Dancing with the stars

I admit, no trend has ever caught me recently as strongly as the ballerina trend, coming up in huge steps and spring approaches. I guess I needed two hours of Swan Lake music and Oscar worthy performance, to become a trend-follower. Luckily, I don't need shopping for this, since I have this skirt and this scarf in my arsenal:

אני מודה ומתוודה - אף טרנד לא טפס אותי לאחרונה כמו טרנד הבלרינות המתקרב לעברנו בצעדי ענק. כנראה שהייתי צריכה שעתיים הגונות של מוזיקת אגם ברבורים ומשחק ראוי לאוסקר כדי להיתפס. איזה מזל שאני לא צריכה לקנות בגדים חדשים - כי יש לי בארון את החצאית והצעיף האלה:

Skirt - Topshop

Shirt - Cheap Monday from Belle&Sue

Scarf - American Vintage

I can not recall when and how I bought this now trendy skirt. I go through love-hatred times with it, one week thinking it's silly and too short, another - creative and wonderful  After giving it a thought, I decided it feels right now to wear it with a loose top, like this black one, my favorite. And the dangling itsy-bittsy excuse for a scarf? Well, It makes me feel thin and delicate - just like a swan...

מי יודע ומי זוכר מתי קניתי את החצאית הזו, התגלמות טרנד הבלט - נצנצי הכסף, השכבות, הטול. אני עוברת איתה תקופות של אהבה-שנאה, כאשר שבוע אחד היא נראית לי קצרה וטיפשית, ושבוע אחר - מדהימה ויצירתית. אחרי נסיונות לבישה שונים הבנתי שכרגע בא לי לצרף אליה חולצות רפויות יותר, כמו הטי השחורה הזו שהפכה לבגד הכי שימושי בארון שלי. והצעיף הקטן המוזר שהוא בקושי צעיף - הוא כאן כי עושה תחושה שהצוואר שלי יותר דק ממה שהוא. צוואר ברבור של ממש. התמונות צולמו, אגב, על גג אחד הבניינים המשונים בפאתי תל אביב, ששימש חלל להצגת הקולקציה הזולה והנגישה יותר של "לילה מיסט". שימו לב לקולקציה הזו - שיק בלרינות ונסיכות במחיר של ריקודי עם, זה מה שמצפה לנו.

Lace in the wind

A new job always hides a chance of a wardrobe change, and it's a known trick of every fashionista. Who am I going to be next, you wonder - a creative fashion-artist? A sophisticated career lady? Right now, I'm in odds, time will tell. But while experimenting, I've tried a new look which embodies grow-up chic - midi skirt with big, slightly heavier boots. I've had this lacy, boudoir-style skirt for a while. Usually I wear it during summertime, but there's something newly refreshing to wear light, airy fabrics during the windy winter days.

עבודה חדשה היא תמיד סיבה להחליף מלתחה, יודעות כל הבנות חובבות הבגדים. אני אהיה בן אדם חדש, את אומרת לעצמך. משרדית! יצירתית! אניגמטית! ל משנה מהן דרישות התפקיד, תמיד יימצאו הפריטים המושלמים בשבילו. לפני שנתיים כמעט, כשעבדתי במשרד פרסום, הייתי כאחוזת דיבוק, עם חצאיות מיני למיניהן. עכשיו אני בדילמה. מוקדם מדי לומר. אבל רמזים לסגנון החדש שלי כבר צצים (מתוך המלתחה הקיימת, בינתיים) - למשל, חצאיות ארוכות ובאורך מידי. יש משהו מקסים ובוגר בחצאית באורך מידי עם מגפיים כבדות קצת, וחצאית התחרה הזו, שנמצאת איתי כבר כמה וכמה שנים ורואה אור יום בעיקר בקיץ, מרגישה עדכנית ומגניבה מתמיד. בכלל, יש משהו מרענן בבדים דקים ורכים כמו שיפון בחורף, על רקע הרוח והשמיים האפורים.

Skirt - Kookai, jacket - Castro, Boots - Vintage, scarf - Dorin Frankfurt

These photos were taken, thanks to a lucky coincidence, by a professional, people! And the skillful close-up on the boots totally does them justice - they belonged to my mom, whose shoes usually out-size me. But this pair, somehow, fits. As I've been told, they were bought during one of those famous "Italian boots" sales in Moscow. They're of excellent quality, and make my stride, to these days, slow and steady - such an opposite to the pace of my life right now.

את התמונות צילם, לשם שינוי ובצירוף מקרים מוצלח, צלם מקצועי לכל דבר, והקלוז-אפ על המגפיים בהחלט עושה להן כבוד - אלה מגפיים שעברו אלי בירושה מאמא, תאמינו או לא. אמא נועלת מידה 41, בדרך כלל, כך שאני יכולה לשכוח מ"שאריות", אבל המגפיים המגניבות האלה, שמחזיקות מעמד מעולה, משום מה מתאימות. ההליכה בהן נוחה וקצת איטית, בקצב מנוגד לחיים כרגע. וזה אחד הדברים החשובים בהן.

New Year of light

It seems like home-made productions are becoming a new-year tradition here, I guess because at this time of year my desire to surprise my readers and myself with a bit creativity is awakened, and leads me to these places. This time - a bit overdone, but done my way, and still very effective, it's all about lights. And inspired by them - wishes for 2011 full of light - of a cozy reading lamp, of sun on a day off, of smiles of beloved people. Happy new year!

נדמה שהפקות - מיטה ביתיות הופכות למסורת, מכיוון שבראש השנה האזרחית הצורך שלי לתגמל את הקוראים, ואת עצמי, במעט יצירתיות והפתעה קלה להפקה מתעורר, ומוביל אותי למקומות האלה. השנה, נדושה אך עדיין זהובה ועשויה בדרכי, זוהי הפקת אורות. בעקבותם - איחולים לכולם לשנת 2011 מלאת אור רך ונעים, של מנורת קריאה ביתית, של שמש מוקדמת ביום חופש, של חיוכים של אנשים אהובים. שנה טובה!

Dress - Klodet Zorea

Jewel - Primark

Lights - from Alenbi street

ולפי הפורמט המחייב של מילות סיכום - בשנה הבאה צפו להרבה חידושים, הפתעות נוספות, ועוד ועוד ועוד. כך אני מקווה. ושוב, שנה טובה, הקפידו לשחק עם המציאות ולא לקחת את עצמכם ברצינות רבה מדי, אם יורשה לי. כך החיים הרבה יותר יפים.

Furry up

A lot of time passed since my last entry. My life is taking a new direction, and with it - thoughts of taking the blog to the next level, to a bigger, brighter worlds of inspiration. But this aside, for the time being the winter refuses to come, and yet, one (one!) happy moment did manage to happen last week - I entered the mall while it was sunny and warm, and came out when it was cloudy and gray. And at this moment I took out this new vest, bought at Topshop's famous sale.

עבר זמן מה מאז הרשומה האחרונה שלי. החיים שלי לוקחים כיוון קצת חדש, ואיתו - מחשבות על לקיחת הבלוג צעד אחד קדימה, לעולם רחב יותר של השראות. בקרוב (כשאצליח להסביר זאת לעצמי) - ההסברים. בכל אופן, בזמן הזה מזג האוויר (נושא מרכזי מאוד בבלוג בזמן האחרון) נע בין חורפי לקייצי הלוך ושוב, עד שהתייצב על שמש וקור סביר. לא מספק. אני לא יכולה להסביר, לכל אוהבי הקיץ שמתאגדים סביבי, כמה נמאס לי, כמה אני צמאה לאפרוריות, לקור, ולהתרחשות קצת אחרת שתצבע את תל אביב בצבעי שפיות. ובכל זאת, נרשם בשבוע האחרון רגע יקר ומשמח, במסגרתו נכנסתי לסנטר כשהשמש זהרה בכל הכוח, ויצאתי שכהשמיים התכסו בלבן והרוח התחילה לנשב. מיד שלפתי מהשקית את האפודה הבאה, שנרכשה במסגרת ההנחות המפורסמות בטופשופ.

Jeans - TNT, shirt - Old Navy, Vest - Topshop, Boots - To Go

The pictures were taken by a friend at the Hertzlia Marina, after a mid-day massage, courtesy of of of those coupon sites. A spontaneous massage at the middle of the week does the following things to your perception: makes you feel richer, more successful, and as if everything is great. And if everything is great, why not to wear tight jeans, heels and a fake-fur vest, like those spoiled girls? This is also the time to admit I've become addicted to vests - so comfy, so boho-chic, and reminiscent of my childhood, a vest-full time when everything was truly great.

אני חושבת שככה אני אוהבת יותר עכשיו, כל המותגים בשורה אחת. התמונות צולמו על ידי החברה והשותפה לרבע-יום-פינוק קטרין, במרינה הרצליה, לאחר מסאז' שנעשה שם באמצע היום בחסות אחד מאתרי ההנחות האלה שמתעקשים לפנק אותנו. האמת, שמסאז' מוזל באמצע היום עושה כמה דברים במקביל - גורם לך להרגיש עשירה יותר, מוצלחת יותר, ומעניק אשליה כאילו הכל בסדר. ואם הכל בסדר, למה לא ללבוש ג'ינס טיץ צמוד ומגפונים על עקבים, ווסט פרווה מזוייפת? זה הזמן לומר שהחורף הזה, אולי לעת זקנה, התמכרתי לעניין הווסטים והאפודות לחלוטין. כמה נוח, כמה בוהו-שיק. וקצת מזכיר את הילדות, תקופה עמוסת אפודות בה באמת הכל היה בסדר.

Saturday shorts

A minute before the never-ending summer is vanishing, I've decided to finalize my "join them" perspective and wore shorts. December is the month we're talking about, shall you be reminded, but the sun is warm and the feeling is quite a European summer, so why not? Let's not pretend it's an innovative look or whatnot, but the catch is in the details.

רגע לפני שהקיץ האינסופי יגמר, החלטתי שאני אהנה ממנו דווקא. השמש בתקופה הזו רכה מתמיד, החום נסבל יותר מאשר באוגוסט, וסה"כ מדובר, כך זה נראה, בקיץ אירופאי שנחת עלינו בדצמבר. מלבב. אז בשבת האחרונה, בדרך למכירה המפורסמת של תמר קרוואן, עשיתי עוד צעד בתהליך הוויתור וההתמסרות ולבשתי מכנסיים קצרות. לא נעמיד פנים שמדובר באיזה לוק מרעיש, אבל בכל זאת - הפרטים הקטנים כאן שווים תיעוד.

Shorts - H&M

Top - Honigman

Shoes - Fornarina

Necklace - שלומית אופיר

These shoes (clogs, more likely) were ridiculed by everyone that Saturday, with comment fluctuating from the humorous "San Tropez vacation" to much more cruel nicknames and associations  What can I say? I bought them during my army service  when every bit of freedom, individuality and "glamour" was bought on the spot. I still love them. The upper details aren't as opinion-evoking, they're just busy being modestly beautiful - the embroidery, the little birds - these are the components for a perfect laid-back Saturday.

כמה צחקו על הנעליים האלה במכירה, גם תמר וגם נינה, כמה לגלגו ואמרו, בניסיון להמתיק את הגלולה, "סן טרופז", ובמקרה הגרוע - "קניון חולון". אף אחד לא אוהב את הנעליים האלה, שקניתי בתקופת הצבא בקניון עזריאלי - התקופה בה כל רמז לזוהר, חופש ואינדיבידואליות נרכש מיד וללא מחשבה מיותרת. לא אכפת לי - אני שומרת להן אמונים. החלקים העליונים לא כאלה שנויים במחלוקת, וסתם עסוקים בלהיות מקסימים בשקט. הרקמה על החולצה, ושרשרת הציפורים הנהדרת, מדברים קטנים כאלה מורכבת שבת מוצלחת. אגב, למקרה שתהיתן מה קניתי במכירה - צפו לפוסט הבא...

Full circle

Vintage.... such an important phase for the ever - evolving fashionista. When I was 20-23 or so, I was mad about vintage, taking home every forsaken granny - dress I could find and looking, in retrospective, like a bag lady with a disturbed past. Oblivious to the comments of those around me, I kept choosing pleaded skirts, busy dresses and big sweaters. These days are over. Nowadays, if a vintage item wishes to be bought by me, it has to speak loud and clear - look, I'm gorgeous! Just like this skirt right here.

וינטג', וינטג'.... אין סממן התבגרות אופנתית משמעותי ממנו. כשהייתי בת 20 - 23, ורק גיששתי את דרכי אל עבר מה שנהוג לקרוא לו "סטייל אישי", קניתי וינטג' כמו מטורפת. קטפתי אותו מהמדפים, ובדיעבד, נראיתי קצת כמו bag lady מטורפת. סירבתי להקשיב למתנגדים ודבקתי בחצאיות פליסה, שמלות מקושקשות משיפון וסוודרים רקומים. התקופה הזו עברה. בעידן הנוכחי, הדרישות שלי מוינטג' גבוהות בהרבה, אם כבר יוצא לי להתקל בו. אם עלי לפתוח את הארנק ולהוציא סכום כסף על פריט שאינו עכשווי (להבדיל ממותגים יד שנייה), הפריט הזה חייב לדבר אלי קודם. לומר לי - תסתכלי, אני היסטרי!! כמו החצאית הזו:

Skirt - vintage from Belleandsue.co.il

Top - H&M

Shoes - Nine west

When I was little, my most beloved item of clothing used to be a huge jeans skirt, which went everywhere with me. When I first saw this one, I feared it might be a little unflattering. But when tried on, with heels, it was instant love. How could you not fall in love with 2 meters of eighties-wash fabric and an embroidered "belt" with a slimming effect? The second picture, which accidentally looks like those American eighties relatives pictures (which I sometimes notice in people's houses, framed on the piano usually), is especially funny and states the fact that sometimes it's nice to wear clothes not only pretty, but also fully story-telling. The mentioned skirt went, this time, to a screening hosting Loic Prigent, the director of the fashion documentary series 'The day before" for the Sundance Channel. I highly recommend the series, and, if ever possible, a small-talk with this highly entertaining filmmaker.

כשהייתי קטנה, הפריט הכי אהוב עלי בעולם היה חצאית ג'ינס ענקית שעשתה איתי הכל, ממשחקים בחצר ועד למשחקים בבית. כשראיתי את החצאית הזו בפעם הראשונה, חשבתי שהיא קצת משמינה. יכול להיות. ברגע שמדדתי אותה, עם נעלי עקב, ההתאהבות הייתה מיידית וחסרת עכבות. איך אפשר שלא להתאהב ב-2 מטר בד, בשטיפה אייטיזית ועם מפתח רקום שעושה טליה? התמונה השנייה, בה אני עומדת כמו בתמונות אייטיז מאמריקה (שראיתי בבתים של אנשים, ממוסגרות על פסנתר בדרך כלל), מצחיקה במיוחד וממחישה את העובדה שלעיתים כיף ללבוש בגדים שלא רק יפים, אלא גם מספרים סיפור שלם ועגול. בהערת אגב, האנסמבל הנוכחי נלבש למפגש עם במאי סרטי הדוקומנטרי האופנתיים לואיק פריז'אן, שהגיע לסימנטק חולון במסגרת שבוע "סיפורי בדים". פריז'אן, שאחראי על סרטים רבים שמתעדים מעצבים בעשייתם (ובמיוחד ביום לפני התצוגה - בסדרה The day before של ערוץ Sundance), התגלה כאיש ציני ומצחיק במיוחד, עם סגנון דיבור מעט לוקה בחסר, נאמר זאת כך. הפרקים שהוקרנו היו מבדרים יותר ממעמיקים, אבל חוויה "אופנתית" - עם עיתונאי אופנה, אנשי תעשיה וכל מיני אנשים יפים בלבוש אקסצנטרי, האירוע בכל זאת הצליח לספק. קולגות רבות בחרו, כמוני, בחצאית או שמלת מקסי. חומר למחשבה.

Overall for fall

This blog was created, among other things, to serve as my platform for complaints and whining. If so, here's one for you - bring the winter already. Sure, I've been asking for winter since August, but I believe that at this point my wish is getting pretty well-placed. How long can you abuse the summer wardrobe for? On the other hand, summer allows you to be minimal, and this is one of the only advantages of this time of year - one piece, no need for complicated combinations (not including tights), shoes - and you're ready to go. And the absolute winner of this minimalism is my long beloved jumpsuit.

מה הבלוג הזה אם לא ערוץ לתלונות, טענות ומענות שלי? אם כך, יש לי טענה - הביאו את החורף כבר. אני מודעת היטב לעובדה שאני מבקשת את החורף בערך מאוגוסט, אבל בחיי שבשלב הזה האג'נדה שלי מוצדקת. כמה אפשר לאנוס את המלתחה הקיצית? מצד שני, הקיץ המתמשך משמעותו האפשרות להיות מינימליסטית. זה היתרון היחיד, בעיני, שיש לקיץ מבחינה אופנתית - ללא שכבות, ללא צירופים של מינימום 3 פריטים (לא כולל גרביונים), משהו אחד, נעליים - ואת מוכנה. המלך הבלתי מעורער של המינימליזם הקיצי הוא סיפור אהבה ארוך טווח - האוברול.

Jumpsuit - A+

Shoes - Zara

It's not easy to find a good jumpsuit, since it has to be flattering to the upper and the lower body. So when you find one, you feel kind of surprised - as I did, when I came out of the fitting booth in the store. For this cut, I even forgave the lace on the back, a little over-the-top touch. As for the shoes, see this photo - a bit gloomy, a bit serious, with "fallen leaves" around them - as a plead for winter, or at least some kind of fall. I'll be waiting.

קשה למצוא את האוברול המושלם,שצריך להתחשב גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון של הגוף. ומה הייתה ההפתעה שלי כשמדדתי את הדבר הנעים למגע שמצולם כאן, בביטחון מוחלט שהוא הולך קצר מדי, צמוד מדי, מה שזה יהיה. אבל לא. בשביל גזרה כזו, סלחתי אפילו על התחרה על הגב, שטיפה מוזילה. לגבי הנעליים, ראו בצילום שלהן - מהוגנות, קצת כהות, עם עלי "שלכת", בקשה וויזואלית לחורף, או לפחות סתיו כלשהו. אני אחזיק אצבעות.