Garage Sales Heaven: Part 2 + Video Magic

The photoshoot, albeit blurry and rather dark, did seem to be to your liking, folks. Without delay (not really) - here's part 2, featuring an awesome velvet dress, and a very hot girl in mini. Oh, and don't forget to watch my editing debut, the tell-all garage sales video! 

סדרת הצילומים, אפלה ומטושטשת ככל שתהיה, היתה לטעמכם, כך נראה. אם כן, קבלו ללא דחייה (טוב, לא בדיוק), את חלק ב', ובו שמלת קטיפה מדהימה פוגשת את המטבח וגם בחורה אחת סקסית במיוחד במיני. ואל תשכחי לצפות בווידאו שערכתי בעצמי! כן כן.

So a few words about  the video: capturing the quircky, wonderful world of garage sales is virtually impossible. But I tried my best - and I want to thank here all the cool people who were kind enough not to kick me, and above all - Vera, the queen of garage sales, who drove me around and whose voice and stories you hear out of the frame. She's too shy to be videotaped, but not shy at all when it comes to snatching the best finds!

Garage Sales Heaven

I briefly mentioned garage sales in the California post – but really, words cannot describe the natural high a true fashion-crazy would experience while browsing through piles and racks of someone else's treasures. Granted, there might be some OMG moments – considering someone actually BOUGHT and WORE the hideous piece of fabric you're holding, but also, some moments of pure magic, with vintage finds and high street surprises hiding in those piles.

My garage sales Saturday was pretty amazing, I'd say – one girl had great Forever 21 bits, another – a whole lot of vintage prom dresses and accessories, compiled to a huge pile and sold to me for a funny price of 20$. The lucky hunt, plus the beautiful house in Long Beach I stayed in at the time, led to an inevitable deed – the fashion shoot! I proudly present the first half of the result – shot by Haley in her bohemian hub on Covina Street, the clothes – courtesy of garage-sale wonderland. Ta-Da!!

הזכרתי בקצרה את מכירות החצר המגניבות של קליפורניה בפוסט הזה, אבל בינינו – מילים לא יכולות לתאר את ההתרגשות החייתית מעט שחובבת אופנה אמיתית (שקמה מוקדם ב-6 בבוקר לכבוד האירוע, יש לציין) חווה לנוכח הערימות והמתלים, שעמוסים בכל סוג אפשרי של בגד. לצד הבזקי טעם רע מכאיבים ממש (ולכן מצחיקים כל כך), השבת שלי, שכללה 7 שעות של מכירות בשכונות סביב לונג ביץ', הוכתרה כהצלחה – פריטי וינטג' מפתיעים, בגדים של Forever21 ועוד מותגים שאחר כך הופתעתי לראות בחנויות, בואו נגיד שחזרתי הביתה עם שקית ההפתעות המושלמת.

המציאות, בתוספת הבית המהמם בו גרתי בלונג ביץ', מלא בפיצ'פקס וסבוך באופן בוהמייני למדי, הובילו למעשה המתבקש – הפקת אופנה! מצולמת על ידי היילי במצלמת האייפון שלי (אי לכך, האיכות הלא משהו), ההפקה עושה כבוד לכמה מהפריטים האדירים שנשלפו מכל אותן הערימות והקופסאות, ואני גאה להציג כאן את החלק הראשון.

Look for the second part – more amazing clothes, little lights, guest appearance by gorgeous Haley herself, and a special bonus (!) – a garage sales video, shot and edited by me, with the help of an iPhone and Windows Movie Maker. Exciting!

בחלק השני – עוד בגדים בלתי נשכחים, הופעת אורח של היילי המדהימה בכבודה ובעצמה, ובונוס מרגש (!) – וידאו על מכירות החצר שצילמתי וערכתי בעצמי, באדיבות מצלמת האייפון והניסיון הראשון (ואולי לא האחרון) עם תוכנת ה – Windows Movie Maker. צפו לבאות!

Autumn in New York: Valuable lessons

Autumn in New York City is this lucky time of the year when the heat disappears and takes the humiliating, yet necessary, option of flip-flops with them, but it's not too cold to be fashionable yet. It's then when the streets of Manhattan, that is if you're not too busy looking (and pointing, in some cases) at the famous buildings, become winter wear's best catwalk. Every coat you can think of, every shoe you eyed in the recent Vogue magazine, every ridiculous trend you secretly contemplated to adopt, they're all marching in front of you, bumping into you when you cross the street and push into your (less fashionable) shell on the subway. When you come from a place less particular about winter clothes, New York can be one hell of a manual, with Dos and DONTs all over the budget scale. Here's a little selection of what I've learned over just a week: 

1. שמלה, BEBE, מחיר: 750 שקל. 2. מעיל Cheap Monday ל--Belle&Sue, מחיר: 750 שקל.
3. כפפות, H&M, מחיר: 78 שקל. 4. סניקרס, Asos, מחיר: 70 דולר. 5. טייץ, H&M, מחיר: 160 שקל

1. You can incorporate sportswear into your winter look quite successfully, without looking like a hillbilly.

   As long as it's not that comfortable, worn-in type of sportswear, and you're not running.

1. Hat, H&M, 100 shek. 2. Necklace, Two A, 445 shek. 3. Skirt, Kayo for Belle&Sue,
4. Knit, Sacks, 368 shek. 5. Boots, Jeffrey Campbell for Story, 800 shek.

2. Want to look cool and is if, thanks to some mystery genes, you're not at all cold? Do like a fashionable

   Asian girl and put on a long, flowing skirt. Nobody has to know you have woolen tights underneath.



1. Scarf, Avgadm 75 shek. 2. Jacket, Golbari, 250 shek. 3. Tunic, Cheap Monday for Belle&Sue, 440 shek.
 4. Bag, H&O, 170 shek. 5. Boots, Silise, 2250 shek.

3. Yes, "oxblood" and purple are very big this season. And no, combining the two together won't make you
    a fashion victim – not when the next girl is wearing a turban and studded UGGs.

1. נעליים TO GO, מחיר: 300 שקל. ג'קט גרטרוד, 998 שקל.
3. ליפסטיק MAC בגוון  DramaticEncounte מחיר: 94 שקל. 4. תיק מאיה שליו 630 שקל. 5. שמלה ZARA, מחיר: 350 שקל

4. Autumn can be the most elegant of times, and maybe your only chance to air your new accessories and

   that impractical dress you just bought. So go for it.

Besides teaching you a wardrobe lesson, New York autumn is excels in making you, the under-dressed tourist, feel marginalized yet striving for perfection. Luckily, there are plenty of cheap high-street shops you can stop by and get your fashion fix. Just two more things come to mind: whatever you do, do not purchase those ear-muffs. Although warm and tempting, they will immediately disclose your foreignness. And, no matter how confused you are, don't go and buy that huge, puffy Gap vest. There's no way your new open-toe booties will go with it.

Oh, Arizona: Part 2

כשמטיילים, פוגשים מטיילים אחרים. רובם לא "תיירים" טיפוסיים, בלי מלונות מוזמנים מראש וטיולים מאורגנים, ועדיין - חלק ניכר מהם דבקים במסלולים מוכרים עם שמות גדולים. בארה"ב, הגדולה כל כך, זה נכון כפליים - פארק יוסמיטי! סן פרנציסקו!! הגראנד קניון... וכן הלאה. לא כולם מצליחים לקחת צעד הצידה וליהנות מההפתעות הפחות מיידיות שאמריקה מצטיינת בהן לדעתי. אריזונה, מדינה שיש בה כל כך הרבה יותר מהחלק הדרומי של הגראנד קניון, היא המקום האידיאלי ליצירתיות תיירותית עם קצת יותר תעוזה.

Traveling, you meet all kinds of people. Some of them are not your average tourist - no fancy hotels and pre-booked tours here, but still, somehow, they tend to stick to the big names and the highlighted parts of the Lonely Planet. Yosemite!! The Golden Gate Bridge!! The less immediate, the less glorified parts of the  US, a country so rich with little quirks, are often overlooked. Arizona, a state with so much more than the Grand Canyon to it, is a great place to start practicing "off the beaten path" tourism.

בכל התמונות: אנשים מחופשים במלוא הדרם

צעד ראשון: פסטיבל בהפתעה / Surprise Festival  

פיניקס, בירת אריזונה, היא עיר אפרורית למדי, שמתנחמת בעיירת הסטודנטים שלה, Tempe. שם יש כמה ברים מצטיינים, מסעדות כאילו-טובות ומדי פעם, אירועים כמו Tour De Fat. הפסטיבל הנודד במימון הבירה הבלגית Fat Tire מנסה לקדם אג'נדה ירוקה וידידותית לסביבה בדמותם של אופניים (במקום רכב, כמובן - מאוד מציאותי בארה"ב), אבל כל זה שולי לתחפושות, לשתיית הבירה המוגברת ולהופעות, שליום אחד הופכים את המציאות העירונית למיני Burning Man. הפסטיבל נוחת מדי שנה בכמה ערים רנדומליות, ושווה חיפוש ולו בשביל לראות כל כך הרבה "אינדיאנים" במקום אחד. האינדיאנים האמיתיים באריזונה, כך שמעתי, נוטים להתגורר במקומות מרוחקים יותר מהציוויליזציה.

Phoenix, Arizona's gloomy capital, comforts itself in the presence of student town Tempe. There, some decent bars and pretentious restaurants may be spotted, and if a festival like Tour De Fat to happen, this will be the destination. An annual green-agenda bike celebration is mostly about funny costumes, too much beer and some great concerts. Worth the follow-up, if only to see so many "native Americans" in one place - the real native Americans of Arizona, so they say, tend to live a bit further from beer and music.

משמאל למעלה בכוון השעון: סוס צעצוע, הפסל של מרלין מונרו בפאלם ספרינגס, אוהלי טיפי באמצע שום מקום, שלט שובב

צעד שני: מוזריות בדרך / Roadtrip quircks

הכבישים באריזונה, אפילו כאלה שאינם Route 66 המפורסם, מלאים בהפתעות הומוריסטיות. שלט המכריז על "מטבח אמיש" שמוביל למסעדה מעופשת שאין בה שום תזכורת לכת המסקרנת, קריצות סקסיות או כאלה שמתכתבות עם התקוות של המטייל הממוצע ל"משהו אותנטי" (אוהלי טיפי? בבקשה), צריך רק לפקוח את העיניים. נכון, פאלם ספרינגס היא לא חלק מאריזונה, אבל זה בדרך (אם נוסעים מלוס אנג'לס) ולא יכולתי לוותר על מרלין מונרו הענקית.

Arizona roads, even the ones who don't go by the name Route 66, are dotted with funny surprises. "Amish" promises that lead to a little restaurant with none of the cult connection, sexy word-games and displays that cater to the traveler's hopes for "something authentic" (tipi tents? you got it), you just have to open your eyes and watch. Palm Springs might be not in the state (it's on the way though, if you start in LA) but I just couldn't leave out the huge Marylin Monroe. Epic.

למעלה: הצוות של בית קפה The Flat Iron בג'רום, למטה: ג'רום מקרוב ומרחוק

צעד שלישי: עיירות מקסימות / Little towns

כולם (טוב, אולי לא כולם) מכירים את סדונה - עיירת נופש עם כמה מהנופים היפים בארה"ב, שמפורסמת, למרות הנופים, בעיקר בזכות ריכוז החנויות ה"רוחניות" שבה. פחות מטיילים מכירים את כביש 89A, שעושה מין לולאה מסדונה ומטה וטומן בחובו (כן! ממש "טומן", אין מילה אחרת) נוף עוצר נשימה ממש, בדידות מופלאה, וכמה עיירות שלעצור בהן מרגיש כמו חשיפת סוד כמוס. אנחנו עצרנו ב - Jerome, עיירת כורים עתיקה עם אוכלוסייה של כ- 400 איש שבימים אלה מתפקדת כמרכז אמנות ובילוי לאנשי הסביבה. קטנה, משעשעת ומסודרת על גבעה, זו היתה אחת הנקודות המרגשות בטיול הזה. גם Prescott, עיר גדולה יותר עם כמה חנויות יד שנייה מעולות (באחת מהן נקנה החליפה עם הנקודות מהפוסט הקודם) מרגישה כמו תגלית.

Everyone knows Sedona, the spiritual hub and the scenery, etc. Fewer people are familiar with road 89A, that loops from Sedona back to road 40 and overlooks some of the most breathtaking views I've ever seen. Aside from the lonely, beautiful hills and valleys, the road hits some pretty cool towns. Jerome, an old mining tow and now the artsy, funky weekend getaway of the area (only 400 population on a week day) has an eery, secretive feel to it, and it's simply a must. Prescott, a bigger, slightly more urban town with some awesome dive bars and second hand stores, also provided one or two unforgettable moments.  

משמאל למעלה בכיוון השעון: סמל תרבותי, הניגודים של Muntezuma Well, המדבר בשיאו, הגרנד קניון

ולבסוף, הטבע / And finally some nature

אחרי כל זה, ועוד לא התחלתי לגרד את קצה המפה, חייבים להודות שאריזונה נהדרת גם באופן טבעי, ללא כל הגימיקים. הכבישים, שעוברים במדבר שטוח המאפשר לראות עד ההרים, הגרנד קניון המלכותי, ה - Oak Creek Canyon המהפנט של סדונה, ועוד כמה הפתעות - ביניהן האתר המקודש והמרגיע מאוד Muntezuma Well, כל אלה משלימים את התמונה והופכים את אריזונה למדינה מושלמת למדי - למי שלא מחפש משהו גרנדיוזי, מפורסם ויקר, ומוכן להסתפק בסתם קסם.

And after all, there's no escaping the natural treasures. The desert, open as far as the eye can see, the overwhelming Grand Canyon, the unbelievable Oak Creek Canyon of Sedona, calmer and more accessible, and a few more gems, such as the sacred Montezuma Well, all join to make Arizona a pretty perfect state - for someone who's not into big and famous, but willing to compromise for simply pure magic. 

Oh, Arizona: Part 1

בטיול הזה אני קונה לא מעט בגדים. רובם ככולם יד שנייה, שכן המגוון וערבוב הטעמים פה לא מפסיקים להפתיע, וזה הרבה יותר כיף מלהיכנס ל - Target או לבוטיק כלשהו. פתאום, בגדים ללא סיפור לא ממש מעניינים אותי. בדיוק כמו שערים גנריות לא מרתקות מספיק. על כביש 89A, שעובר באריזונה בין סדונה, ג'רום ופרסקוט, יש לעומת זאת מקומות מדהימים ומלאים בסיפורים ותוכן. לא רחוק משם, נמצא Route 66 ההיסטורי, ששופע דוגמאות של אמריקה "של פעם". השילוב בין חליפת המשי הזו, שקפצה לידי בחנות קטנה בפרסקוט, לנופים של הכביש והיום הסגרירי, היה כתוב מלמעלה.

On this trip, I buy and buy clothes. Big surprise. All of them, somehow, end up being second hand - clothes with no stories don't interest me here, in the same way generic cities don't cast magic on me. On road 89A, which connects Sedona with Jerome and Prescott, on the other hand, can be found some of the most magical, unique and authentic places. Not far from there is the historic Route 66. The combination of the silk polka-dot suit I found in Prescott, with the memorabilia and the weather that day on the route, was written in the American stars.

באנגלית יש מילה מיוחדת לבגדים כמו החליפה הזו - whimsical. כשמדדתי אותה, לעיני המוכרת המקועקעת, הרגשתי מיד כיצד אני עוברת מנטאלית לעשור אחר, לדמות אחרת, בוהמיינית ושקועה בתוכניות יצירתיות. מעולם לא ניסיתי את טרנד החליפה שהולך ומשתלט על החורף - זוהי ההיכרות הראשונה שלי איתו. ופוסט הזה, למי שעוקב, יהיה ההיכרות הראשונית שלכם, והקדמה, לתאור מורחב יותר של אריזונה, המדינה שכבשה את ליבי.

This suit is what you'll call "whimsical". When I tried it on, while the heavily tatooed salesgirl gazing at me, I immidiately felt as if I'm transported to another age, another character, bohemian and creative to no end. This would b my first encounter with the suit trend, which somes upon us this winter. And this post will be YOUR first encounter and into to a bigger post about Arizona, the state that stole my heart. 

California - 5 things to know

כמות זהה לימים שביליתי בפורטלנד אני סוגרת כעת בדרום קליפורניה. תסלח לי סן פרנציסקו, אך כשאני אומרת "קליפורניה", כשכולנו מגלגלים את השם הזה על הלשון, לא הערפל והיערות (המדהימים, אגב) של צפון המדינה עולים בדמיון. הקליפורניה שאני מכירה וחוזרת אליה זו הפעם השלישית היא שמשית, "זורמת", עם דקלים רזים כמו התושבות שלה, קלילה ומתפצפצת כמו הפראפוצ'ינו של Starbucks. בניגוד לפורטלנד, לא צריך לשכנע אף אחד להתאהב בה - האימג'ים של קליפורניה מוכרים היטב לכל מי שאי פעם ראה סדרה אמריקאית, מזמינים וסקסיים. תרשו ליי להציג את הגרסה שלי לחלום הזה - 5 דברים שחשוב לדעת על קליפורניה.

1. תרבות חופים

מדהים כמה מזג אוויר משפיע על האופי והוייב של הסביבה. חם כאן ולוהט, כמו בתל אביב מינוס הלחות, וזה מכתיב קצב חיים נינוח ורגוע במיוחד, שמתרכז סביב עשרות החופים והמפרצים שנמצאים בסופה של כמעט כל שכונה בה יצא לי לבקר. מה זה אומר? ראשית, אובססיה מקיפה לכל מה שקשור, ולו בעקיפין, לאוקיאנוס.

משמאל לימין בכיוון השעון: אדי, שותף מגניב בדירה שהיה סבלני מספיק כדי לקחת אותי לטיול קייאקים
היילי, שותפה לשעבר וחברה מעולה,
אני וקצת דקלים (תאמינו לי שלא רדפתי אחריהם - הם בכל מקום)
היילי והחבר של נאנו, במטבח..... שזופים ושמחים

במקום הראשון ממוקמת כמובן הגלישה, לה מוקדות שיחות שלמות בנות שעות, אחר כך מגיעים הקאייאקים, החתירות למיניהן, יאכטות וספינות דיג וסתם שחיה צנועה. אין לך סירה/קייאק? יש חבר של חבר שמכיר מישהו שיש לו. לחוף מגיעים באופני קרוזר צבעוניות (שאף אחד לא מפחד שיגנבו - הרי לשכנים יש בדיוק כזה), על סקייטבורד או על גלגיליות, כך שהלוק המחוטב והשזוף של התושבים בלונג ביץ', העיירה בה ערכתי את התצפית המלומדת, הוא אך הגיוני.

2. פיש טאקו ושות'

בחום הזה ההמבורגר הכל-אמריקאי נדחק הצידה לטובת ההתמכרות החדשה שלי - ה - Fish Taco (ראו סעיף סן דייגו עם המלצה מעולה, ובקרו גם באתר המעולה של Roe לונג ביץ'). מדובר בסה"כ טורטיה דקה עם ירקות, רוטב מיוחד ודג צלוי, או טיפה יותר אלגנטי - שרימפס או טונה אדומה, אבל זה בדיוק מה שמתחשק לאכול כאן. בירות, אבוקדו ואייס קפה צצים מדי יום, מלווים את קלישאת האוכל הבריא שקליפורניה הרוויחה בכבוד. ללא גלוטן, טבעוני, צמחוני, גריל עסיסי עם "כאילו בקר", בשיא הרצינות - כל זאת ועוד במרחק יריקה מהבית.

משמאל לימין בכיוון השעון: ארוחה צמחונית עם הבוריטו המסורתי, אנדרטה יוצאת דופן לפחמימות, חטיף מהיר על החוף

אולי בזכות שיגעון הספורט והבריאות, או בגלל הוליווד, מי יודע, קליפורניה הדרומית מתקפלת בחן מול התרבות הכל-אמריקאית שאני אישית מתה עליה, זו הטראשית, המשמינה והחד-משמעית. זו מדינה בתוך מדינה, קצת כמו תל אביב, שוב, וטוב הטעם שולט כאן בכל, מהמסעדות עד חצרות הבתים ומכוניות. יש בכך לא מעט פוזה, אבל גם אווירה ממכרת של איכות חיים. אהבת הבילוי, השימור העצמי והחקר הפנימי כאן (שיחות טלפון מתחילות ב"יש לי פרויקט", שיחות נפש מתנהלות לאור יום) מרחיקת שמיים, והשמיים כחולים במיוחד.

3. אפס מאמץ

התמונות שבחרתי מבהירות מה הם הפריטים ההכרחיים כאן. משקפי שמש ומכנסי ג'ינס גזורים, זה חובה. מכנסי יוגה. אוברול פרחוני, או משהו פרחוני וקליל שלא שוקל כלום. חולצה משובצת. בעקרון, הטריק כאן הוא להתרברב בגזרה עד כמה שאפשר, מבלי להיראות כמו פריחה. זה מצליח לחלק מהנשים, ומי שלא ניחנה בטעם עלולה ללכת על כל הקופה ולהשתפץ באלפי דולרים.

לעומת שפע היוגיסטיות, האצניות וההיפיות, כמעט ואי אפשר להיתקל באישה על עקבים כאן במהלך היום, וכל הצלליות זורמות, קלילות ונטולת מאמץ נראה לעין. עם זאת, כשסלון שיזוף ו"ספא מניקור" ומספרה נמצאים כמעט בכל בלוק, יהיה נאיבי לטעון שהקליפורניות לא מתאמצות.

מוכנה ליוגה: עם מכנסיים של Nike ואופניים שאולות

הן פשוט משלבות בלוק שלהן אלמנטים רגועים, ומסתירות היטב את מאות הדולרים שהולכים על תחזוק הפרסונה ה"שפויה" שלהן. בערב, כל החוקים האלה בטלים והשמלות הופכות צמודות והליפסטיקים לוהטים.

4. סן דייגו

אני חייבת להודות שהחיים הטובים בלונג ביץ' כל כך הרפו את שרירי הטיול שלי, שלא ממש נסעתי ללוס אנג'לס ורק נתתי לאנשים להסיע אותי, מחוף לחוף, מעיירה לעיירה. מה שכן הצלחתי לעשות זה לצאת ליומיים לסן דייגו, העיר הגדולה כי דרומית כאן. וסן דייגו התגלתה כהפתעה מקסימה. שקטה וקולית כמו פורטלנד, שמשית וחמימה כמו יתר הדרום, עם אטרקציות תיירותיות שמנגנות על על בלוטות ה - "אווו.... זה חמוד!".

סן דייגו: העיר העתיקה והפארק

Balboa Park - פארק אומנות שמתכתב עם ברצלונה, העיר הישנה - כל כולה חנויות "עתיקות" ומוכרים מחופשים, הפיש-טאקוס הכי טעימים ב - Fish Shop והמלון העתיק והמפורסם Hotel Del Coronado שכיכב באחד הסרטים האהובים עלי, Some Like It Hot - כל זה בעיר אחת! פלוס, אחת השקיעות הכי יפות שיצא לי לראות כאן ב - La Jolla Cove. תוסיפו לכך אל העובדה שסן דייגו פחות מנייריסטית מיתר דרום קליפורניה, ותקבלו יעד מושלם.

5. מכירות חצר

תשכחו מקניונים ובוטיקים, למרות שהם נהדרים כאן. במזג האוויר הנעים ועם הבתים המרווחים, הספורט האמריקאי הלאומי - המכירות הביתיות, מגיע למימדים פנטסטיים. התמזל מזלי והכרתי כאן גברת עניינית שמתמחה ברכישת תקליטים, ויחד איתה הסתובבתי בין בית לבית במשך 6 שעות במהלך שבת אחת, בודקת מה יש לאנשים להציע. הריגוש מובטח - בחורה אחת הניחה על הדשא ערימת בגדי וינטג' מטורפת, אצל בחורה אחרת, לעומת זאת, בלטה בכיעורה שמלת סאטן וורודה, והמחירים משקפים נאמנה את  הקלשיאה "כמעט חינם". דולר לפריט, למשל.

לכאן צעצועים מגיעים כדי להימכר בגרושים לילדים של השכנים

לא צילמתי בגדים, אבל זה מכוון - בקרוב מצפה לכם וידאו שאערוך במו ידי, המוקדש למכירות ביתיות! ובינתיים, אמשיך לעבוד על השיזוף, עד שהשמש תחליף מדינה. והיות ואני יודעת שזה לא יקרה, קרוב לוודאי שאני זו שאעבור הלאה. נתראה! :)

So, Portland: What to do here

** השקעתי מאוד בלינקים הפעם, לתוספת עניין. גם אם לעולם לא תבקרו כאן, שווה להיכנס, ולו בשביל עיצוב האתרים :)

עוד בעת החופשה שלי בפורטוגל הבנתי שהחוויות הכי טובות מתקבלות לפעמים במקומות עליהם שואלים אותך: "אבל מה לעזעאל איבדת שם?". אולי זה הם - אלה שלא מסתקרנים מה יש "שם", מעבר לאימג'ים השחוקים ממגזיני התיירות וסיפורי החברים, או אולי זו אני, שנהנית למצוא מקומות נטולי הייפ, כאלה שלא שמעתי עליהם בפירוש כלום, ולהפוך אותם לאבני דרך. אז הנה אנחנו בפורטלנד אורגון, הנקודה הראשונה בטיול האמריקאי שלי הסתיו.

הגעתי לכאן בכוונה לבקר חברה ולגוון את המבחר האמריקאי, וכשהתחלתי לברר מה ואיך, התחילה לאט לאט להצטייר תמונה היפסטרית ומגניבה ומילים כמו weird ו - quircky החלו לצוץ בחומרי הקריאה. אחרי שבוע וחצי כאן (המינימום כדי לשבור את המעטה הקשיח של כל עיר ולהתחיל להבין אותה) - כל השמועות נכונות, אבל לא רק.

משמאל למעלה בכיוון השעון: הבחורים המקומיים, סגרירי על הגשר, שוק ביום שבת, איש אחד בבר

אז מה איבדתי כאן? בהיותה ממוקדמת במדינת אורגון המוצלחת למדי - אזור יפה שופע אגמים, עצים, מפלים וטעימות יין אלגנטיות, פורטלנד היא עיר לבנה מאוד שמתגאה בתחכום ההיפטרי שלה. התחכום מתורגם למסעדות, ברים, פסטיבלים שקשה להבין את מהותם וטעמי גלידה בעלי ארבעה רכיבים ומעלה. עם זאת, היא מטורללת לחלוטין ונטולת עכבות בצורה מאוד לא אמריקאית - אנשים פוצחים בשיחות ברחוב, באוטובוס ובתור לעגלות האוכל (ראו מטה), בשוק של יום שבת יש היפים וג'אנקיז לצידן של משפחות חמודות עם ילדים מתוך קטלוג, והחלוקה למזרח ומערב מתבצעת באמצעות נהר לא מאוד אטרקטיבי ורשת גשרים תעשייתית סבוכה. לא שאני מתה על רפרנסים תרבותיים עמומים, אבל פורטלנד זה מה שהיה קורה אם הסרטים Juno ו - Brown Bunny היו נפגשים.

האנשים: לא ההיפסטר הממוצע שלך

פורטלד מחולקת לכמה אזורים שלקח לי שבוע לעשות בהם סדר: בחלק המערבי ישנם ה - Downtown הכאוטי, ה - Pearl District האלגנטי וה - Nobb Hill העשיר והמפונפן, במזרח - Mississipi Avenue, שדרת Hawthorne ורחוב Alberta. כל אלה אופנתיים, באופנים שונים, ומלאים בהיפסטרים מכל הסוגים והמינים, עם טוויסט אחד קטן - ההיפסטר מהמין החזק הוא יצור גברי ורחב כתפיים עם שפם, זקן ומשקפיים מרובעים, ההיפסטרית מהמין היפה - אופנתיות ויוקרתית מחברותיה בהר סיני, חמושה בעקבים. במילים אחרות - פורטלנד היא בירת ההיפסטרים המשודרגים והמתברגנים, כאלה שמצד אחד יעמדו בתור למסיבה בתיכון נטוש ומצד שני יקבעו ל - Happy Hour במסעדה הכי יקרה באזור. וילכו לבראנץ'. אה, ולכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש המון קעקועים.

משמאל למעלה בכיוון השעון: עמדת לפטופים מאולתרת ב - Missisipi Av, נערות מקומיות, בוטיק וינטג' שפועל בוואן

בנוסף, כמעט כולם כאן, ללא קשר לשיוכם התרבותי, נחמדים באופן מחשיד ופטפטנים יותר מנהג מונית ישראלי. קל לומר מי שיכור ומסומם (בדרך כלל מישהו ללא נעליים ובחולצה גדולה מדי) ומי סתם אזרח שמתעניין מה עשית היום, האם את בדרך להופעה, או סתם מישהו שבוחר לחייך פתאום. הפתיחות הזו, על גבול המוזרות, מעניקה לפורטלנד קורטוב ביתיות וסוג של אנרכיסטיות, ששוברת את טייפ-קאסט הנימוסין האמריקאי המזויף.

האוכל: לא הדיינר השכונתי שלך

רבות וטובות נכתב ברשת על האוכל בפורטלנד - ערבוביה של fine dining עם סופגניות, סנדוויצ'יות וטאקריות, אבל העניין המרכזי כאן הוא ללא ספק ה - Food Carts. אומרים שהקונספט לא מקומי, וזאת עוד נבדוק, אבל פורטלנד מבצעת אותו לתפארת. דמיינו מגרש חניה, וסביבו מסודרים וואנים ומיניבוסים מקושטים בשלטים, מנורות ותפריטים בכתב יד, שמציעים מדי יום מכל הבא ליד, עם אקסטרה טעם ויצירתיות. 

משמעל למעלה בכיוון השעון: הרכיבים הטעימים של The Whole Bowl, עגלת אוכל ברחוב Belmont, סנדוויץ' של Kenny&Zuke

כך גיליתי את ה - Whole Bowl, קערה קטנה ומדליקה עם אורז, שעועית, אבוקדו, רוטב סודי ושבבי גבינה - 5 דולר של טעם מנחם ותחושת בריאות מתעתעת. כך התמכרתי לגלידה בטעם "חלב שרוף" של גלידריית Fifty Licks, סמיכה ומופלאה ולא דומה לכלום, ולסלט המנגו ונקניקיות העוף המטורף של Carte Blanche. העגלות מפוזרות, בחבורות של 5-6, בכל רחבי העיר (הנה לינק שימושי עם כל המיקומים שלהן), הן מאכילות צעירים ואנשי עסקים כאחד, ומביאות עמן אווירת קרקס נודד בטעם של עוד. אם תהיו כאן ותשקלו לאכול צהריים - העצה שלי היא לדבוק בהן, גם בשל המחיר המצחיק וגם בשל הטריות וההנאה. ובערב? בערב תשתו בירה. שזה עוד פיצ'ר חזק כאן, אבל בזה אני לא מתמחה.

השופינג: וינטג' ללא מע"מ

לא ידעתי שפורטלנד היא מדינה ללא מע"מ לפני שהגעתי, וזו היתה הפתעה נעימה. מה שהפתיע עוד יותר זה הקאמבק של הווינטג' לחיי - אחרי כמה שנים טובות של התנזרות, מצאתי את עצמי נוברת בהנאה בחנויות הווינטג' המעולות של העיר, ואף קונה כמה פריטים בלתי נשכחים. חוץ ההתמחות הזו, פורטלנד מצטיינת בעוד כמה תחומים משמחים במיוחד - ספרים, מוצרי נייר ועיצוב, וחנויות יד שניה.

משמאל למעלה בכיוון השעון: Tender Loving Empire, קופאי בחנות העיצוב Canoe, עולם הספרים הענקי של Powells

עם האחרונות הכל די ברור- סניפים מרווחים של Buffalo Exchange ו - Crossroads מזמנים נבירה נחושה במחירים מצחיקים. עם הנייר והספרים מדובר בשיגעון לאומי שמצריך הסבר. פורטלנד ידועה בשגעת היזמות וה- DIY, שלה, והתוצאה - כל החנויות נראות כמו scrap book שמישהו מאוד השתדל להכין. זה סוחף למדי, וקל לדמיין את עצמך חיה באיזה בית עץ על גבעה ולרכוש את כל הפיצ'פקס ב - Loving Tender Empire (מגנטים עם שפם! פתקיות קטנות עם מחמאות לאופניים של זרים!) או להעמיס ספרים בהיכל הענק, מרובה הקומות והחדרונים, של Powell's Books המיתולוגית. זוהי עיר של ספרים, ולא בשבוע הספר בלבד.

מה גם, מאוד נוח לעשות כאן שופינג. במערב רוב החנויות משובצות בריבוע ה-West End, וביניהן Ray's Ragtime הדומה לארון בגדים של דיווה משוגעת ובוטיק הלבשה תחתונה חלומי במיוחד בשם Lille, וישנו גם רחוב 23 היוקרתי יותר, שם מחכה חנות הטיפוח האהובה עלי מעבר לים, Kiehls. אבל עם כל הכבוד ליוקרת המערב, אני נהניתי במיוחד להסתובב ב - Hawthorne וב - Missisipi שבאיסט סייד, שם החנויות ממוקמות בבתים קטנים מעץ ומסביב - רק שקט שכונתי ונופים של הרים מצד אחד וגשרים מצד שני. ושוב, כמובן - המוכרים עוד רגע מספרים לך את סיפור חייהם ומעודדים גם אותך לשתף. למה לא, בעצם.

וגם קצת תרבות לסיום

זו כמובן לא ניו יורק, אבל כעיר גאה שמשקיעה במיתוג עצמי, פורטלנד היא מה שנקרא מאוד happening. כל חודש מתקיימים כאן אירועי First Thursday - אז מתחם ה - pearl, הבולט בחמידותו התעשיייתית במערב העיר, מתמלא באנשים לכבוד פתיחת הגלריות. במהלך שהותי הקצרה היה גם פסטיבל מוזיקה (לא הכרתי אף להקה, ומה ששמעתי היה emo למדי), Fashion Night Out המקומי (חילקו שמפניה ושרימפס), פסטיבל אמנויות בשם TBA בכמה לוקיישנים, כולל תיכון ומתחת לגשר, ועוד. בקרוב, ואני אאלץ לפספס - פסטיבל סרטי פורנו לחובבים. כן. 

המלצה שלי - לא להיות היפסטרים ופשוט ללכת לראות סרט באחד הלוקיישנים של תאגיד האחים McMenamin - אימפריית לייף סטייל מקומית שמתמחה בשימור מבנים ישנים (כנסיה, תיכון עתיק) והפיכתם לאולמות קולנוע, לפעמים עם בר שמגיש את תוצרת המבשלות של האחים. לראות סרט עם כוס בירת פטל בהיכל מצוייר עם ספסלי עץ בהחלט גרם לי להרגיש מאוד מתוחכמת. וגם כמו ילדה קטנה. הסרט שראיתי, אגב, נקרא Safety Not Guaranteed - אינדי מעולה שמתרחש ממש קרוב, בסיאטל. מכניס לאווירה, מומלץ.

לסיום - מקווה שהספקנים השתכנעו, ומי שלא הכיר את פורטלנד בעבר מתחיל לצרף אותה לאט ובזהירות למפת הטיול הגדול. סקרנים לדעת איך תקפתי את העיר מזווית אופנתית? כל זאת ועוד בחלק הבא.