (ז'קט או ג'קט?? אני אף פעם לא יודעת) משתלב מצוין עם אחת החולצות האהובות עלי בכל הזמנים. אבל כל זה לא משמח אותי. לפחות החורף כאן... ולסיום, תהייה הרת גורל: עשיתי פוני. שמים לב בתמונה העליונה?