Playing it up

I’m very exited. My blog is nearing 1 year anniversary, and for this occasion I planned, as promised, something a bit different. This, my friends, although it might not feel like it, is a three-parts mini-production I’m gonna put out here gradually during the upcoming week. If you read my blog (who are you, those who never comment…?) you probably know, or feel, that what I photograph is what it is – this is how I went to a fashion show, this is how - I biked to work, and so on. But this time, I packed some clothes, myself and some shoes and went to a secret location – so some interesting black-and-white photos can me specially made.

Me and Eilon Farber, the super-talented guy behind the camera, went to a photography class together. He took his passion on, I found out technologies intimidate me and stuck to digital camera. When we decided to do something together, I had no idea at first, but then, something hard to define started coming together. The location, channeling a strong Americana vibe, the liberating feeling of wearing something way too short, the bad-tasted notes, the sun – this is part one. I think, subconsciously, it’s dedicated to my favorite blogger Rumi Neeli, she who always wears irresponsible shoes.

אני מאוד מתרגשת. בעוד כמה ימים הבלוג יחגוג יום הולדת שנה ולכבוד העניין (שמחדיר בי חגיגיות בלי שבכלל התכוונתי) החלטתי לחרוג ממנהגי ולעשות, כמובטח, משהו קצת שונה. ובכן, חברים, למרות שמה שתראו אולי לא מרגיש כך - מדובר בהפקת אופנה חובבת בשלושה חלקים, אותם אפרסם כאן בשלבים במהלך השבוע הקרוב. מי שקורא את הבלוג שלי (מי אתם, מבקרים שלא כותבים תגובות...?) בטח יודע, או מרגיש, שמה שאני מצלמת זה מה שיש - כך נגררתי לתצוגת אופנה, כך דיוושתי על האופניים לעבודה ואיזנתי עליהם את המצלמה, כך הסתובבתי ביום שישי. הפעם אספתי את עצמי, כמה בגדים שתוכננו מראש וכמה זוגות נעליים והרחקתי ללוקיישן סודי אי שם בשרון, כדי להעמיד תמונות מעניינות על טהרת השחור-לבן.

אני ואיילון פרבר, הבחור הסופר-מוכשר שעומד מאחורי הצילומים, למדנו יחד צילום מתחילים ב"צילום בע"מ". הוא המשיך עם התשוקה הזו הלאה, אני הבנתי שטכנולוגיות מפחידות אותי ודבקתי במצלמה דיגיטלית פשוטה. כשהחלטנו לעשות משהו יחד, לא היה לי מושג מה לעשות, אבל עם הזמן התגבש משהו שכרגיל קשה להגדירו. הרקע הנטוש שעשה לי תחושה של אמריקאנה, החופש שבללבוש משהו הרבה יותר מדי קצר, נגיעות הטעם הרע והשמש : זהו חלק ראשון. יכול להיות, בדיעבד, שהוא מוקדש לבלוגרית האהובה עלי, רומי נילי, שתמיד נועלת נעלי עקב בלתי אפשריות.

Shirt - random

Shoes - Nine West

I found this dress, or a shirt, at the central bus station - the combo of the frazzles and the silvery studs charmed me immediately  and the shoes - serious and official but somehow naughty, thanks to the tassels and the little holes, were bought on a sale. Together they were a perfect match.

את הספק חולצה ספק שמלה הזו מצאתי את החולצה הזו בתחנה המרכזית החדשה, כשסיירתי שם למטרת כתיבת מתחם חדש. היא הקסימה אותי מייד, ושילוב הניטים והחוטים הוא גאונות צרופה. לא אתפלא אם אי שם בבת ים וחולון (ותל אביב!! סליחה!) מסתובבות בנות מרוצות בזו החולצה ממש, אבל ניתיים לא נתקלתי. את הנעליים קניתי במבצע - הרצינות שלהם מקבלת הנחת שובבות בדמות החורים הקטנים וה - tassels שמקשקשים בזמן ההליכה. יחד הם היו שילוב מתבקש.

Overseas

Absolutely spontaneously, I was shipped, for work, to a 3 day cruise. Destinations – Turkey and Cyprus (for merely half an hour each), the goal – an intense, men-loaded poker tournament I have to cover for a men’s magazine. When first hearing about this, never been on a cruise before, my instincts was to play-up all those “what do you pack for a perfect cruise” scenarios I’ve collected in my head during the last years of magazine gazing. Striped shirts, shorts with golden buttons, etc. – but then, I don’t really own these things. So, taking in perspective it is, after all, a testosterone driven cruise, the chosen style was trashy – tropical.

באופן ספונטני לחלוטין יצאתי בסופ"ש הזה להפלגה. מטעם העבודה. היעדים - טורקיה וקפריסין (לחצי שעה בערך), הכלי - מג'יק 1, המטרה העיקרית - טורניר פוקר שופע ייצרים ומאוכלס בעשרות גברים, אותו אני אמורה לסקר. היות ואף פעם לא הייתי בהפלגה על ספינה אמיתית, עם סיפונים, קומות והכל, האינסטינקט הראשוני היה להגשים את כל החלומות הימיים מהפקות האופנה והפרויקטים "מה תארזי להפלגה המושלמת" שנצברו במהלך השנים האחרונות מהמגאזינים שמתחת למיטה: חולצות פסים, שורטים לבנים עם כפתורים מוזהבים, סריגים עבים ועוד. אחרי ההתלהבות הרגעית, הבנתי שרוב פריטי החובה האלגנטיים האלה בכלל לא נמצאים ברשותי. לכן, מה גם שנזכרתי שמדובר בהפלגה על טהרת הטסטוסטרון, החלטתי ללכת על כיוון אחר - טראש טרופי, נקרא לו.

Skirt - Twentyforseven

Tank - Miley Cyrus for Wallmart

Hoodie - דליתי

Shorts - H&M

Black tank - Glassons

Cardigan - Mango

Sunglasses - אירוקה

A day before the thing happened, I went shopping. Was it the fact I haven’t gone shopping in a while, or maybe the summer rolling up, but this particular shopping trip felt like in high school – exciting and fresh. And I found great stuff - as soon as I saw the peacock skirt I knew that subconsciously I was looking for a pint like this forever, to complete my extensive leopard – print crew. The cardigan, lined with golden mesh, wasn't cheap, but it embodies the perfect spring piece, combining winter seriousness with summer ethnic motives. And the “Californian” sunglasses I found – golden, youthful, cool. Last – rare and cherished are the moments I feel violently, urgently inspired by a background – a meeting with an abandoned bungee site container on Nissi beach in Aiya Napa was one of them.

יום לפני הנסיעה הלכתי לעשות קצת שופינג. אולי בגלל שעבר זמן, אולי כי הקיץ מתקרב, לשופינג הזה היה טעם של פעם, שהזכיר לי את מסעות הקניות בתיכון או בצבא, כאשר המפגש אם הקולקציות החדשות היה חוויה מרגשת. ומצאתי פריטים נהדרים - מיד כשראיתי את החצאית עם הדפס הטווס הבנתי שבתת-מודע אני רודפת אחרי ההדפס הזה כבר שנים וכי הוא החולייה החסרה בקולקציית המנומרים הענפה שלי. הקרדיגן - מעוטר בשרשראות זהב קטנות - עלה לא מעט אבל שוב, מדובר בפריט עונת מעבר קלאסי, שמשלב רצינות חורפית עם אתניות קיצית. שאר הדברים - הגופיה הצהובה הבוהקת, הגופייה עם הרקמה בגב (שנקנתה בניו זילנד הרבה לפני שחברותיה הציפו את התחנה המרכזית החדשה) ומכנסי הג'ינס הקצרים שנקנו במידה 42 ולכן מעניקים אשליה של רזון היפי - לא חדשים, אבל חופשתיים לא פחות. ולסיום, משקפי השמש ה"קליפורניות" שמצאתי ב"אירוקה" - צעירות, קוליות, מוזהבות. ולסיום סיום - נדירים הם הרגעים בהם אני נתקפת השראה מיידית, בלתי מרוסנת, למראה רקע מסוים - המפגש עם המכולה באתר הבאנגי הנטוש בניסי - ביץ' באיה נאפה היה אחד כזה. באיחור קל, עצמאות וחופש (מילים נרדפות?) חגיגיים שיהיו לנו.

Shipping away

It's funny how the location we're going to affects out choice of clothes, especially, like in my case this holiday season, the location is far away in "no one knows me there" land. I mean, nobody does know me in Haifa, where I went for the Mediterranean Bienale, and that meant I can rid of the shame and wear my latest find I picked up from the street the other day.

מצחיק איך לפעמים הלבוש שלנו מושפע מהלוקיישן אליו אנחנו מתכוננים לצאת - במיוחד אם הלוקיישן הזה, כמו בחג האחרון, מרוחק ואנונימי. כלומר, אף אחד לא ממש מכיר אותי בחיפה והסיכוי שאפגוש בין מבקרי הביאנלה הים תיכונית חברים (חוץ משירה הנדרת שהצטרפה אלי) לא היה גבוה. מה שאומר שבבוקר של הנסיעה, כשמזג האוויר תעתע והשיקול המרכזי היה "משהו שיהיה נוח לנהוג בו כמה שעות", לא חשבתי פעמיים לפני שלבשתי את המציאה האחרונה שמצאתי (!) על המדרכה (!!) ברחוב בלפור במהלך החג.

Dress - Marks and Spencer from the street

Belt - Primark

Vest - Sonya Rykel for H&M

Shoes - from Thailand

Yes, the name of the blog justifies itself every once in a while, and this time luck showed itself in the face of a super-comfy branded cotton over-sized shirt with an eternal print and a dress - like potential. In the spirit of impossible combinations of the last time, the shoes have spots on. In the case of cold weather, which proved to be very present in the port where the exhibition took place, a vest was added, from Sonya Rykel for H&M. This thing is amazing, and so useful, too. The Bienale itself proved to be a bore, but the shipping containers that contained the exhibits made a great background for photo. Now I must minimize the shirt and 

give it a chance in Tel Aviv as well.

כן, השם של הבלוג לא הומצא לחינם. המציאה המדוברת היא חולצה ענקית, ממותגת וסופר-נעימה למגע שמתהדרת בפרינט משבצות נצחי ומידה שמאפשרת להפוך אותה לשמלה. ברוח השילובים הבלתי אפשריים של התקופה האחרונה, הנעליים שנבחרו (ללא עקבים, נוחות כמו נעלי בית) מאופיינות בנקודות. למקרה של קור, מה שהתגלה כריאלי מאוד באזור הנמל, הצטרפה אל הטיול אפודה מהקולקציה של סונייה רייקל ל - H&M. למה אף אחד לא עושה אפודות כאלה? זה גאוני. הביאנלה עצמה הייתה משמימה, אבל המכולות, בהן התחבאו המיצגים, היוו רקע נהדר לצילום. עכשיו רק נשאר להקטין את החולצה ולתת לה צ'אנס גם בתל אביב.

Spring has come

I'm back home and well, spring is in full swing. So is the floral trend, which influenced me to buy this little jacket in Prague. And what, I wondered, would happen if the flowers met the checks (not the Czech...). 

חזרתי לישראל וגיליתי שהאביב (כלומר הקיץ המוקדם) כבר ממש כאן, למרות דיווחים בערב פסח שמזג האוויר "אביבי ונעים". הא! ממש! אבל אין בכוונתי להפוך את זה לנושא המרכזי, שכן אז זה לא ייגמר עד אמצע אוקטובר. עדיף להתמסר, ואם כבר לתהמסר, אז ברור שלטרנד הפרחוני. מי ילבש פרחים אם לא אני, מי? קניתי את הספק ג'קט ספק עליונית ב - H&M בפראג ולא יכולתי לחכות אפילו יום כדי להוציא אותו אל השדרה. ברגע של היסח דעת מבורך, שנובע מהבלבול הכללי בו אני נמצאת בזכות ובעקבות ההעדרות, החלטתי לנסות ולראות מה יהיה אם אל הפרחים יצטרפו משבצות, עוד טרנד אביבי חמוד. והנה התוצאה.

Jacket - H&M

Tank top - Miley Syrus for Wallmart

Skirt - Mamz

Bag - Zara

I bought this skirt a million years ago, and I think it's awesome. The fact Christopher Kane based a who

collection on checkers doesn't hurt either. In springy moods, I've teamed this craziness up with the turquoise bag and the yellow watch I was given at a presentation. I can't set it, but it's so colorful. Very blond of me. Walking out of the house, I thought this what "wearing your clothes" really means - giving an old item a punch with a new twist. I even found, in the spirit of thing, some flowery themes in our little stone town of Tel Aviv. Happy Passover and spring!

את החצאית הזו קניתי ב-30 שקלים ב - Mamz ממש מזמן, הרבה לפני שהרשת עברה מיתוג מחודש, אי שם בקומה העליונה בסנטר. אני חושבת שהיא פשוט מעולה, והעובדה שקריסטופר קיין עשה קולקצייה שלמה סביב משבצות והעלה את המניות שלהן לא יכולה להזיק. בפרץ של אביביות, הוצאתי לטיול גם את טיק הטורקיז הוותיק (נינה אומרת שהוא שוב אופנתי!) ואז השעון שנתנו לי באיזו השקה. אני לא מצליחה לכוון אותו אבל הוא נראה צבעוני. כמה בלונדיני מצידי. ביציאה מהבית, חשבתי שזה מה שנקרא "ללבוש את הבגדים שלך" - ישנם פריטים מגניבים שתמיד עובדים טוב ביחד, אבל לתת לחצאית ישנה קיק חדש עם פריט בלתי צפוי זה תמיד מרגש. ואפילו מצאתי בעיר הבטון הקטנה שלנו סוג של אינטרפרטציה לפרחים... פסח מלבב לכולנו.

Walking the pavements

I'm exited - first time ever I'm posting a post live from one of my trips - I guess some free time and a user-

friendly laptop are key ingredients in this business. Where am I? In Prague. Prague is very picturesque, but I guess there's a reason I've flown away to all those remote places and never came here - it's very "middle of the road", undefined and mellow. The people look modest, nobody has a particular style - look like teenagers everywhere, adults look like in a mail-order catalog. Oh well. Either way, I did not know what to expect, hence, I Excelled in packing, this time around. Here I am showing off my wardrobe in yet another stone-paved alley. 

אני נרגשת - זו הפעם הראשונה שאני מרימה פוסט מחו"ל. נראה שלפטופ זמין ומוכר והרבה זמן פנוי בערב הם המפתח לעניין. ויש לי זמן פנוי בערב כי אני בפראג - עיר ציורית אך מאוד לא מעניינת, סה"כ. עיר אמצע הדרך נחמדה וכמעט - אירופאית, עם אנשים צנועים שלובשים מה שנראה כ"גולברי" ו"המשביר החדש לצרכן", חנויות בגדים עם סריגים בצבע בז', פה ושם איזה H&M, מה אתם יודעים. אם נעזוב את כל זה בצד, מהאריזה שלי אני מרוצה - בתמונות למטה אני מדגמנת את הגרדרובה בעוד סמטה חביבה, ביום של טיול.

 

 

Dress - Zara 

Shoes - Antilope

Jacket - Castro 

Scarf - vintage 

Earrings - Eva Teffner

The dress is a traveler's dream - not too heavy, not too hot, comfy and reasonably ethnic. Another important thing are the shoes - I've been looking for these Nighties rough-yet-cool kind of boots forever, and finally found them in a comfort chain, aiming at older ladies. They are a dream to walk in, too, and I'm glad I dared to pack them. Another smart decision was to go for my favorite leather jacket as the main "layer". And of course - the European scarf, grandma's heritage. There, Prague!

Shocking Pink

And yet again it's very hot in the middle of March, and my only comfort is that the weather is grey and at least resembles winter visually. So I pulled out the only thing that could have possible make me smile today and went for a round of returning things I borrowed for a fashion production soon to be seen here.  

איזה שוק, שוב חמסין בתחילת מרץ, והיום הייתי חייבת לצאת מהבית והחלטתי סופית: if you can't beat them, join them. הנחמה היחידה הייתה שהחוץ היה אפור אפור ולפחות על פניו הזכיר את החורף שכנראה לעולם לא ישוב. בעל כורחי הוצאתי מהארון את הפריט היחיד שיכל לשמח אותי ויצאתי לסיבוב פיזורים אחרי ההפקה המגניבה שעשיתי השבוע ואת תמונותיה תראו כאן בקרוב.

Jumpsuit - second hand

Jewelry - from Cuba

This piece is the best - a bit silly and funny because of all the buttons and the bright color, yet so comfy thanks to the cotton fabric. In a last attempt to evoke "summer" in me, I paired it with funky wooden jewelry I brought from Cuba. The location, by the way, is my way of protesting - this awesome coffee house opened in Tel Aviv two month ago and quickly became a favorite, but last week it shut down mysteriously  I don't know who's fault is it, therefore I'm blindly protesting against faith, that shuts down winter and my favorite places for no apparent reasons. At least the jumpsuit is optimistic.

אין על האוברול הזה בעולם - הוא טיפה מגוחך בגלל כל הכפתורים והצבע העז ועם זאת כל כך נוח ונעים על הגוף, בזכות הכותנה, ויש גם שיגידו שיש בו משהו שובבי וסקסי (בתנאי שמשזפים את הרגליים לפני שקופצים איתו לרחוב). הוא נקנה באחת ממכירות היד-שניה הגאוניות של תמר קרוואן, שהיוו לי השראה למכירות הביתיות שאני עושה - אחת כזו תתרחש קרוב לוודאי בסופ"ש הזה. אליו ציוותתי, באווירת קיץ נואשת, את תכשיטי העץ שקניתי בקובה, ואת התיק הצבעוני שלי. ראו בלוק הזה מחאה על הקיץ שהתחיל בטרם עת! ובכלל, הפוסט הזה הוא פוסט מחאה רציני ביותר, שכן הלוקיישן הוא בית הקפה "יואל" מול בית הפגודה, או יותר נכון, הדלת הנעולה של בית קפה "יואל". הקפה האירופאי המקסים הזה, שהפך תוך שנייה לאחד האהובים עלי בתל אביב, החזיק מעמד בדיוק חודשיים ואז נסגר במיסתוריות. לא יודעת מה הסיפור ולכן אין לי על מי לכעוס - אני כועסת על הגורל, אם כן, שמסיים את העונה האהובה עלי בניגוד להיגיון וסוגר את בתי הקפה המועדפים עלי בהפתעה. לפחות האוברול אופטימי.

The multi-faced milkmaid

הזמן דוחק, ופורים הולך ואוזל, אז בואו ונזדרז עם זה כבר. אני מאוד אוהבת את פורים ותמיד כיף לי להתחפש. אבל אף פעם לא הייתי מהאנשים האלה שעושים טלפונים שבועות לפני, קופצים למחסני תחפושות עם תחושת שליחות ומפרסמים בפייסבוק הודעות נוסח "יש למישהו אוזניים של מיקי-מאוס?!" בפאניקה. אני מעדיפה להרכיב תחפושת ממה שיש בבית ולא לבזבז על זה כסף או זמן מיותרים. השנה יצאתי בזול ממש, כי "מולר" שלחו לי תחפושת, ותודה לאל על יחצ"נים גברים שחושבים יצירתי. בואו נגיד שאם "Yellow" היו שולחים לי תחפושת של עז, נניח, לא הייתי כותבת את הפוסט הזה, אבל מי לא רוצה להיות בחורה בווארית/סקנדינבית בריאה ושופעת ליום אחד? וכך זה נראה: חלבנית בחיק הקפיטליזם שלב אחר שלב.

התמונה האחרונה מאוד מצחיקה אותי. אני לא אוהבת לקחת את עצמי ברצינות, ובניגוד למה שאנשים רבים חושבים, להתחפש בעיני זה הכי להתייחס לעצמך כפרויקט מהותי ומושקע. עם כל הכבוד לשחקנים טבעיים ש"נשארים בדמות" המחופשת שלהם לאורך כל החג (ראו את הסרט המצוין "רעם טרופי" שם רוברט דאוני ג'וניאור שוכח מי הוא מרוב שהוא מתחפש), אני נהנית מהניגוד שבין התחפושת למציאות. חג שמח!