All I want for Christmas: Books

Everybody knows I'm posseding a fondness towards "Christmas spirit", to the horror of my Jewish friends. The presents, the lights, the family tradition (in my childhood remarked by a huge tree in the living room, sort of a phallic symbol of the Russian man's capability, if you will) - all of this speaks to me greatly, and every year I find myself wishing I lived in some "ultimate Christmas gift guide". Well, sinse empty wishing is so 2011, I've decided to go forward with my own presents guide - to myself, that it. Part 1 is dedicated to 10 most desired non-fiction books.

1. Helmut Newton "Polaroids" - the latest by the greatest.

2. Scanwiches, the book - a long awaited creation by my all-time favorite website.

3. The Perfect Imperfect Home by Deborah Needlman - as if it was created especially for me.

4. Luxe Guides to New York and Chicago - for my big America 2012 trip.

5. Brazilia Style - recomended by Elle Britain gift guide, and as I have a Brazilian flatmate, I

happily accept. Plus, the cover is super-funky.

6. What To Wear Where - a fun book by another one of my favorites.

7. Jamie Does.... - Jamie Oliver, you gotta love him, does Swedish, Moroccan and other yummy

recipes. There's no saying no to that.

8. Terryworld - not the newest book out there, but it has naked Terry Richardson on the cover.

'Nuff Said.

9. I Like You: Hospitality Under Influence by Amy Sedaris - I wanted this for a long time, coz

there no other book referring so briliantly to my hosting fears.

10. Bals: Legendary Costume Bals of the Twentieth Century - despite the long name, included in

the gift guide of Instyle and tickles just the right magic - buds.

The animal in me

A funny title, perhaps, but when it comes to leopard prints, all my good logic runs dry and I become utterly obsessed. A stylist told me recently leopard can never look cheap, but if you opt for a golden item - pay the high price or risk looking like a wannabe. I'm not sure I agree, but one thing for sure, leopard print is so god damn festive.

כותרת משעשעת, אולי. עם זאת, כשעסקינן בהדפס המנומר כל הגיון אוזל מתאי המוח שלי ואני הופכת לטיפשה מנומרת, וכמה טוב שכך. לא משמן שמעתי סטייליסטית כלשהי אומרת שפריט מנומר, גם אם נקנה בעשרה שקלים, לעולם לא ייראה זול, ולעומתו פריט מוזהב חייב להיות יקר, אחרת ייראה אומלל. לא יודעת מה אני חושבת בנושא, אבל לדבריה של הסטייליסטית אוכל להוסיף כי פריט מנומר, כמעט תמיד, הוא חגיגי.

Dress - Zara

Boots - Mango

The pictures could have been taken, if I wanted to go the orthodox way, with Bar Rafaeli, since the dress was taken to the Especially Escada perfume launch, Rafaeli being the face of it and all. But the dress had me doing her way. A cheap thrill, no doubt (less then 50$), but nevertheless a fancy one.

החברה שצילמה את התמונות הזדעזעה מההתעקשות שלי לדגמן על רקע של גדר קרועה במקום להצטלם, כמו ילדה טובה, עם בר רפאלי על רקע הוורדים באירוע השקת הבושם של אסקדה. אבל השמלה המנומרת עשה בי שפטים. המגפונים, מגפוני זמש עם עקב מחודד, נקנו אי שם בצבא והופתעתי לטובה מהתגובות הידידודתיות שהם עוררו. ובאשר לשמלה - 200 שקלים, וכל העושר המזויף הזה שלכן. הבטיחו את מקומכן בהיכל התהילה לפני שהחורף נגמר.

It's Fashion Week: Part 2

So, after Tel Aviv Fashion Week was over (that pot was in Hebrew, sorry guys), the most important thing left is the archives of people in their best clothes, being right on trend or failing miserably. I, personally, had a few thoughts about getting dressed for the occasion. At first I though I must stand out. Then I fled to black. Then I thought - at least I must have killer shoes.

אז אחרי שכל הנאומים נרגעו, וכל הסיכומים סוכמו, מה שבאמת חשוב זה התמונות המסוגננות שנשארו בארכיונים - מי לבש מה, מי פספס ומי קלע. לא ככה? אני , אישית, חוויתי התלבטויות רבות לגבי מלתחת שבוע האופנה. בהתחלה חשבתי - לבלוט בשטח!! אחר כך נבהלתי - להצטנע!! חשבתי צבע, חשבתי שחור, חשבתי הדפסים וחשבתי פרווה סינטנית, אבל דבר אחד היה ברור לי מעל הכל - נעליים מגניבות. ואלה התוצאות:

Day 1: Rhus Ovata Dress, Antylope shoes

Day 2: Iluchka dress, Lanvin for H&M jacket, Zara shoes

Day 3: Zara skirt, Primark jacket, Ido Recanati top, O-shan jewellery

So I think overall, I did pretty good. Although the crazy prints mix was kept for a better occasion, I tried not to be boring and at least amused myself with some color and those sweet metallic shoes. Till' next fashion week...

הנעליים של זארה, בוורוד מטאלי, ללא ספק הפכו את יתר ההחלטות לקלות יותר. זה הלך בערך ככה: ביום הראשון הלכתי על לוק "מתוחכם", עם שמלת המשי הנפלאה הזו ומגפיים קצת גבריות. ביום השני והשלישי חזרתי לעצמי עם נפחים, תחרה, זריקת צבע וג'קטים יעילים וכיפיים. הצבתי לעצמי מטרה לא להתלבש משעמם, ונראה לי שעמדתי בה, ועם זאת גם לא ערבבתי הדפסים בטירוף ובטח שלא דגמתי דיור וינטג' או משהו בסגנון. בכך הכל אני מרוצה. נתראה ב"פאשן וויק" הבא..... 

It's Fashion Week: Part 1

שבוע האופנה. שמעתי את צירוף המילים הזה פעמים כה רבות בזמן האחרון (לפעמים בגרסה הבינלאומית - "פאשן וויק"), שלכתוב אותו עכשיו מרגיש אוברדוז. ובכל זאת - הוא מאחורינו, שבוע שהיה למעשה שלושה ימים עמוסים בתצוגות, אוהל טיפה קטן מדי, מגוון שפות שנשמעו במתחם התחנה ואווירה שמחה ומרגשת.

זה הזמן לומר שהנטייה הישראלית להכות על הברך ולזעוק "גוועלד! פרובינציאליות!" תמיד עצבנה אותי, כי בה, ולא בשום דבר אחר נעוצה הסיבה לפרובינציאליות הזו שהזועקים כה אוהבים להתלונן עליה. גם אם קם לו אירוע שמנסה, לפחות על הנייר, להתעלות מעל הבנאליות, הישראלי תמיד ימצא בו פגמים, תפקודים לקויים ואישוש לכך שאנחנו עדיין (ובעצם לעולם לא) פריז, רומא או ניו יורק. העקביות הזו בה כל דבר נפסל על הסף והחרדה בה אנחנו מחפשים את הפאקים הקטנים הם סממני הפרובינציאליות הגדולים מכולם בעיני, ואת המחנה ההזה עזבתי מזמן. לחייך, להתלהב ולבנות במו ידינו את המיתוס המזיע סביב שבוע האופנה (מבלי לאבד פרופורציות או את חוש ההומור) - יותר משתלם. מה גם ששבוע האופנה הזה היה מקצועי יחסית, ואם לא סופרים את היסטריית קוואלי, גם די מתורבת.

כך, בלי ציניות, התייצבתי למתחם התחנה לעבוד בשורות Xnet במיטב בגדי, עם הרבה סקרנות ורצון טוב. באופן לא מפתיע, המעצבים שהכי אהבתי היו אלה שהשאירו מאחור את הפחד המזרח-תיכוני והציגו קולקציות קוהרנטיות, נאמנות לעצמם ומלאות בפאן ואמירה.

שלושת התצוגות הכי טובות: דורית בר אור, ששון קדם, שוגרדדי. כן כן - שלוש תצוגות מהנות, מלאות השראה, כל אחת בנישה שלה.

דורית בר אור, שאני לא נמנית עם עדת מעריצי הפרסונה שלה, גרמה לי לאכול את הכובע עם תצוגה מרהיבה, מוקפדת ויוקרתית למראה, על טהרת השחור והזהב (שילוב שאני סאקרית גמורה שלו). ששון קדם, מעצב שאני אישית לא התעמקתי ביצירתו קודם לשבוע האופנה באמונה שמדובר בגרסת אובר-סייז של אלמביקה, ריגש עם תצוגה אישית, אמיצה ומלאת דמיון (והכתבים היפנים התעלפו מהנפחים ומתיקי הענק). ושוגרדדי, תצוגה שרבים אהבו לשנוא, פשוט הצעידו שורה של דגמים ייחודיים וספציפיים מאוד, כאילו אומרים - זה אנחנו, עם הטריקו והקרעים. תתמודדו. אני התמודדתי יפה מאוד.

ההצלחה הכי גדולה: ההחלטה למקם את שבוע האופנה במתחם התחנה היפה, הנעים והאירופאי להפליא. והמינוס: הפחים והחתולים סביב :)

השיר הכי מוצלח: Ooops, I did it again בגרסת הקברט המקסימה של מקס ראבה שגרמה לי לחייך במהלך כל התצוגה של טובל'ה, ולא חיוך מזוייף כמו של הדוגמניות שצעדו על המסלול.

הדוגמנית הכי טובה: דפנה גה גרוט החמודה, שאהובה עלי עוד מימי ה"רווק" הכלה כמעט בכל התצוגות עם נוכחות צנועה אך מרשימה, הליכה מלאת עידון ולוק מקסים ואסתטי.

ההפתעה הכי גדולה: המלתחות המושקעות שנשלפו מארונות כולם, שהפיקו תמונות שלא היו מביישות את הבלוגים, שששש.... בפריז. באמת. היתר - בחלק ב'.

I remember the summer

אין מאושרת ממני שהחורף כבר כאן רשמית. ברקים ורעמים הם המוזיקה המוצלחת ביותר שהופכת אותי ליעילה מהרגיל, גשם מוציא ממני כישורי סטייל שהיו רדומים בקיץ, והקור מדרבן אותי לאקשן. כן, ככה זה - אוהבי החורף מעטים אך נחושים הם. הדבר היחיד שמעציב אותי קצת שעונת המעבר החמקמקה כמעט ולא היתה לפני שנעלמה, ומה שמשמח שווקא הצלחתי לתפוס אותה.

Dress - Springfield

עכשיו, כשבחוץ גשם, הלוק הזה נראה רחוק בערך כמו הטיול האחרון שלי לתאילנד, אבל אין מה להתייאש - החורף כבר כאן, מזמן אתגרי אופנה חדשים, ובקרוב ממש אעדכן אתכם על שבוע האופנה התל אביבי. יש למה לצפות, ואולי כדאי לזכור שלפעמים "עונת מעבר" היא רק שם קוד.

Something for the soul

The winter is almost here, and meanwhile the weather is surprising, suddenly rainy or sunny. This is the time for experiments, brave statements and unique items. Such an item is the motivation behind this post - the maxi dress with the desert print.

החורף עוד שנייה כאן, ובינתיים השמיים מפתיעים ומרפים, סגריריים או שמשיים. זוהי ללא ספק "עונת המעבר" החמקמקה שמצריכה פתרונות יצירתיים, ניסיונות נרגשים ופריטים מיוחדים. הפעם, במקום קשקושים על מלון בראשית (שאולי יגיעו ביום אחר) אני רוצה להציג פריט כזה, פריט שאני צריכה להפעיל את כל הכוח הנפשי כדי לא ללבוש אותו גם בבית (זה שקר, כי אני לובשת אותו כעת) - שמלת המקסי עם ההדפס המדברי.

Dress - Insight

Sweatshirt - דליתי

I fell in love with this dress and soon after bought it - it just screams Australian nonchalance and cool, just barely sweeping the floor, fit for a girl who likes her extreme minis as much as her mild maxis. The top featured here I wore at the very first post here - just to show I do have clothes that last more then one season.

התאהבתי בשמלה הזו שכחלפתי על פניה בשנקין, ואז נתקלתי בה שוב בסניף דיזנגוף. נכון, אינסייט זה מותג לבחורות שאוהבות יותר חורים מבגדים (כך חשבתי) אבל השמלה הזו, כולה כותנה ונונשלנט אוסטרלי, היא בגדר גאונות גם עבורי, בחורה שאוהבת לגוון בין מיני קיצוני למקסי טבעוני. כאן היא מופיעה ברוח העונה, עם עליונית (מילה קסומה) שלבשתי בפוסט הראשון אי פעם בבלוג, אי שם במאי 2009. זה סתם להראות שאני מחזיקה בארון בגדים וותיקים יותר מלפני עונה. עונת מעבר משולבת, נוסטלגית ומאוהבת שתהיה לנו.

Portugese mash-up

לארוז לחופשה זה כמו לאכול סטייק טרטר נע - יש מי שמתאבד על זה בהנאה, יש מי שחרד רק מהמחשבה על זה. מי שנהנה לאכול סטייק טרטר נהנה ממנו יותר עם כל מפגש, ומי שסולד ממנו רק הולך ומעמיק את הפחד מהערימה הקטנה והאדומה. אני שייכת למחנה הנע, וכמובן - לקבוצת האנשים הזו שיכולה להתפייט על קיפול ואחסון כך שחצי מהבית יכנס למזוודה. עם הזמן, מן הסתם, חדוות האריזה רק הולכת ומתגברת, טריקים חדשים מומצאים, כלי אחסון חדשים מצטרפים לחגיגה (והפעם - תיק נסיעות לאיפור!) וכמות הנעליים שאפשר לקחת לחופשה בת 9 ימים מגלה גמישות קסומה. לפעמים זה מאתגר, לפעמים קל, ולפעמים - כמו בטיול האחרון, קל מדי. כי כשטסים ליעד שחלמת עליו כמה שנים טובות, פשוט בטוחים שחם ונעים שם, ולא צריך גרביונים ומעיל, הו אירופה הארורה. וכך גם היה.

Packing for a vacation is like eating a steak tartar, this pink, raw pile of meat. Sounds like an odd-ball comparison? Not at all: there are people who savor it and enjoy every minute of it, and then there are those who shiver at the mere thought. I belong to the raw group, and, accordingly, to the people who turn packing into art. As with steak tartar, packing gets better and better the more you do it. Of course, sometimes it's more challenging, sometimes dead easy. And it's the easiest when you pack for a destination you've dreamt about for years, with utter belief the weather will be just perfect. And so it was.

From the top: Diesel dress, H&M shorts and mexican bag,

Primark top and Zara skirt, Twentyforseven dress

אז מה עזר לי ליהנות עוד יותר מפורטוגל המופלאה? אוסף שמלות צבעוניות ומודפסות, כפכפים זרחניים ונעלי מליסה זרחניות לא פחות, חצאית לא פרקטית (טיפ מנצח: תמיד תארזו משהו לא פרקטי בעליל, משהו שעלול להתקמט או לא להתאים לכלום. ההנאה מובטחת) ותכשיטים צבעוניים. אוסף של חפצים לא מתאמצים, נעימים ושמחים, בדיוק כמו הנופים והאנשים של המדינה המקסימה עלי אדמות. גם העובדה שמזג האוויר באירופאי עשה נפלאות לשיער שלי לא הזיקה בכלל. חבל שיש דברים שאי אפשר לארוז בחזור....

So what helped me enjoy wonderful Portugal even more? A collection of lightweight dresses, fluoro-colored flipflops, a very unpractical skirt (my tip: always pack something highly "dangerous", something that might get super-wrinkly or wouldn't fit with anything. Guaranteed fun) and some colorful jewellery: happy, unpretentious items, just like the wibe and the people of the greatest country on the planet (for now). Plus, the fact the European weather did wonders to my hair didn't hurt. Too bad you can't bring some things back with you...